בין שמאל לימין

מאת יהודי פשוט

רבנו חיים הטוב והיקר לאוי״ט

בהמשך לשיחת הטלפון שקיימנו, אני חוזר בי מהערתי על אשר כיבדתם את מאמר בצילום של משוגע'נע אראבקה, כי בעצם יפה עשיתם כולם סביבי צחקו ושמחו ותיתי לי שלפחות לא יכשלו צעירי אחב״י במחשבות רעות ר״ל בסיבתי...  אבל תמיהני עליכם רבי חיים שליט״א על אשר אתם מוצאים במאמרי כאילו אני מתייצב לצד האויב הפלסטינאי, בשעה שאני מסתכל על הדברים מנקודת מבטו של יהודי פשוט שיהיה לו טוב בטובת עמו  גם כשיוכחו פחדיו כהזיות שווא, ושהשי״ת ישמור ויציל מההיפוך.  אשריכם רבי חיים שיש לכם דיעה מוצקת מעל לכל ספק שמדינת ישראל בתבונה עשתה ונוהגת עדיין בחכמה מול העזתים. ואם זה לא היה קשור בלהט החסידות ואמונת הצדיקים שלכם הייתי מביא כו״כ דוגמאות היסטוריות להוכח שהנפילות הגדולות שלנו היו במצבים שהיינו בטוחים במאה אחוזים  שהשי״ת עמנו ואנחנו בדרך הנכונה.  אבל באמת, מה כל כך רע בלחשוש קצת?! אם באמת אוהבים את עם ישראל אז גם חוששים לו.. ומה היה מזיק לנו היהודים לו היינו  מסתכלים עם ראש פתוח גם על אופציות שהן פחות פופולריות בקרב הג'מעא מהקטמונים עם הדגלים והבאסטיונרים של מחנה יהודה וכמובן אונזערע אידן שהם תמיד היו חסידים גדולים של הבום טראח והזבנג וגמרנו איפה שרק יהיה.. עבדכם זוכר שבשטיבליך של מאה שערים דיברו בשעתו שהבעיה עם הוויטקונג היא שהאמריקאנערס קענען נישט שמיסן.. לו רק נתנו להם לדיין ושרון שלנו לנהל להם את המלחמה הו הו, זה היה נגמר בשבועיים.. וסיפרו לי שאותה מוסיקה חזרה על עצמה גם כאשר היו תקועים באפגניסטן..  תכלס, רבינו חיים, האמנם אתם חושבים שהיינו מפסידים הרבה לו היינו גם ובוחנים עוד אמצעים הכיצד נמתן את החיכוך בעזה, מה יש לנו כבר להפסיד שם.. נפוליון בורנפט שהיה שמייסר לא קטן אמר פעם ברגע של כנות: כי הוא יודע הכיצד להשתמש בכידונים של צבאו אבל חבל שאי אפשר לשבת עליהם..  

שבתא טבא וכט״ס

חיים שאולזון מעיר:

כדרכי אני אוהב לשמוע גם דיעה אחרת, ואני מכבד את גישתך גם אם אני סבור אחרת. מנסיון חיים למדתי כי הערבים הם עם הדומה לחמור שאם אין מכים אותם הם יכו אותנו, ואין אנו נוצרים שמושיטים לחי שניה, עלינו להכות בהם מכה קשה על כל רקטה או טיל שהם זורקים

אין זה אומר כי אני בעד אידיאה זו או אחרת. לפני שקמה המדינה אם הייתי אז כבר בדעתי, הייתי נגד הקמתה. אבל ברגע שהמדינה קמה והיא הפכה לעובדה אין לנו מנוס אלא לחיות עם המציאות ולעשות את הכי טוב במצב הזה, איני מאמין לרגע שאפשר לחיות בשלום עם הערבים. אני דור שמיני בארץ, ובבכל השנים הרבה לפני שבכלל חשבו על מדינה הרגו ושחטו את בני משפחתי בחברון ובמקומות אחרים בארץ, הסבא שלי ר' שאול שעל שמו שמנו 'שאולזון' היה לו מזל הוא אז היה באיסטנבול נסע לאסוף כספים למען הקהילה ומוסדות החינוך בחברון וככה הוא ניצל כאשר בני הקהילה נשחטו ונרצחו, וזה עוד היה לפני שבכלל היה מי שהגה רעיון ציוני שמעולם לא הכרתי ברעיון הזה

במצב שנוצר אין זה עוד שאלה של פיסת אדמה כאן או כאן, אלא מצב בטחוני היכן נוכל למנוע את מקסימום הסכנה. אי אפשר למנוע אותה כליל כל עוד שמשיח לא בא, ועד אז כמו שאנו מתמודדים עם כל כך הרבה בעיות אחרות נתמודד גם עם הענין הזה, גם אם לא תהיה ברירה ונשלם את המחיר. מהרגע שהמדינה קיימת אסור לנו להעביר קרקע כלשהו לגויים ואם נצטרך להלחם נילחם. הגישה השמאלנית היא כניעה לגויים, בשום אופן לא, כניעה פירושו חיסול. אם היהודים היו נכנעים כבר מזמן היו מוחקים את העם היהודי. בכל הדורות ובכל המצבים במאבק עם הנוצרים והמוסלמים שביקשו להכחידנו רק מפני שנאבקנו ונלחמנו אנחנו קיימים. בשיטה השמאלנית פירושו תוך דור או דורותיים להימחק, וזה לא יקרה כל עוד נאמין בדרכנו ולא נאפשר להם לחסל אותנו

חיים שאולזון