פישל קדוש
הסיפור האמיתי של שקד ידוע לכל המערכת הפוליטית. הגברת אומרת לכל מי שמוכן לשמוע כי היא מוכנה לתת לביבי את ראשות הממשלה תמורת הכנסתה -והכנסת בנט- לליכוד, כמובן עם ג'ובים מתאימים - למשל בטחון ומשפטים. מי שבולם את המהלך אלה ראשי הליכוד, בראשם ישראל כץ (שבלם גם את ליברמן וחולל את המהפך ב"דעותיו"). החבורה חוששת מפני פופולאריות עתידית של שקד שתביא לדחיקתם אחרי עשרות שנות מאמץ. כץ ושות' עושים שימוש בכעס האדיר העכשווי על שקד ובנט שגנבו שלטון מהליכוד, ובמצב שנוצר רק התערבות בכל הכח של נתניהו יכולה להביא להכנסת השניים לליכוד ולסיום הסאגה של הממששת. הבעיה: נתניהו לא מתלהב, גם בשל "חיבתו" הנודעת לשקד-בנט וגם בשל הערכתו שככל שיחלוף זמן כך המחיר יהיה נמוך יותר, על רקע ה"הצלחות" המתעצמות (בקרוב קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים). לאוזני ביבי גם גונבה השמועה כי בקרב ח"כים מכמה סיעות כבר פקעה הסבלנות משלטון היחיד של מנצור עבאס, ואם הממשלה לא תורחב היא תיפול.
בפרשת חוק ההגירה שקד אותתה על נכונות לפוצץ את הקואליציה, אך ברור שזה לא יקרה לפני שיובטח תג המחיר, ככלות הכל היא לא מתנדבת בארגון נשים.
מכאן בא הזיגזג בחוק ההגירה, ולא מן הנמנע שהוא מבטא מו"מ קשוח שמתנהל מאחורי הקלעים.
אישור התקציב אינו פקטור במשחק ובניגוד לטענה בתקשורת גם אינו אירוע בעל חשיבות, כי ממשלה נטולת רוב לא תוכל לתפקד גם מול תקציב מאושר.
בינתיים נתניהו נראה כמי שנהנה מכל רגע, ובממששת ובתקשורת תוהים בדאגה למה זה קורה. (נכתב לפני מספר ימים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.