מאת: חרדי בעולמו
כפי שסיפרתי פה, הרבה עסקתי (ועוסק) בתחום
של 'קירוב' (עוד בזמנו שזה היה בכלל 'חזרה בתשובה'). באופן טבעי הצטברו אצלי הרבה
סיפורי מופת מרגשים, אבל מה שבעיקר לקחתי איתי מהם (כן. מהחילונים מחפשי הדרך) זה
את ה'ברען' הזה, של לא לעזוב דבר עד שאני מבין ומסכים איתו עד הסוף.
גדלתי, כמו רובנו, על מבועי החכמה והיראה. מעולם לא עלה ספק ולא התעוררה שאלה (כיום זה נשמע לי מוזר) והכל היה מאה אחוז נכון וצודק. בדרך מופלאה התגלגלתי לעולמם של המחזירים בתשובה והפכתי חלק מהעניין העצום הזה.
בכל פעם שמישהו נוסף 'גילה את האור' ומצא את האמת במקום שבו הייתי (ועודני, כמובן), היה בזה משום חיזוק ממש בעבודת השם שלי. תמיד סנטתי בעצמי איך הם ככה מתקדמים ורק אני ממשיך להתפלל כמצוות אנשים מלומדה וכו'. אין ספק, חוב גדול אני חייב להם.
כאמור, לקחתי איתי מהם עוד דבר. לשאול את השאלות, גם אם התשובה האפשרית מפחידה (הו הו, כמה שהם פחדו!). אנסה כאן לשתף אתכם בשאלה אחת שנשאלתי והאמת היא שעד היום השאלה טובה בעיני מכל תירוץ ששמעתי. אדרבה, אולי מכאן תצמח לי תשובה מוחצת, סוף סוף. (ולא לדאוג, אפשר לחיות עם שאלות. 'משאלות לא מתים' אומר העם).
היה זה באחד הכינוסים בו השתתפו אברכים שעסקו בתחום של 'החזרה בתשובה'. הם לא היו הצ'מפיונים של המערכת, אבל בלי הקשר השוטף והיומיומי שלהם עם החוזרים בתשובה, לא היינו מספיקים כלום. מפעם לפעם כינסנו אותם והיינו לומדים ביחד נושא מסוים ובסוף הם היו מציפים שאלות שעלו משהשטח. שאלות שהם לא ידעו איך להתמודד איתן.
אחד הצדיקים הללו קם ואמר שהוא מלווה
'אקדמאי'. בעיקר הוא לומד איתו הלכה וגמרא. בשבוע שעבר, כך סיפר, האקדמאי 'שלו'
הלך לבית כנסת לקבלת שבת ושם פגש לראשונה את הטקסט שכולנו מכירים 'על שלש עבירות
נשים מתות בשעת לידתן. על שאינן זהירות בנידה, בחלה ובהדלקת הנר'. הסתבר שהאקדמאי
הזה עסק בתחום הסטטיסטיקה והוא שאל (בתום וביושר, ממש לא להתנגח) איך זה מסתדר עם
הנתונים הסטטיסטיים שאנחנו מכירים כיום.
אם אכן כך, טען הסטטיסטיקאי, אז צריך להיות נתון סטטיסטי ברור שכיום הרבה יותר נשים מתות בשעת לידתן מאשר בזמנו - כשעם ישראל כולו שמר טהרה והלכה. יתר על כן, צריך להימצא שכיום נשים חילוניות מתות בלידה, הרבה יותר מאשר נשים דתיות וחרדיות. שני הנתונים ידועים ורשומים וכמובן שאינם תואמים את המשנה. 'מה לענות לו', שאל האברך הצעיר.
אין כאן המקום להכנס לתשובות הרבות שנענו ולא זהו הנדון שלנו כאן (אם כי, אם ירצו הקוראים - ויסכים בעל הבית - אשמח לקרוא כאן תשובה ניצחת), מה שבאתי לספר הוא רק זה. אחד השומעים ממש עשה מזה פרוייקט, היה מסתובב בין תלמידי חכמים ואסף תשובות לשאלה זו. בזמנו פגשתי אותו והוא טען לי שיש לו עשרות תשובות לשאלה. אבל, כך טען אז, עדיין השאלה טובה.
למה אני מספר את זה? בשביל לומר שוב 'משאלות לא מתים'. לפעמים יש לנו שאלות, לפעמים שאלות קשות ולפעמים אפילו קושיות, אבל מזה לא מתים. 'מתים' אנחנו רק שכשמתחילים לספר לעצמנו שהשאלה לא שאלה, שמי ששואל הוא בעצם 'כויפער', ושצריך אמונה תמימה. נכון, אמונה תמימה היא מעלה גדולה מאוד, אבל היא צריכה להיות מותאמת לאיש כמידתו. אם אין לך שאלה, זה טוב מאוד. אבל אם יש לך שאלה, אז התשובה שלמישהו אחר אין שאלה כזאת, לא באמת תעזור לך.
בקיצור, מי שהשאלה שאלה אצלו, אז אל תמרחו אותו בתשובה שתמימות זו מעלה. בעיניו עכשיו זו לא מעלה, אלא אטימות או טפשות.
שימו לב את הנשמה
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.