מי כעמך ישראל

 

מאת: חרדי בעולמו

 

אחרי כתבי כאן, אגב שיטפי, על כך שקופת העיר מחלקת הצדקה שלא כפי ההלכה (ע"ש), משום שעפ"י הדין העדיפות העליונה היא 'להטיל בכיס עם העני', כלומר, לפעול כך שהעני יוכל לצאת מעניותו, בעוד העדיפות העליונה בעיניהם היא לתת למי שמובטח שגם מחר יהיה נזקק ונצרך להם ואף הוספתי שם שבל"נ עוד אזדקק לזה בעתיד, עברו בי מחשבות אחרות ומבקש לשתף בהן.

הבעיה הראשית, היא זו שמלווה כל כתיבה ביקורתית. אתה כותב מה לא טוב, אבל אינך מציע דרך אחרת, אז מה טעם בביקורת? יתר על כן, אם משאירים את הדברים עם הביקורת בלבד, אזי עלולים לצאת קרחים מכאן ומכאן. מְסַפְּרִים שרבנים אסרו ללמוד 'אברבנאל' בלילות שבת ומפני מה? משום שדרכו היא לצבור הרבה קושיות חזקות מאוד ואז לתת מענה אחד חזק על הכל. בהיות ובלילי שבתות העיניים נעצמות מאליהן, ימצא את עצמו מי שלומד אברבנאל במצב שמתאספות אצלו קושיות לאין מספר - ותשובה אין. מכך הוא עלול להסיק מסקנות שאין תשובות וללכת בדרך לא טוב.

גם כאן אני מרבה לכתוב על דברים שפחות טובים אצלנו (בעיקר על שקרי פרסומאים ומעצבי תודעה), כשאיני נותן 'אפשרות אחרת'. האם אין בכך סיכון כלשהו?

לדעתי, לא ואסביר. הגם שקוראים כאן בערך 70,000 איש ביום, כתיבתי מיועדת ליחידים. סבורני שמתרכזים כאן אנשים עצמאיים בדעת וברור לי שלפחות לחלקם לא התמזל המזל, להיות קרובים לגדולי תורה אמיתיים והם סבורים-בטעות שהגדוילים הם אלו ששמם מודפס באותיות גדולות ושמנות בעיתונים-מטעם. מכאן אני מנסה לשתף במעט את מה שלמדתי ממורי ורבותי (אגב, התואר מו"ר בכתיבתי, משמש לכמה, כולל אחד מפתיע למדי). עיקרם של דברים הוא, שהקב"ה חנן אותנו בדעת, כדי שנשתמש בה ושאין לנו שום פטור לעתיד לבוא בטענה ש'ככה אמרו כולם'. זו תשובה מצוינת לילד בן חמש, לא לאדם בוגר.

בכתיבתי, שלעיתים מסתירה טפחיים, אני מנסה לרמוז למי שמבין מדעתו, מה איני כותב כאן. כך למדתי מרבותי: לרמוז לחכם ולא לנסות לשכנע טפשים. ''מי ש'צידקתם עומדת לעד', תשאיר אותם שם. זה הכי טוב שהם יכולים להגיע אליו''.

מצד שני, יש את אותם יחידים שאליהם ואיתם יש מה לדבר. (עיתים, יכולים להיות רבבות 'יחידים'. במגבית לטובת הקהילה הנרדפת תרמו רבבות, שרק חלק קטן מהם שייכים איכשהו לבית גור). רק אתה יודע אם אליך דברתי, או שאתה סתם סקרן שתוחב את אפו לראות 'מה קורה אצל השכן'...

מ"מ, בעניין הצדקה עלה בי חשש שעלול להיווצר מצב, שאי מי יִמָּנַע  מלתרום לקופת העיר (שהיא מהכתובות היותר מעולות לחלוקת צדקה), מבלי שהקדים למצוא חלופה הולמת. אשר על כן, חישבתי דרכי שלא לכתוב בזה עוד.

לכן שמחתי מאוד בהיוודע לי שבתוך מסגרת 'קופת העיר' יש קרן שקרויה 'יד לפרנסה' (מזוהה בקופה כקרן 1477) שמגמתה היא עזרה למסכנים-באמת (כאלו שגורלם אכן המר להם, ולא שבחרו לחיות על חשבוננו) ומנוהלת ע"י יהודי יקר שידוע לי קצת וכל שקל שם הולך אך ורק למשפחות נזקקות-באמת.

אמנם, עדיין קיים הצורך להקים קרן צדקה שתחשוב ותפעל במונחים של צדקה כפי ההלכה וכפי שהיה מקובל כל הדורות, אבל לכה"פ יש דרך בינתיים לנהוג כדין.

מי כעמך ישראל.

 

חרדי בעולמו