מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד. ערש"ק פר' כי תשא שבת פרה תשפ"א. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
בעזהי"ת ביום ראשון הבעל"ט לעת ערב, אדליק 2 נרות נשמה, הראשונה לעילוי נשמת אבי מורי איש ירושלים הר' בן ציון קלצקין ז"ל
והשניה לעילוי נשמת בנו / אחי הבכור ר' אברהם ז"ל, שנלקחו לבית עולמם באותו יארצייט, כ"ד אדר (בהפרש של 17 שנה).
שניהם היו ידועים כמשמחי הבריות וכבר הובטחנו ע"י אליהו הנביא כי הני תרי בדחני מזומנים לחיי העולם הבא.
אציין, כי אמרו חז"ל שיש לדאוג 5 שנים קודם שנות האב, וכיון שאבי נפטר בגיל 67, הרי שאחי הבכור היה עליו לדאוג בהגיעו לגיל 62, מה פלא הדבר, כי ר' אברהם אכן נפטר בגיל 62, באותו היארצייט, היינו בדיוק 5 שנים לפני גילו של אבא. זכותם יגן עלינו.
לפני מס' שבועות פגשתי בלייקווד את ידידי המשורר הנעים מלא הרגש ר' יהודה גרין הי"ו, הממשיך הדגול של כח שירתו של ר' שלמה קרליבך ז"ל, וכאשר פגשני חיבק אותי בעוז ואמר לי: בוא תשמע סיפור שהיה לי עם אביך שלעולם לא אשכח.
לפני שאכתוב את הסיפור שסיפר לי, אקדים קצת רקע, ענין שהיה דבר מרכזי בחיי אבא ז"ל, אשר יש ללמוד ממנו מסר, האיך לחיות את החיים במחשבה תמידית איך להיטיב עם הסביבה, ואז הסיפור שר' יהודה סיפר לי יקבל אור אחר.
בירושלים של לפני 50 שנה, הסתובבו בחורים שנפלטו מהמסגרת, יתומים, או הכבשות השחורות של המשפחה שלא מצאו להם מקום בבית והסתובבו ברחובות בחוסר מעש ובחיפוש תעסוקה שתממן את הפיצוחים והסיגריות וכמובן, ששם גם נתקלו בכל מיני טיפוסים מרעין בישין שיש לרחוב להציע.
אבי ז"ל, שבעצמו התייתם בהיותו בן פחות שנה אחת, (ועבר את השואה הפרטית כדבריו, בשלוחה הנאצית שבבית היתומים במעלה רח' גבעת שאול בירושלים,) והכיר אישית את המושג מחוסר בית ומשפחה חמה, החליט לעשות מעשה.
אבי ז"ל היה מנגן על קלרינט, ובאותם שנים לא היו תזמורות חרדיות, החליט אבא לנצל את כשרונו ולהציל את הבחורים הללו מרדת שחת, כדוגמת סיפור חז"ל על 'גדולים מעשי חיא', וכך עשה.
יצא אבא לרחוב והתחבר אל כל הבחורים הללו שחיפשו לב חם ופינה חמה ומילה טובה, ובזה היה אבא גאון, קנה את ליבם והזמין אותם לארוחה חמה בביתו ותוך כדי הציע להם הצעה שאי אפשר לסרב לה, באופן שכולם יצאו וינרים, וכה אמר להם: אני מנגן קלרינט והרבה פונים אלי לבוא ולנגן בשמחות שלהם, ואני נאלץ להשתמש בנגנים שאינם שומרי תורה ומצוות, עצתי, ארכוש את כלי הנגינה ואלמד אתכם לנגן עליהם ונרכיב תזמורות של בחורים משלנו, כך, שיהיה לי צוותות של נגנים ואתם תרויחו כמה לירות בנוסף לארוחה משביעה בחתונה.
אבל תנאי התנה עמהם אבא, על כל חתונה אשלם לכם 5 לירות, 2 תקבלו ביד בתום האירוע, שיהיה לכם להוצאות השוטפות (פיצוחים וסגריות, כאמור) ושלושת הלירות הנותרות אשמור לכם כפקדון עד שיצטבר סכום נאה שבבוא היום תוכלו לגשת לשידוך עם סכום נכבד ביד.
במסגרת תוכנית זו הכשיר אבא כמה וכמה בחורים לנגן על אורגן, קלרינט, תופים, קורדיון וגיטרה, וחלקם גם לימד ואימן לרקוד קדצ'קה עם בקבוקים על הראש. ואבא היה מקבל חתונות בכל רחבי הארץ, ומדי ערב היו מגיעים כמה טנדרים ואבא היה אומר: בנדר, טרייטל ויוסל. אתם תעלו לטנדר הראשון ותסעו לרמת גן לאולם פלוני. גדעון ופביאן וצדוק, אתם נוסעים לחיפה לאולם אלמוני וכן הלאה.
כל אלו, בזכות אבא, התייצבו על דרך ונדבקו מהיראת שמים שהיה נטוע בליבו של אבא והם קראו לו 'טאטע' וכשהצטבר סכום יפה הפתיע אותם אבא וסיפר להם על הסכום היפה שמחכה להם כאשר ימצאו שידוך ודירבן אותם לפנות לשדכנים וכולם ב"ה הקימו בתים בישראל, וכל אלו היוו את הגרעין של התזמורות של הדור הבא דאז. אכן, חכמה ותבונה משכילה. גם הציל דורות ובדרך גם התפרנס מכך בכבוד.
כאן נכנס הסיפור שיהודה גרין סיפר לי: יום אחד אני עובר ברח' מנחם ורואה שורה של טנדרים מתארגנים עם התופים והרמקולים וכו' ואז אביך קורא לי ואומר לי, יהודה, חסר לי אורגניסט, בוא לחתונה ותנגן, אמרתי לו: לא יודע לנגן על אורגן! ענה לי, בוא ותראה שהכל יסתדר, ניסיתי להתנגד, אבל לא איש כר' בן ציון יוותר, הוא תפס אותי בשרוול באהבה ואמר: בוא, מקסימום הרווחת ארוחת ערב ועוד כמה לירות.
עליתי איתו לטנדר והגענו לאולם ואני עומד נבוך מהסיטואציה המשונה שנקלעתי אליה, אבל אביך בבטחון רב הרכיב את הכלים והעמיד אותי מעבר האורגן, העמיד לי עמוד עם מיקרופון מול הפה, (שבזה דוקא כן הרגשתי מוכשר) והראה לי, שכל מה שעלי לעשות זה להחזיק את 2 האצבעות הימניות על צד ימין של האורגן, וה-2 השמאליות על צד ימין ולהקדית פום בו פום בו, לפי הקצב של הנגינה.
עשיתי כדבריו, כמובן שהוא ויסת את האמפליפייר כך, שקול התופים והקלרינט והשירה יאפיל על קולו של האורגן, שלא יהיה פאדיחות, עשינו אימון של כמה דקות והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
מסיים ר' יהודה: זה היה המפגש האישי הראשון עם אביך שגרר עוד הרב מפגשים נעימים שמעלים לי געגועים עזים לאיש ירושלים חרוץ ומוכשר שידע לאלתר פתרונות יצירתיים למצבים בלתי אפשריים. ע"כ סיפורו הנוסטלגי של ר' יהודה גרין.
גם אחי ר' אברהם היה נוהג ג"כ בדרך זו, ביתו היה פתוח לכל נדכה, ובסעודות השבת שבביתו היו מסובים כל הארחי פרחי ששום מארח לא הסכים להכניסם לביתו, לפעמים מפני ריחם, ובשולחנו הם הרגישו כאחד מבני הבית ובטוב ליבו הגדול ידע לקרב שבורי לב ורצוצי נפש ע"י בדיחה ואימרה שנונה ועל ידי כך, רבים הציל מרדת שחת. כמה שבועות לפני פטירתו אמר לי: שנה הבאה היא ר"ת תהא שנת פורים, אמרתי לו: זה גם ר"ת תהא שנת פסח, ענה לעומתי: אז מען קען גיין קלייך, פארוואס גיין קרום?' (אם אפשר ללכת ישר, למה ללכת עקום?), ניבא ולא ידע מאי ניבא, שנת תש"פ התחילו ללכת עם מסיכות כל השנה.
יהיו מליצי יושר בעדינו ובקרוב יעמדו לגורלם לקץ הימין, כי ישועתנו קרובה לבוא כפי שעין כל רואה את פעמי גאולתנו המחישות.
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.