עם בואה של השנה חדשה, חשבתי שמן הראוי לשנות את הקונספט השבועי של הכתיבה.
ב"ה ומתוך שלוש שנים בהן כתבתי בס"ד את הפוסטים הרגילים, יצא ספר מכובד ויפה בן כ- 650 עמודים (ברוסית, ובמקביל בספר נפרד גם בלשה"ק), תחת השם 'גוט שבת מוסקבה' שצבר ב"ה פופולאריות רבה, והמשובים החיוביים מגיעים ממקומות שונים ומאנשים רבים.
לפני כשנה וחצי עברתי למתכונת של תמונה עם טקסט עליה וסביבה. כולי תקווה ובע"ה אוכל בהקדם להוציאו גם בתור ספר - לבקשת רבים מהקוראים הנאמנים, לא לפני שאזכה בס"ד עד אז, לברך בקרוב על המוגמר עם פרויקט חשוב שכבר יותר מחמש שנים אני עמל עליו, וכמו כל דבר טוב - הוא נסחב מעבר למצופה.
ומהיום, כמדי שבוע, בשעת הצהרים של ערב שבת קודש, ניפגש כאן בע"ה עם הרעיון החדש, קצר ומעניין.
רגעים של השבוע - פרשת וילך-שובה
א. חשבון הטלפון של כולנו, עולה וגובר לקראת החגים בכלל, ובמיוחד לפני ראש השנה. בעבר היה זה בעיקר בעומס בחברת הדואר, עם השנים הלחץ עבר לחברות הטלפון, ומאז ההתפתחות הטכנולוגית רבים מעדיפים את הדרך הקלה. אבל אין כמו שיחה אישית בטלפון. לסבתא היקרה, להורים המסורים, לילדים המתוקים, לבני המשפחה האוהבת וכמה ידידים בלתי נשכחים.
יום שני, כשעה לפני שהשנה החדשה פרסה את כנפיה כאן על מוסקבה, עוד שיחת טלפון, לידיד יקר שזכיתי להכיר לפני כשלוש שנים, אברך צעיר ממני, מלא חן וגדוש בתורה וחסידות, שעבר מספר שנים קשות של מחלה, ומאז שוחחנו בכל ערב שבת. באתי לחזק ויצאתי מחוזק. הוא בקושי יכול לזוז, מתקשה לפעמים לדבר, אבל האמונה הטהורה בוערת ממנו, האכפתיות והמילים שלו, חיממו תמיד את לבי, כמו של אנשים רבים נוספים, שלא הפסיקו להתפלל לרפואתו. האיש הוא בעל נס מהלך; לפני כחצי שנה, נמצאה לפתע תרופה למחלתו ב"ה, והוא קם לתחייה, ויחד עם זאת הוא לא נח לרגע; הוא חזר לתלמודו כנער צעיר ומנצל את כוחו לעודד ולתמוך בכל אחד ובכל מצב.
הרמתי אליו טלפון, בכדי לשמוע מעבר לאפרכסת את קולו החד והבריא, ולחוש מקרוב כמה כוחה של תפילה ואמונה. ועם זה נכנסתי לחג.
ב. 'אוכלים זאת בהסיבה או בישיבה רגילה?' פנה אליי לפתע אחד האורחים שישב מסביב לשולחן החג בליל ראש השנה.
לאחר אכילת התפוח בדבש בה פתחנו את הסעודה החגיגית, פנינו לשאר ה'סימנים' שהיו פרוסים מסביב. 'ראשית כל צריכים לקחת מהפירות של 'שבעת המינים', וגם מתוכם יש לבדוק מה קודם למה; הרימון או התמר…' וכך התפתח דיון, עם הסברים, מתובלים בהלכות ומנהגים, כשהאורחים מגלים עניין, שואלים ומקשיבים, מספרים ועונים, ובין לבין עוברים מסימן אחד לשני - כי 'סימנא מילתא'. אני מספר להם ברגש איך כל אלו נעשו על-ידי אמי היקרה שתחי', שכמיטב המסורת היא למדה את סודם בבית הוריה שהעבירו לה, מה שראו ולמדו בבית הוריהם, וכך דורות של שמירת מסורת, מתוך כבוד לחג ואמונה במנהגי ישראל.
אומנם נהוג אצלנו לאכול את סימני החג רק בלילה הראשון של ראש השנה, אך יחד עם ה'פרי חדש' שמביאים לשולחן של הלילה השני, בשביל ברכת 'שהחיינו', חזרתי שוב על סדר הסימנים למען האורחים החדשים. גם להם חשוב שילמדו ויראו מקרוב, גם אם לפעמים זה מתבלבל להם קצת עם ההסיבה בליל הסדר של חג הפסח…
ג. שעה אחרונה של ראש השנה בבית הכנסת "מארינה רושצ'ה". הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א יושב בראש שולחן ההתוועדות החסידית ומתוועד עם הציבור הגדול, ובין הדברים הוא אומר: "אומרים שההבדל בתפילת ראש השנה, בין בית כנסת של חסידים לבית כנסת של ליטאים, הוא ברגע ההתעוררות המיוחדת בעיצומה של התפילה. אצל אנשי ליטא, זה בקטע התפילה 'ונתנה תוקף', המדבר על מי יחיה ומי ימות, מי ייעשר ומי ייעני; ואצל חסיד זה קורה בתפילה 'מלוך על העולם כולו בכבודך', שהוא עניין ראש השנה - המלכת המלך וקבלת מלכותו…".
התחברתי אישית למילים ולתיאורים. זכיתי ב"ה גם השנה לשמש כשליח ציבור בתפילת שחרית בשני ימי החג. כוח מיוחד מקבלים בזכות המתפללים, שיודעים מי פחות ומי יותר שהיום זה הכתרת המלך, ובזכותם גם אני זכיתי להתעוררות מיוחדת בתפילה המדברת על המלכת המלך, כשהמתפללים ואני יודעים, שאם נקבל את המלכות כראוי, הרי שמובטחים אנו בשנה טובה ובריאה, מאושרת ועשירה.
ובתמונה: השולחנות בבית הכנסת המרכזי, מוכנים לסיום הצום שהיה אתמול - צום גדליה. יש אנשים שאומרים לי 'שווה לצום בכדי לקבל ארוחה כזו'... ואני אומר: תודה לך ה' ששוב זיכית אותי בזכות הגדולה של האכלת יהודים יקרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.