"היום בתניא" יום א' ז אלול
תניא אגרת הקדש
המשך פרק יא עמ' 232
שנה פשוטה
⛳
"ומי שמתעצב ומתאונן":
מי שבאו עליו יסורים ואינו פונה אל הקב"ה מתוך שמחה כנ"ל (מתוך התחושה ש"באור פני מלך חיים"). ולעומת זה "הוא מתעצב ומתאונן" (מתרעם) על שבאו עליו היסורים. ולמעשה, הוא "מראה בעצמו" שיש לו מעט רע ויסורים. הנה, במישור הרחב, יש לראות את התנהגותו ככפירה - וכהיפך עיקר האמונה שלמענה נברא, שאין מקום שהוא פנוי מהקב"ה ו"באור פני מלך חיים" (ועליו איפוא להציג ישירות למלך את מבוקשו).
...
"אבל המאמין לא יחוש":
יש אנשים שעניני העולם תופסים אצלהם מקום, כך שהעדרם מיסב להם צער - ולהם באמת אומרים, שעליהם לקבל את היסורים בשמחה (וברצון).
אולם, אדם שמאירה בו החכמה שבנפש, כך שעניני העולם הגשמיים לכשעצמם לא תופסים אצלו מקום כלל, ובמקביל הוא מאמין שאין רע יורד מלמעלה. הנה, כשם שבהשגת הדבר הגשמי, אין הנאתו מגשמיות הדבר (אלא מהאפשרות שניתנה לו להעלות דבר זה לקדושה וכדומה). כך, במניעת הדבר הגשמי ממנו, ביודעו ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", הרי שמלכתחילה אין הדבר מיסב לו עגמת נפש כלל.
...
"ומי שאין שווים לו":
מי שיחסו אל החוסר אינו כיחסו אל השפע שניתן לו מלמעלה.
בשעה שניתן לו שפע מלמעלה ללא כל קשיים, אז את כל עניני העולם הוא עושה בפשטות לשם שמים.
אולם, כאשר השפע היורד אליו משולב בקשיים וביסורים (ובאופן כזה שבמבט ראשון, הטוב אינו נראה בו בגילוי), הנה, עם זה אינו יכול להסכים כלל.
בהתנהגותו זו, הוא מראה שהוא מה"ערב רב" שהצטרפו לישראל בצאתם ממצרים - שכל צירופם לישראל היתה רק "לגרמייהו" (כדי ליהנות מהטובות להם זכו ישראל), וכאשר הבחינו שישראל נתקלים בקשיים ובנסיונות, פה הם כבר חשו את עצמם מחוץ למחנה.
...
בסוף הפרק:
לסיום, מוסיף רבנו ומבהיר, שעם האמונה והעבודה "שהכל טוב בתכלית רק שאינו מושג", הרי שעם אמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי - כל הרע (המדומה) שאותו האדם חש, מתעלה אל שרשו "הטוב העליון הגנוז", וכתוצאה מכך נעשה הכל טוב גם בגלוי (והרע המדומה נהפך לטוב ממש).
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.