מה הבעיה לקרוא את ספרי ולדר?

 

לע"נ חיים אליעזר בן יבלח"א שלמה

מאת: חרדי בעולמו

 

כמדומה, שהצד השווה בין אלו שמציירים את ולדר כמפלצת צמאת דם, לבין המזצ"לים אותו, היא הסכמה (מתלהמת עד משקטת) שאת ספריו צריך להוציא מארון הספרים

כמעט כרגיל, אני חושב הפוך בדיוק.  אמנם, עד כמה שהיגיון הסתברותי יכול להסיק בלי משפט (שלא יתקיים לעולם. יורשיו יוותרו על המיליונים המובטחים להם ולא יתבעו את הארץ ורבינוביץ'.  למה?) חיים ולדר התגלה (לנו באיחור, לרבנים מזה שנים רבות) כטורף נשים, ילדות וי"א גם ילדים (מסתבר בעיני, שחלק זה הוא העלילה עליה טען ולדר). מצד שני, כשם שאיני רואה ההיגיון בהכחשת מפלצותו של ולדר ז"ל, כן איני רואה היגיון בהחרמת ספריו. היה הגיון-מה לעשות כן כל עוד היה חי - וסרב לחוזר למוטב, אבל מש'נלקח לבית עולמן בחטף', מה עניין להכות את משפחתו האומללה בכיסם??

שאלת טובם ותועלתם של ספריו נדונה בעבר. הבד"ץ ואחרים יצאו נגד ספריו, בשל 'רוחם הגויית'. אבל, רוב הציבור החרדי (והדתי) סברו שטובים הספרים ויאים. מה השתנה פתאום??

הנימוקים הנשמעים על 'רוח הסופר שעוברת דרך ספריו' תלושים מהמציאות - ומהתנהלותנו אנו בה. הציבור המזרחי (ובראשם הרב עובדיה זצ"ל) אימץ בחום את ניגוניהם של אום כולתום ופאריד אל אטרש, לא רק כמוזיקה נעימה וכשרה לבוא בקהל, אלא גם כניגוני קודש בבתי הכנסת. הציבור החסידי 'גאל' ניגוני עכו"ם בתמורה לכמה רובלים (כמובא בספרי המעשיות הקדושים מכל). הציבור הליטאי לא אימץ מנגינות, אבל לא משום 'טומאתם' אלא משום שלא התעניינו במוזיקה.

ומוזיקה היא כלי הרבה יותר רגיש ועדין-לנפש מאשר סיפורי דברים, כך שאם מוזיקה כשרה לבוא בקהל, אין סיבה שמילים לא.

יתר על כן. אישית כמעט ולא קראתי ולדר, אבל המעט שנחשפתי אליו היה מצוין ושמחתי שקם סופר חרדי שמכניס קצת תבונה רגשית לילדים - ולמבוגרים. הרבה מלמדים והורים נפתח ליבם להבין שבגוף הקטן של הילד שוכנת נפש רגישה ועדינה, שמצריכה יחס מתאים.

אם זה היה נכון עד אתמול, זה לא נעלם עקב פשעיו של הסופר.

חוששני שהנטיה לאסור את ספריו אינה נובעת מהשפעה שלילית שתהיה חלילה על נפשותיהם של הילדים, אלא בשל הקושי שלנו המבוגרים להסביר לילדים - ולעצמם - איך זה שסופר מחונן ומחנך דגול כל כך, מתגלה כטורף מפלצתי. לכן, גם העובדה המתפרסמת שרוב ספריו נכתבו ע"י אחרים, יר"ש, לא תשנה את ההתנגדות.

בזה אנחנו חוזרים לראשית ושורש הבעיה. אנחנו רגילים לחשוב שהפוגעים הם מפלצות שתוקפות בסמטאות חשוכות. ולא היא. התוקפים הם אנשים נורמליים לגמרי, כמוני וכמוך.

עם כל השלילה - והחובה לפרסם הדבר ברבים - שאני נוקט כלפי חיים ולדר ז"ל, אי אפשר לקחת ממנו את טובו, ואת הדברים הטובים שפעל בעולם. יש דברים שולדר היה חד בדרא וזכות ההפחתה בכמות ועוצמת המכות בחיידרים שלנו, זקופה הרבה לזכותו (עובדה היא שבחוגים מחרימי-ולדר, עדיין מוכים תלמידים מכות-רשע).

ולדר גם פתח את הילדים, הוריהם ומחנכיהם לעולם הרגשי המלא של הילד. בזמני, טרם היות ולדר, כמעט לא היה מי שהתייחס לילד כאל בעל נפש. ולדר הצליח לגעת ברגשות הילדים וההורים וזכויותיו בזה, רבות ועצומות.

אותה התועלת שהופקה אתמול מספריו, תופק גם היום וכל עוד אין לנו תחליף, חבל שילדים - והורים - לא יחשפו לצבעי וגווני העולם הרגשי, כפי שולדר היטיב לחושפם. לעומת זאת, הנזק שיצא מכך שנדע שרשעים-ארורים יש להם גם צדדים חזקים וגדולים, אינו נזק, אלא תועלת חשובה.

אולי אדרבא, דווקא נכון להשאיר את ספריו ודרך זה ללמד את הילדים - ואת המבוגרים - שהחוטאים אינם שדים או מפלצות, אלא אנשים טובים ורגילים לגמרי. אולי כך נלמד שצריך להזהר - קודם כל מאיתנו עצמנו.

טעות הטעויות היא שאנחנו חושבים שהפוגעים הם מפלצות בעלות קרניים. טעות הדבר. המפלצות הללו  הם אנחנו עצמנו! אין שום הבדל! טעות נוראית אנחנו משרישים בילדינו - ובעצמנו - בכך שאנחנו מלמדים כאילו הֲרֶשַׁע נמצא 'שם' 'בחוץ' 'אצלם'. לא ולא! בליבנו פנימה הוא שוכן! כן, יכול להיות סופר, מחנך, דַּבָּרָם של גדולי ישראל ובו בזמן לחטוא בחטאים החמורים ביותר.

שני מסרים כאן. גם, אל תסמכו על אף אחד, גם אם הוא המחנך, סופר, דַּבָּר הדור שלכם, וגם 'אל תאמינו בעצמכם', כי אם לו זה יכול לקרות, גם לכם זה יכול לקרות.

הנכון הישר והראוי היה להקים קרן לעזרה לנפגעי פוגענים ולחלק את הכנסות הספרים בין המשפחה לבין הנפגעים, אבל בהיות ועצה טובה זו אינה ישימה והאפשרות היא בין לא לקבל התועלת שבקריאה, לבין לקרוא ושהמשפחה יתפרנסו, נראה שההיגיון אומר לבחור בטוב פעמיים ולא ברע פעמיים.

אדרבא ואדרבא. הוא וספריו יהיו תמרור למידה משמעותי במוגנות. הספרים יהוו גלעד זיכרון לנוראות מעשיו. אולי מתיקון זה תבוא לנשמתו תיקון ועילוי.

הבה נודה. הבעיה אינה בקריאת הספרים, אלא ביכולת שלנו לתווך לילדים - ולעצמנו - את עובדת משכנו של השטן בתוכנו. אנחנו רק רוצים לטייח ושיחזור כבר השקט. מוכר כאן למישהו?

 

חרדי בעולמו