רגעים של השבוע - פרשת וירא
א. מגיא ההריגה לברית מילה
כ-27,000 איש, כמעט כולם יהודים, הובאו בקיץ שלפני 79 שנה, אל פרברי העיר רוסטוב שעל נהר הדון. הם נרצחו במקום על ידי הנאצים שעמדו וירו בהם ללא רחם, והגופות נערמו זו על גבי זו בבור ענק שנהפך לקבר אחים גדול, במקום המוכר כ'זמיובסקאיה באלקה'.
אישה יהודייה צעירה מיהרה להשליך את עצמה לבור, כאשר כדורי הרוצחים פילחו בה, אך היא שרדה את פצעיה, ובחסות החשכה הצליחה להשתחל מהמקום כשהיא פצועה קשות, וזחלה לדירת שכנה מכרה, מחסידות אומות העולם, שם התחברה עם שני ילדיה והתחבאה עד לסיום המלחמה, אז זכתה לפגוש את בעלה שלחם בחזית וניצל אף הוא בדרך נס.
שנים עברו, והנכד שלה לא שמע כלום על משמעות היותם יהודים. כנהג מונית הוא הוזמן לפני תקופה לא ארוכה לערוך נסיעה קצרה בעיר, אך היא הביאה את נפשו למסע ארוך שנמצא עדיין בראשיתו.
לא לקח הרבה זמן עד שהנוסע הרב יצחק קוגן הריח מיד שמדובר בנשמה של יהודי, הדיבורים החלו, הוא השאיר את פרטיו בעיר, ולאחר מספר שבועות, בביקור נוסף ברוסטוב, היהודי כבר נימול כשהרב קוגן משמש גם כמוהל וגם ככהן הפודה את הבכור, כיוון שאותו יהודי הינו בכור לאמו.
במוצאי שבת שעברה, דקות לפני עזבתי את מתחם הישיבה ובית הרבי הרש"ב ברוסטוב, התוודעתי לסיפורו, מנחם מענדל שמו. בעבר נהג מונית, כיום מנהל תחזוקה של הבניין ההיסטורי.
ב. חופה לאחר 3,334 שנים
"החופה הראשונה של עם ישראל גם נערכה במדבר, בה נישאו ישראל לתורה הקדושה, ומאז הם חיים ביחד בכל עת ובכל מקום. עברו מאז אלפי שנים, ושוב נערכת עכשיו כאן במדבר חופה, וכמו אז גם הפעם, אלו נישואים לחיים, חיים של יהודים…"; אלו היו מילות הפתיחה של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, בעת סידור הקידושין בשעות הערב של יום רביעי.
אלכסנדר רודנקו ואלינה קומברובה, שניהם ממוסקבה, ולאחר שהתוודעו בדרך נס על יהדותם, הם נכנסו במקביל למסגרות הלימוד המיוחדות לצעירים יהודים ברוסיה של ארגון 'יחד', בהם לומדים מאות רבות של סטודנטים בשעות הערב, תורה, הלכה, חסידות ומסורת ומקבלים משמעות אחרת לחייהם.
ביוזמת מייסד הארגון הרב לאזאר, ובארגונו המוצלח של המנהל הרב מענדי ווילינסקי, נערך השבוע מסע מיוחד בדובאי למצטיינים מכל רוסיה, אלכסנדר וכלתו החליטו שאת חתונתם הם יערכו בחברת החברים. וכך זכו משתתפי המסע לחוות חופה כדת וכדין שנערכה בדיונות המדבר של דובאי.
עמדתי בצד, הרמתי עיניים לשמים ואיחלתי בשקט, שכמו שבחופה הראשונה בהר סיני נתרפאו כולם, אנא, ריבונו של עולם! הבא לכל הצעירים כאן שידוכים טובים ושגם הם יזכו להקים בית יהודי אמיתי.
ג. קרח חם
יום חמישי, 36 מעלות (פלוס כמובן…), ובמתחם הגדול בתערוכת האקספו של דובאי, אלפים מטיילים, עוברים מבניין של ארה"ב לבניין של צרפת, וגם הבניין של איראן לא רחוק מישראל; ממש ימות המשיח שבו יגור זאב עם כבש. הכל נקי, חדיש וגדול כמו הכל באיחוד האמירויות.
בחסות נסיך הכתר של אמירות אבו דאבי, מוחמד בן-זאיד אאל נהיאן, מתכנסים באחד האולמות הגדולים כל 600 משתתפי המסע מרוסיה, נהנים מארוחת צהריים כשרה למהדרין שהוכנה להם באולם מיוחד שהוקצה לשם כך. שר הסובלנות שייח' נאהיאן אל מובארק נאהיאן נכנס לאולם, כשהוא מלווה ברב לאזאר וברב איחוד האמירויות הרב לוי דוכמן. התוכנית מלאה ומרתקת. הרב לאזאר ממהר, הנהלת הביתן הרוסי מחכים לארח אותו להראות לו את פלאי הטכנולוגיה הרוסית המוצגים משם, ומבקרים גם בביתן הישראלי, שבכניסתה מתנוססת מזוזה בולטת, ואף זוכים להתפלל בה מנחה במניין שארגן מנהל המקום המסור מר אלעזר כהן.
גשם כמעט ולא יורד בדובאי, בוודאי לא כמות שתכשיר מקווה טהרה; למקרים כאלו ודומים יש פתרון הלכתי של הבאת קרח מנהר קפוא. עם התפתחותה המהירה של הקהילה היהודית באיחוד האמירויות בראשות הרב דוכמן, התבקשתי לחפש מקום ברוסיה ממנו ניתן לייבא קרח אמיתי. מצאתי זאת אצל ידידי רב העיר טיומאן שבסיביר הרב ירחמיאל גורליק ובמבצע לוגיסטי והלכתי מורכב, הגיע הקרח לכאן. יצאנו אל המקום בו ייבנה בקרוב מקווה טהרה ראשון ומפואר על ידי הרב דוכמן ובהכשרת הרב לאזאר שבדק את המקווה, וראה מקרוב את פלאי רוסיה בדובאי, כיצד קרח קפוא יכול לחמם את ליבות ומשפחות עם ישראל.
ולתמונת השבוע:
מלווים עם דודם ועם ה'סימנים' על פניהם הטהורות, בדיוק כפי שיצאו מתימן לפני קצת יותר משנה. ילדים ביישנים, שחן יהודי נסוך עליהם, ובעיניים בורקות מתוך יראת כבוד, ניגשו בהערצה אל הרב שליט"א, ואמרו תודה בהגייה תימנית.
הם באו במיוחד מאבו דאבי הקרובה, כדי להודות לרב על הצלתם מתימן לארץ מבטחים, בפעילות אינטנסיבית ומקושרת שהפעיל הרב עם ידידיו בחלונות הגבוהים בנסיכויות האמירויות, בין שלל פעילות יהודיות חובקת עולם שמזמן יצאה הרבה מעבר לגבולות רוסיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.