מרן האדמו"ר הרי"ף על המצוות ולימוד התורה חלק א'

 חלק א:

עלינו לדעת ידיעה ברורה ולהשתדל האדם לחיות ולהרגיש בכל כוחו, שכל מצוה וכן כל לימוד תורה שלומד וכל מעשה קדוש שעושה, הוא בעל משמעות מהרבה בחינות. 

ולא רק שהמצווה היא פרטית בינו לבין עצמו, כל מצוה וכל לימוד תורה וכל מעשה רוחני וקדוש, הוא משנה את כל המהות הפרטית שלו ואת כל העולם. 

ואנו מקפידים הקפדה גדולה שכל מצוה או מעשה טוב שעושים, לכוון שהמצווה הזאת היא חלק מבנין בית המקדש השלישי. לומדים תורה, חושבים ומכוונים, זה לחיזוק ולהשלים בנין הבית. נותנים צדקה, חושבים איך מייחדים את הצדקה לבדק הבית של בית המקדש. 

וכך כל דבר בעבודת השם, נצייר לעצמנו איך מקיימים ״בונה ירושלים השם״. איך אנחנו מביאים את האבנים לבנין בית המקדש. 

והנה הנביא ישעיה אומר (ישעיה נד יא), ״עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ (אלו אבני נופך) וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ״. 

ובגמרא (בבא בתרא עה), אמר רבי שמואל בר נחמני, פליגי תרי מלאכי ברקיעא- גבריאל ומיכאל, ואמרי ליה תרי אמוראי במערבא ומאן נינהו, יהודה וחזקיה בני רבי חייא. ( חולקים על האבנים של חומות ירושלים, ממה יהיו אלו אבנים שעתידין להיות) אחד אומר שוהם ואחד אומר ישפה. אמר להם הקב״ה, להוי כדין וכדין (כדברי זה וכדברי זה, והיינו כדכוד משהם וישפה תבנה) ע״כ. 

והנה קשה, למה בבנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, יהיו אבני נופך וספיר דווקא. והנה יש עוד סוגי אבנים טובות ומשובחות, ומדוע חומות ירושלים יבנו מנופך וספיר, והקב״ה אומר כדין וכדין רק אבני נופך וספיר, ומה עם שאר האבנים הטובות שיש, מה זכו נופך וספיר, מה שלא זכו שאר האבנים הטובות, מה מיוחד בנופך וספיר. 

והנה דוד המלך אומר בתהילים (קמז ב), ״בונה ירושלים השם״. ומובא ברבותינו הקדושים (ועיין בספר זרע קודש פרשת תצווה שהאריך בענין זה) על מה שמבקשים בתפילה, ״ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם״ שבונה ירושלים השם, ובמה בונה הקב״ה את ירושלים בימנו, על ידי הימים שלנו. שבכל יום כשאדם עובד את השם יתברך, הכל לפי מעשיו בונה את ירושלים ואת בנין בית המקדש. יש אדם שבונה ביום אחד שורה שלמה ויש מניח למשל לבנה אחת, כך בונה אדם מישראל שעובד את הקב״ה בכל יום, עד שיהיה נבנה בשלמות במהרה בימינו. 

וכך מביאים בשם רבנו ה״נועם אלימלך״ זצוק״ל, שכשעשה עליית נשמה, ראה שנושאים את כלי בית המקדש, ואמרו לו שהם אותם הכלים שהוציא מהגלות. ופעם אחת אמר רבנו ה״נועם אלימלך״ זצוק״ל, שרואה בשמים שיש אדם שעשה עבירה גדולה וגורם חורבן קשה, ובמקום שיבנו בבית המקדש של מעלה את בית השם, אותו אדם רשע שבעולם עושה עבירות, בונה בבית המקדש של מעלה בנין של טומאה. 

אבל יש צדיק אחד בארץ, שעושה מצות ושובר את כל הבנינים הרעים שהרשעים עושים ובונים בבית המקדש של מעלה, בתוך בית המקדש בנין פגום ופסול. ועל זה נאמר בתפילה ״והשב את העבודה לדביר ביתך״ שהקב״ה ישיב את העבודה שאנחנו עושים בגלות, להיות מהם דביר ביתך. 

והנה דברים מפחידים הם וחייב כל אדם לחדד אותם בדעתו, ולחיות בהבנה ובידיעה ובהרגשה שכל מצוה וכל מעשה טוב וכל לימוד תורה הקדושה בקדושה ובטהרה, באהבה וביראה, בונה הוא את בית המקדש של מעלה. 

וח״ו ידע בבירור האדם, שכל עבירה וכל מעשה לא טוב או מצוה שאינה שלימה או שח״ו עבירה, שוברת היא אבן בשמים ויש עבירות ששוברות שורה שלמה של אבנים בבית המקדש, ויש עבירות ששוברות קיר שלם ויש עבירות קשות שבונות בבית המקדש ממש בנין שלם של טומאה, של רשעות. ובבית השם ח״ו מכניס את הצלמים, ודבר זה קשה ביותר. 

וגם מצוה לא מושלמת היא אבן רעועה ולא מושלמת, וגורמת פגם בכל המשך הבנין של בית השם. ונצייר בדעתינו אדם שבונה בית ושם בקיר לבנה לא טובה או שבונה קיר לא תקין ולא בטוח. 

אנחנו בונים את בית השם וכל מעשה טוב של כל יהודי, הוא אבן בירושלים של מעלה. וכל עבירה שוברת אבן ויש עברות ששוברות קיר שלם ויש עברות קשות שלא רק שלא שוברות קיר או אבן בבית המקדש, אלא בונות בבית השם בנין של טומאה, בנין נגד הקב״ה, מורדים במלכות שמים, נכנסים לבית השם ומחללים את הקודשים. 

ולכן אמרו חז״ל, דור שלא נבנה בית המקדש בו, כמו שנחרב בו. כי הבנין לא נפסק, מיום החורבן בעונות הרבים בונים קיר ושוברים אותו, ושוב עוד לבנה לא שלמה, לא תקינה וח״ו יש דורות שבונים בנין של מרידה בהקב״ה, בתוך ירושלים של מעלה וכך מעכבים את הגאולה.  

ולכן יש מצות שהכח שלהם לתקן את הקילקול של החורבן שעשו אנשים, שבנו קירות עקומים וקירות לא טובים ולא תקינים. וכן בעונות, דורות שהחריבו בנינים שבנו אבותינו ורבותינו הקדושים, ואבן מקיר תזעק על החורבן הזה. 

ולכן כל המשמח חתן וכלה כבונה חורבה בחורבות ירושלים. ואיזה חורבות ירושלים, צריך לומר בירושלים של מעלה, שהחריבו הרשעים את החורבן שלהם. מי שמשמח חתן וכלה, מתקן ומסדר. 

וזה עומק דברי רבנו ה״אור החיים״ הקדוש בתחילת פרשת תצוה, שמביא את הזוהר חדש, כי הארבע גלויות שגלו עם ישראל, כל אחד מהם נגאלו בזכות אחד מאבות העולם. גלות ראשונה, נגאלו בזכות אברהם אבינו. גלות שניה, נגאלנו בזכות יצחק אבינו. גלות שלישית, נגאלנו בזכות יעקב אבינו. והגלות הרביעית תלויה ועומדת בזכות משה רבנו ע״ה. 

ולכן מתארכת הגלות בעוונות הרבים, כי כל עוד שלא עוסקים בתורה הקדושה ובמצות, אין משה רבנו חפץ לגאול עם של בטלנים מן התורה. וזהו שרמז הכתוב באומרו, ״ואתה תצוה את בני ישראל״ על דרך שאמר, ״כי מלאכיו יצוה לך״ (תהילים צא יא) 

ולכן חסד גדול עשה עימנו הקב״ה שבדור זה האיר האור הגדול של ספר דברים, וכך הגואל שבזכותו נגאלים בגאולה הרביעית, שהוא משה רבנו, מתדבקים בתורת משה עבד השם והולכים ועולים בתשע מאות חמישים וחמשה שערים של ספר דברים, ומקרבים את הגאולה השלמה. 

וכל גדר וסייגים שמוסיף האדם, על ידיהם בונה עוד אבן בחומת ירושלים, ״ונשמרת מכל דבר רע״ (דברים כג י) שצריך לעשות סייגים וגדרות ולא יגיע לידי מכשול. ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ להיזהר בכל משמר משני הסרסורים של החטאים, העין רואה והלב חומד. 

והנה האבנים הטובות הם כנגד השבטים, וכל שבט היה לו אבן אחרת באבני החושן. והנה שתי אבנים שהיו בחושן, שוהם כנגד יוסף הצדיק, וישפה כנגד בנימין. יוסף הצדיק היה קדוש בשמירת קדושת הברית, וזהו יסוד יוסף וכנגדו מכוון אבן שוהם.