תקנת רבינו גרשום היה כדי לתקן פרצה בחיי נישואין היום המצב הפוך הנשים אלימות לגברים כי ארגוני נשים ובית הדין נותן להם יד

היום לאישה שווה להתגרש יותר מגבר ולכן הנשים הופכות את הגברים לסמרטוט

לפי ההלכה מותר לאדם לשאת כמה נשים נוסף על אשתו, כל עוד ביכולתו לתת לכולן שאר כסות ועונה. אולם רבינו גרשום החרים כל מי שנושא אישה נוספת. רבינו גרשום קטע אפוא, בחרם שאינו משתמע לשני פנים בחומרתו, בתחולתו ובהיקפו – את האפשרות הלכתית לשאת כמה נשים.

בנוגע לטעם הדבר נאמרו כמה וכמה סיבות, מהיבטים שונים, כדלהלן.

הסיבה הרוחנית:

לפי טעם זה שרבינו גרשום התקין תקנה זו בכדי לגדור גדר ולהפסיק מהתופעה של אנשים המתנהגים בצורה שתלטנית ואלימה, המתעללים בנשותיהם. תופעה זו יכולה הייתה להתרחש באופן כל כך נפוץ, הרבה משום הנהוג לשאת כמה נשים, כך שמעמדה של כל אישה בפני עצמו היה נחות, וכמו כן היה בכך לעודד את האנשים להתנהגות פרוצה והוללת.

הסיבה המנטלית:

סיבה נוספת ליוזמתו של רבינו גרשום מאור הגולה למנוע נישואים רב־נשיים, הריהו טעם עמוק היורד לנבכי נפשות בני אדם: ריבוי נשים מוביל לחיי קטטה ומריבה. הקנאה, התחרות, והטמפרמנט של חיים משפחתיים משותפים לכמה נשים – יוצרים חיים בלתי נסבלים, שבראש ובראשונה סובלים מהם הילדים אבל גם ההורים. מצב חולני זה, אמר רבינו גרשום, מחויב להיפסק, ועל כן החרים את מי שיגרום לבואו. כאן מצטרף היבט נוסף, שמשתלשל מההיבט הנפשי, הוא חשש שאנשים יעברו על איסורים כתוצאה ממאבקי הכוחות והגאווה שבין בני הבית הצרים אלה לאלה.

הסיבה הכלכלית:

גם בתקופות של רווחה כלכלית, כלכלת שני בתים או יותר מעמסה קשה היא ביותר. הלוא כל אישה נוספת שאדם מכניס לביתו היא למעשה משפחה חדשה. יש לה ילדים משלה, מגורים משל עצמה, צרכים, רצונות ושאיפות. על אחת כמה וכמה בדורות קודמים, בהם המצוק הכלכלי הנואש היה לחם חוקיו של כלל הציבור בהמוניו. יש להוסיף לכך את כל אותן גזירות ורדיפות, השמדות וגירושים להם חשופים היו היהודים במשך מאות שנים, והתוצאה היא חוסר ביטחון ממוני מוחלט, ויתירה מזו, במקרים רבים עוני מחפיר. אם כן, משעה שאדם מרבה לעצמו נשים, בד בבד שהוא טרוד ועני וכל ממנונו כמונח על קרן הצבי, הוא מביא לעצמו קלקלה גם בהיבט הכלכלי. רבינו גרשום עמד וראה וידע היטב כי סופו של מעשה זה אינם ריבוי מעשים טובים ולימוד תורה ואהבת הבריות, אלא הופכם, ולכן קבע כחוק בל יעבור לאסור ולמנוע בחרם ובשמתא מלשאת יותר מאישה אחת.

הסיבה הלאומית:

פרצה בחומות המשפחה יש לה השלכות כלל-לאומיות המשפיעות לא רק על הפרט, אלא גם על שלימות חיי האומה כולה. העדר מגבלה ופיקוח על נישואי כמה נשים, יכול להביא למצב של ממזרות וגילוי עריות חס ושלום. כך יכול להיות שאדם שגר במדינה פלונית, ונוסע לעסקיו למדינה אחרת, ובכל מקום יש לו אישה. זה יכול לגרום לכך שהילדים עלולים להתחתן בבוא היום, מבלי לדעת זה את מוצאו של זה. כמובן, זה יוביל להולדת ממזרים והתוצאה החמורה על קדושתו ושלימות של העם, של האומה היהודית, היא חמורה. כמובן, בעיה זו קיימת תמיד, אחרי גירושין, אולם ככל שביכולתו של רבינו גרשום היה לעדן ולמתן חשש כזה, כן עשה בפועל. מסיבה זו החליט רבינו גרשום למנוע ולאסור בחרם נישואים רב נשיים.

המצב הקדום של יכולת האיש לגרש את האישה בעל כורחה, יצר כתוצאה בלתי נמנעת מצב של זילות מעמד האישה. בעוד שלאמיתו של דבר, למרות ההבדלים האובייקטיביים בין האיש לאישה, שניהם הם יצירי כפיו של ה' שנבראו בצלמו ובדמותו ושניהם שווים לחלוטין במעמדם – נוצר מצב שכיון שלאיש היה יתרון הלכתי כה מובהק על פני האישה, הוא חש עצמו רם ונישא על פניה.

משראה רבינו גרשום תופעה שקרית ומכוערת זו, עמד לבטל את אחד הגורמים לה. בהשוותו את כוח האישה בגירושין לכוחו של הגבר, הראה רבינו גרשום כי גם אם מבחינה פורמאלית הגבר הוא המקדש והמגרש, הרי אין זה אלא פורמאלית אבל אין כאן יתרון מהותי כלשהו של הגבר על פני האישה.

על פי חרם זה של רבינו גרשום, אפוא, ניתן לראות את הנישואין כמעין חוזה שנערך בין הבעל והאישה. ככל חוזה אחר, גם חוזה הנישואין, הנו הסכם ששני הצדדים כרתו מרצונם החפשי, ויכולים לבטלו ו"להשתחרר" מהחיובים הקבועים בו אך ורק בהסכמה הדדית.

בהתקשרות חוזית רגילה, על פי דיני החוזים, לא יכול אחד הצדדים לכפות על הצד שכנגד את ביטול החוזה בניגוד לרצונו, אלא אם כן התקיימו עובדות, הנחשבות על פי הדין עילות מספיקות להצדקת ביטול חד צדדי של החוזה. גם קשר הנישואין, הנו הסכם, בו התקשרו שני הצדדים מרצונם החפשי ולפיכך, ביטול הקשר אפשרי רק בהסכמה הדדית, לא יכול אחד הצדדים לכפות על הצד שכנגד את ביטול הקשר, אלא אם כן התקיימו עובדות, הנחשבות על פי הדין עילות מספיקות להצדקת גירושין, שלא בהסכמת בן הזוג המתנגד לכך.

לא זו בלבד, אלא שאף כאשר נתן בית דין רבני פסק דין לחיוב בגט או אף לכפיית גט, עדיין יש צורך בפעולה הטכנית של מסירת הגט מיד הבעל ליד האישה, כאשר גם פעולה טכנית זו דורשת את הסכמת האישה. היינו, בהיעדר נסיבות מיוחדות, המאפשרות כפייה בגט, נדרשת הסכמת האישה בשני מישורים: א. הסכמת האישה למתן פסק דין לגירושין. ב. הסכמת האישה לקבל בפועל בידה את הגט