שלום וברכה מורי ורבותי!
ושלום וברכה לצופינו מארץ ישראל ומכל העולם כולו!
ומהיום, אנחנו יוצאים לפיצול –
כאן, בארץ ישראל, התחלנו מאתמול בלילה לברך ולשאול מהקדוש ברוך הוא את הגשמים.
בעוד אתם, שם בעולם, עושים זאת כל אחד בתאריך, בתקופה ובמועד המתאימים לו.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
מבחינתנו,
בארץ ישראל,
כבר בסוכות, כאשר סיימנו את החג, והתחלנו את שמחת תורה,
רצינו לבקש מהקדוש ברוך הוא גשם.
זה מאוד התאים לנו,
אבל אנחנו לא עושים זאת מסיבה אחת,
כי חז"ל הקדושים מלמדים אותנו שישנם אנשים שגרים בכל מיני קצוות בארץ ישראל,
והדרך אורכת להם מבית המקדש עד למקום, חמישה עשר ימים,
עד יום ז' בחשון.
כלומר,
רק אתמול בלילה הגיע לביתו האחרון שיצא מבית המקדש וחזר לבית לחיים טובים ולשלום.
אבל רק שניה!
ריבונו של עולם!
יש לי שדה,
היא גדולה ויפה, והיא לא מניבה לי כלום בגלל שלא יורד גשם,
אני צריך את הגשם הזה,
למה אני צריך להמתין לאותו אחד שיגיע לביתו?
אומר לך הקדוש ברוך הוא:
"יקירי!
אם ירד עליו גשם, הוא יחוש שלא בנוח".
אבל ריבונו של עולם!
השדה שלי לא תצמיח את התבואה,
או שהיא תצמיח אותה באיחור,
גם אני אחוש שלא בנוח!".
אומר לך הקדוש ברוך הוא:
"יקירי!
מוטב שתוותר על הנוחות שלך למען הנוחות של חבר שלך".
אז מה, ריבונו של עולם!
כל חיי אהיה "פראייר"?
אהיה אותו אחד שלא אכפת לו מעצמו?
אהיה אותו אחד שרק מפסיד?
אומר לך הקדוש ברוך הוא:
"פסוק אחד בראתי במיוחד בשבילך!
לפסוק הזה קוראים 'וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ' (ויקרא כה, לו) –
"חייך קודמין לחיי חברך" (ב"מ ס"ב ע"א).
אם באמת מדובר על משהו קריטי,
משהו שאתה לא יכול לשאת,
ברור שחייך קודמים!
וזה נכון גם ברוחניות וגם בגשמיות.
אבל כאשר אתה "בסך הכל" מפסיד כמה ימים של גשם,
וחבר שלך הולך לסבול בדרכים כמה ימים של גשם,
אתה אמור לוותר לו".
כלומר,
כאשר אתה מסתכל ימינה ושמאלה,
תבדוק מה קורה,
מותר לך לוותר על הנוחות שלך למען האחרים.
אל תהרוס את החיים,
לא של רעייתך ולא של ילדיך וגם לא של עצמך.
אבל כל עוד שלא מדובר בהרס,
אלא בקרבן קטן למען רווחתו של האחר,
תעשה את זה ותישא ברכה מאת ה'.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.