"היום בתניא" יום ב' ט טבת
תניא לקוטי אמרים
המשך פרק ז עמ' 22
שנה מעוברת
⛳
הזולל וסובא:
מי שאכילתו היא כ"זוללי בשר וסובאי יין, למלאת את תאות גופו ונפשו הבהמית".
הנה, גם אם המדובר במאכל כשר שחיותו היא מ"נוגה". באכילה זו, הוא הוריד את החיות שבמאכל, שתיכלל "לפי שעה" בשלשת הקליפות הטמאות - וגם גופו (שהמאכל נהפך לדם ובשר מבשרו), נעשה עקב כך "לבוש ומרכבה" לקליפות הטמאות (שחיות המאכל ירדה לתוכם).
מצב זה ימשך, "עד אשר ישוב האדם" (בתשובה מיוחדת) שבעקבותיה "הוא יחזור לעבודת ה' ולתורתו" - ויקבע בלבו, שכל היותו בעולם הזה הוא בשביל עבודת ה', ובכל עניניו תהיה משולבת הכונה האלוקית והתועלת בעבודתו יתברך.
...
הנכשל במאכלות אסורות:
נקדים, שאת החיות הנשפעת מלמעלה למאכלים האסורים באכילה, מאפינים שתי נקודות:
א. חיותם היא מ"שלשת הקליפות הטמאות לגמרי, שאין בהם טוב כלל".
ב. חיותם "אסורה" וקשורה חזק בידי החצונים.
ניתוקה של חיות זו מהקליפות, באופן כללי יהיה לעתיד לבוא, כשיקוים הנאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
ובנוגע למי שנכשל באכילת מאכלים אסורים וספג לגופו את חיותם שהיא מ"שלשת הקליפות הטמאות". הנה גם הוא, בעבודת תשובה מיוחדת שהיא "מעומק הלב באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה להידבק בו יתברך", תשובה שבה הוא חש צמאון גדול לאלוקות - תשובה גדולה שבעקבותיה ה"זדונות נעשו לו כזכיות", הנה בתשובה נעלית זו, הוא מצליח להעלות לקדושה את החיות שהוא קיבל מהקליפות הטמאות.
ונצין, כי עבודת תשובה נעלית זו, באה רק לאחר מצות התשובה הבסיסית (שבה הוא מקבל על עצמו שלא לחטוא עוד), ולאחר עבודת התשובה שבה הוא מבקש שימחל ענשו.
...
הצימאון לאלוקות של הבעל תשובה:
כאדם הנמצא במדבר, שעצם הידיעה שהוא רחוק ממקום שהמים מצויים שם, מגבירה בו את הצימאון. כן, כאשר הבעל תשובה חש את הריחוק מאלוקות שאכילת הדברים שאינם כשרים הביאוהו, פועלת בו תחושה זו את הצמאון הגדול לאלוקות, הפועל כאמור, שהזדונות יהפכו לו לזכויות.
ורבנו מוסיף, שתחושת הצמאון הגדול הזה (הנפעל מחמת הריחוק מאלוקות), לא קימת בצדיקים שכל חייהם היו בקרבת האלוקים - ולכן אמרו "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים".
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה לחבריך.
בברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד
מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם" שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.
==============
הוספה - לעיון והעמקה
- שו"ת -
⛳
שאלה:
בוקר טוב הרב יקותיאל.
אם אפשר שאלה ,
בעניין הפרדת החומרים, כתבת בהקשר זה 'אדם', האם הכוונה שזה גם לגבי גויים? בעצם גויים יכולים להפריד ע"י 7 מצוות בני נוח?
אבל אם נפש האומות מ3 קליפות שהן רק רע אז מה הטעם לתת להם מצוות? איך יכולים לא לעשות רע?
...
תשובה:
העליתם כאן מספר נקודות.
ארשה לעצמי להתיחס תחילה לנקודה האחרונה.
מה שנאמר בתניא סוף פרק א' "מה שאין כן נפשות אומות העולם הן משאר קליפות טמאות שאין בהם טוב כלל", פירושו:
שלעומת הנפש המתלבשת בדם האדם ומחיה את גופו של היהודי, שמלבד הפעולה הטכנית שנפש זו עושה בהחיאתה את האדם, הנה, נטוע בה גם תכונות נפשיות הכוללות מידות, גם מידות רעות וגם טובות ("שהן בטבע כל איש ישראל בתולדותם").
מה שאין כן באומות העולם, לא נטוע בנפשם המחיה את גופם טבע של מידות טובות.
אולם יש להדגיש שעשית הטוב אינו מושלל באומות העולם. שכן, "בצלם אלקים עשה את האדם" - "בצלם" זה, הוא הנפש השכלית (= השכל האנושי) הנמצא בכל אדם, גם במי שאינו יהודי (והשכל האנושי אצל כולם הוא מקליפת נוגה).
כך שגם הגוי, שלא נטוע בנפשו המחיה את גופו מידות טובות, הנה, מצד שכלו האנושי (שיקולים שכליים שונים) הוא יכול להגיע למסקנה שכדאי וצריך לעשות מעשה טוב זה או אחר.
ובנוגע ל 7 מצוות שבני נח נצטוו.
יש לצין, שהם שונים מהמצוות שניתנו לישראל, לא רק במספרם אלא גם במהותם.
שכן, בעוד שהמצוות שניתנו לישראל, באים לפעול את ה"צוותא" בין ישראל להקב"ה והמשכת הקדושה לעולם. הנה, כל ענינם של המצוות שניתנו לבני נח, הן בשביל ישובו של העולם (שהעולם יוכל להתקים, אחרת "איש את רעהו חיים בלעו" וכדומה).
ובהתאם יש לומר, שגם ענין הפרדת החומרים המבואר בפרק ז' שבתניא, היא עבודה רוחנית הנדרשת מישראל דוקא - ובמקביל מובן, שרק היהודי קיבל את הכח לעבודה רוחנית זו.
יקותיאל גרין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.