שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים, שבזכות אותה שעה יפהפיה נזכה יחד לילדים מדהימים ויפים, חזקים, חלקים ומחונכים.
ושימו לב טוב!
הילדים מתבגרים,
מתחילות מריבות,
אלו כבר לא המריבות כפי שהם היו קטנים, כאשר ההוא זרק על ההוא כוס חד פעמית...
זה הופך להיות כוס זכוכית,
לפעמים קערה,
ולפעמים דברים אלימים הרבה יותר.
האם אנחנו צריכים להתערב?
עד כמה אנחנו צריכים להתערב?
איך מענישים את ההוא שהתנהג בצורה אכזרית לאחיו?
הרי למדנו שאחד מהדברים שעליהם צריכים לקבל מכה קלה בכנף, היא האכזריות.
מה נעשה בכזה מצב?
הרי בדרך כלל, בשעת המריבה האמיתית, אנחנו לא נמצאים,
אנחנו מגיעים רק אחרי ה"פיגוע" או בעיצומו,
כאשר כבר הדברים יצאו מכלל שליטה.
מה התפקיד שלנו לעשות ברגעים הללו?
א, ב, ג!
דבר ראשון,
תפקידנו להפריד, לעצור את העוול,
אין כזה מושג "אבא שלא מתערב, ואני אתן לילדים לכלות את זעמם זה בזה, זו בזו, או זו בזה, וזה בזו".
כל אחד מאיתנו מפריד, עוצר את העוול, וזה הדבר הראשון.
הדבר השני,
אותו אחד שקשה לו להפסיק את המריבה,
אותו אחד שמשתולל יותר מדאי, לא אמור לקבל מכה, כי לא ברור לנו עדיין שהוא לא צודק.
אנחנו לוקחים אותו ומחבקים אותו חיבוק חזק וגדול,
בחיבוק הזה אנחנו מראים לו מצד אחד שאנו רוצים לעצור אותו,
אבל מצד שני אנחנו אוהבים אותו באמת.
דבר שלישי,
לאחר מכן, כל עוד שלא ברור לנו במאת האחוזים מי אשם באותה מריבה,
מי הגזים,
מי הוציא אותו מהפרופורציה,
אנחנו לא מענישים אף אחד מהם.
בדרך כלל,
אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת מה קרה כאן.
תמיד יש את הילד הקטן המעצבן שיודע לגרום לגדול עם הכח להשתולל ולעשות זאת על ידי פיו,
ולא על ידי מעשיו.
אין לנו בדרך כלל את האפשרות לדעת מי צודק ומי לא,
מי האכזרי ומי היה רק אותו אחד שבלי כוונה הרים את ידו וסטר לאחיו.
התפקיד היחיד שלנו בכזה מצב הוא לומר לשני הילדים:
"מבחינתנו, היתה כאן מריבה? נעשה כאן עוול!
אנחנו לא הולכים להיות שותפים לעוול הזה,
אנחנו גם לא הולכים להתעלם ממנו,
נלמד יחד עד כמה זה פסול,
נעדכן את שניכם עד כמה נרחיק אתכם זה מזה, ככל שנראה שעלולה לפרוץ כזו מלחמה.
אבל אף אחד מכם לא יקבל מאיתנו עונש כל עוד שלא ברור לנו במאת האחוזים מיהו האשם.
באותה מידה גם אם נעניש סתם את שני הצדדים, זה יהיה ממש לא הוגן ולא נכון,
כי יתכן שאחד מהם ממש, אבל ממש, לא אשם במריבה הזו".
התפקיד היחיד שלנו הוא להמשיך ולהיות הורים בעלי דוגמא אישית,
להמשיך ולחפש סיבות איך מונעים את המריבות הללו.
כי כל דבר שאמור לגרום אותם, מוציאים מהבית,
ורק לאחר מכן, עם הרבה מאוד תפילה, מנקים את השטח,
ממשיכים להרעיף אהבה,
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו),
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.