מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק פר' דברים חזון ז' מנ"א תשפ"א.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
השבת נקרא שבת חזון על שם ההפטרה 'חזון ישעיהו', ואם לא די בצער הכללי שעם ישראל עובר בימים האלו מרשעי ישראל המכינים את הקרקע לגאוה השלימה הקרבה ובאה, נתווסף לנו השבוע עוד אסון של 'חזון ישעיה', כאשר ידידנו הרב אהרן ישעיה פרוש פרש כנפים ונתעלה לשמי רום בפתע פתאום ונשלח חץ בליבנו כרעם ביום בהיר.
אמרו חז"ל: 'לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומיות שבלב', ר' ישעיה, כל אימת שבא לבקר בארה"ב, היה בא אל בית מדרשנו, ומתיישב בין חברי השיעור, והיה מתערב בסוגיה בריתחא דאורייתא, ממש א' פייער, ניצוצות של אש היו מתעופפים, עד שפעם אחת אמרתי לו: מחר אתה תמסור השיעור במקומי, וכך הוה.
אין מילים, בנוסף לישעיה, גם אהרן שמו, ואין לנו מילים מרוב הלם, רק לקיים 'וידם אהרן', ולבקש מהקב"ה שהוא יהיה הקרבן האחרון, וכשם שבעוה"ז הרעים בקולו האדיר ואמר את דברו בעוצמה, כן יעמוד לפני כסא הכבוד ויעורר עלינו רחמי שמים ויאמר למלאך המשחית הרף ולצרותינו די, ונזכה בקרוב לתחיית המתים וגאולה השלימה.
כל שנה, כשמגיע ליל תשעה באב, אני נזכר בעצרת שהיתה מתקיימת בככר השבת ואחרון הנואמים היה הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, והטעם שהיה נואם אחרון, כי כולם חיכו לו והמארגנים חפצו שהציבור ישאר עד הסוף.
וכך היה מתחיל את דבריו, עם ניגון נוגה ומתוק: 'מורי ורבותי, פאראיארן שטייענדיג אויף דעם הארט, בין איך גיווען כמעט זיכער, אז דאס יאהר וועלן מיר שוין זיין געהאלפינע, אבער עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, נאך אמאל תשעה באב'.
(תרגום: 'מורי ורבותי בשנה שעברה, בעומדי כאן, הייתי כמעט בטוח שבשנה זו כבר נהיה גאולים, אבל 'עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו לא נושענו', שוב פעם תשעה באב.
איי איי איי, מה אומר לכם, הדברים חילחלו פנימה ונתנו לנו מושגים של יהודים מהדור העבר שראו דורות ואורות שנכחדו ויחד עם הבכי על החורבן, גם על אלה אני בוכיה.
ואם כבר בהרב גלינסקי עסקינן, אצטט מה שהבאתי בגליון 'מעדני הפרשה' המצו"ב קטע זה:
'איכה אשא לבדי טרחכם'
בספר 'והגדת לבנך', להמגיד הג"ר יעקב גלינסקי זצ"ל, חלק דברים עמוד 18 כותב כך: 'יהודי חסידי בר אוריין שאלני, האם אמת נכון הדבר שאצל הליטאים קוראים פסוק זה בניגון מגילת איכה? משאשרתי, הזדעזע: הרי זו אבלות בפרהסיה, איך אפשר?
הבנתי אותו, אבל בקשתי שיבין גם אותנו: העצבות לליטאים כסם חיים, תראה באיזה שמחה הם מזמזמים יחד עם הבעל קורא את הפסוק אסתר א ז 'וכלים מכלים שונים' שמקרא בנעימת מגילת איכה, וכאשר מנעים שוב את המנגינה ב'אשר הגלה מירושלים' כבר מרקיעה השמחה שחקים!
תמה החסיד לעומתי: אם כך, מדוע אינם קוראים את כל מגילת אסתר בניגון זה להרבות שמחה בפורים?
'יש גבול' עניתי, 'זו כבר תהיה הוללות'...
עד כאן מתוך ספרו.
ודברים אלו הם בבחינת 'שיחת תלמידי חכמים שצריכה תלמוד', אך הוספתי רמז לדבריו, שהרי 'איכה אשא לבדי טרחכם' נוטריקון ליט"א.
בברכת שבת שלום ואיחול צום קל (אם טרם ניגאל)
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.