חלק ב:
ובנימין אחיו, האבן שלו היתה ישפה, כי הנה בנימין שתק, משום שידע מה אחיו עשו לאַחיו יוסף, והיה יכול ללכת ולספר ליעקב אבינו, אבל לקח את מידת השתיקה ושתק ולא גילה ולא אמר כלום.
ואמרו רבותינו על הפסוק ״והשיב את אשמו בראשו״ (במדבר ה ז) דמצאנו בארבעה שאחזו בפּלך השתיקה, וכדמובא ב״מדרש רבה״ (אסתר ו יב) הראשונה ששתקה היתה אמנו רחל, ששתקה ולא גילתה ליעקב רמאות אביה עם לאה. השני ששתק היה בנימין, שידע ממכירת יוסף ולא גילה ליעקב ולכן האבן שלו במשכן היה ישפה, יש-פה ושותק. שאול המלך, בן בנה של רחל (שמואל א י טז) ״ואת דבר המלוכה לא הגיד לו״. ועל אסתר נאמר ״אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה״ (אסתר ב כ)
ודקדקו רבותינו על הפסוק (דברים ה ז) ״והשיב את אשמתו בראשו״ דבראשו מרמז ראשי אבות ב׳ בנימין, ר׳ רחל, א׳ אסתר, ש׳ שאול. שעיקר הסיגוף והתשובה שיהיה בולם פיו, כמו שעשו ארבעה צדיקים הללו, וזהו והשיב את אשמתו בראשו. כלומר שישוב בתשובה, שלא יוציא דיבור מפיו שלא לצורך וישתוק, וישאיר הכל במחשבתו ע״כ.
ואם כן, שוהם וישפה הם מכונים כנגד שמירת הברית ושמירת הפה, ובכח שתי המצות האלו בונים את חומות ירושלים. ולכן התורה מפליגה ב״ושמתי כדכד שמשותיך״ חד אמר שוהם וחד אמר ישפה, ועל זה אמר הקב״ה כדין וכדין, כי שתיהם יחד יבנו את חומות ירושלים. וממה שאנו עושים גדרים וסייגים, בשתי בריתות אלו נזכה לבנין החומות.
והנה אותיות שהם הם אותיות משה, אשר משה קיבל תורה מסיני. וכן ״זכרו תורת משה עבדי״ כי קדושת היסוד, תלוי בתורה הקדושה. כי בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. (קדושין ל) ואין מחשבות של איסור מדבקים אלא בלב פנוי מן התורה כדמובא ברמב״ם (הלכות איסור ביאה כב כ״א).
ולכן לזכות לקדושת יוסף, צריכים את התורה הקדושה ויוסף עצמו, שכל מה שלמד מיעקב אבינו, יעקב למד משם ועבר. (בראשית רבה פד ח) והנה חייב כל אחד לחזק עצמו בבנין בית המקדש, ולעבוד על מידת יוסף, שהיא מידת היסוד ומידת בנימין. שכל פעם ששומר הברית יכוון בדעתו, הנה זכיתי לבנות עוד אבן בחומות ירושלים. וכן כל פעם ששתק ולא נפל ביצר הרע של דיבור ומנע עצמו ממחלוקת, בנה אבן בחומות ירושלים.
והינה הגמרא (קידושין לא) שאלו את רבי אליעזר, עד היכן כיבוד אב ואם. אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינא שמו.
ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד, בשישים ריבוא שכר (היה משתכר בה שישים ריבוא דינרי זהב) ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא. והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו שהיה ישן, ולא ציערו.
לשנה האחרת נתן הקב״ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. ואמר רבי חנינא, ומה מי שאינו מצווה ועושה, כך שילם לו הקב״ה שכרו, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה ע״כ.
והנה בירושלמי (ריש מסכת פאה) כתב שאבדה ישפה, אבנו של בנימין ע״כ. וקשה, איך אפשר לחשוב שהכהנים שזריזים במעשיהם, יאבדו אבן מהחושן או מהאפוד, עד כדי כך שלא יוכלו למצוא את האבן ויצטרכו לקנות אבן חדשה.
ואפשר לבאר ולומר, דהנה אמרו רבותינו שמעשה הזה היה בבית שני, שעל זמן בית שני הגמרא (יומא ט) אומרת, שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, אבל היה שם שנאת חינם, שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבותם שבלשונם ע״כ.
ושורש כל השנאת חינם התחיל אצל השבטים הקדושים, וכמו שנאמר ״וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום״ (בראשית לז ד) ומשם התגלגל החורבן לדורות. אבל כל השנאת חינם היתה אצל כל השבטים חוץ מבנימין, שאצלו לא היתה שנאה עם האחים.
בנימין לא היה במכירת יוסף ואף שידע את הכל, לא סיפר ולא כלום ליעקב. ולכן כאשר רצו לעורר את עם ישראל לעשות תשובה, הקב״ה גילגל שהאבן של בנימין, ישפה, היא תאבד ויתעוררו כולם לעשות תשובה על מידתו של בנימין, שהיא שתיקה.
ופחות לדבר ויותר לעשות, כי הדיבור מביא חורבן לעולם, ו״סייג לחכמה שתיקה״ ו״חיים ומוות ביד הלשון״ והשנאה והמחלוקת הנגררים מכל הדיבורים הם הרס.
וכמה סימנים הקב״ה נתן לעם ישראל בסוף חורבן בית שני, הדלתות של בית המקדש היו נפתחות ונסגרות לבד, לשון של זהורית לא השתנתה ביום הכיפורים ונשארה אדומה. אך עם ישראל לא התעורר, עד שבא החורבן אשר עד היום אנו שקועים בגלות המרה והקשה.
ועד שלא נשנה את הדברים שהביאו את החורבן ונשלים ונבנה את הירושלים של מעלה ואת חומות ירושלים שמשלימים על ידי בנית אבני ישפה ושוהם, יוסף ובנימין, מידת היסוד ומידת שמירת הלשון, אנחנו נמצאים עדין בשבר שאין לו סוף.
וכפי שאהרון נשא על גופו את האבנים של השבטים, שמסמנים על מה כל שבט לעבוד על עצמו, ומה תחת אחריותו, כך עלינו לדעת שכל מצוה צריכים לכוון ב״לשם ייחוד קודשא בריך הוא״ שתהיה המצוה מכוונת לעשות רצון בוראינו, באימה, ביראה, בחרדה ובדבקות ובשלמות.
ובדורות אלו ביותר, מחויבים לעבוד על אבן הישפה והשהם, יוסף ובנימין, מידת היסוד ומידת השתיקה. וידע האדם שכל דבר שמשיג על ידי שקר או לשון רמיה, לא יהיה לו שום ברכה בדבר שמגיע מלשון רמיה, ובסוף ישלם ביוקר גדול, וישאר מחוסר כל ויקוים בו אכל, לקה ושילם.
ומשלו רבותינו, למלך ששלח את עבדו לקנות לו דג. העבד התעצל ובמקום להביא דג שביקש המלך שעולה מאה דינרים, הלך והביא דג מקולקל שעולה חמשה דינרים. המלך כעס נורא והתבזה עם האורחים שהיו לו בסעודה, עם הדג המקולקל, קרא לעבדו ובכעס פקד עליו שיקבל אחד משלושה עונשים, או לשלם את הדג או לאכול את הדג או לקבל מאה מלקות.
העבד אמר אני אוכל את הדג ובזה אפתור את הכל. אכל תשעים אחוז מהדג ולא יכל להמשיך, עצר וביקש מאה מכות. התחילו להכות אותו ובמכה התשעים וחמש עצר ואמר אין לי כח, אני אשלם את הכסף. וכך מי שמשיג דברים בשקר ובלשון חלקה, בסוף יאכל ילקה וישלם.
חלק ג :
וכבר מביאים רבותינו, שבשעה שנח הכניס לתיבה מכל החיות ומכל הבהמות ומכל העופות וכו׳ גם מידות וטבעים נכנסו לתיבה. וכאשר הגיע השקר ורצה להיכנס לתיבה, אמר לו נח אי אפשר להיכנס לבד, צריך בן זוג, לך ותחפש בן זוג.
הלך השקר וחיפש ואף אחד לא רצה להיות בן זוג של השקר, עד שבסוף מצא את הפחת (ההפסד), ועשו בניהם השקר והפחת הסכם, שכל מה שמרוויח השקר בשקר, זה שייך להפסד. ומאותו היום לא היה בעולם דבר אחד שבא בשקר, ונשאר אצל השקר, הכל הולך בעתו ובזמנו להפסד.
לכן לתקן באנו ולא לקלקל, רק יצייר וידמיין האדם בדעתו את בית המקדש השלישי, שכל כך מצפים ומייחלים שיבנה. וכמה צער יש לשכינה, לכל אדם יש בית, יושב האדם בביתו, אבל הקב״ה נחרב ביתו והשכינה בגלות, והאדם לא רק שלא עוזר לבנות את בית המקדש השלישי, אלא יושב ומחריב את מה שבנו אחרים.
ובדורות שעברו, כמה צדיקים וחסידים צמו ועינו את עצמם לבנות עוד לבנה בירושלים של מעלה, כמה צדיקים נתנו את נפשם על קידוש השם, כמה תינוקות של בית רבן נזבחו על מזבח האמונה, על מזבח התורה, והאדם בשביל הנאה של רגע שובר ומחריב עבודת ישראל ותפילתם הורס בשביל הנאה קטנה, בשביל רווח מדומה. ואחרי כן שהקב״ה מתחיל לפרוע, האדם בוכה ושואל למה, מדוע, מה עשיתי, התפללתי, שמרתי שבת, למדתי תורה.
כן, עשית את הכל, אבל מה עם עולמות שהחרבת בסתר ובגלוי, מה עם עבודה של מאות שנים שברגע השמדת, על אלו עיני בוכיה.
ולכן לתקן עולם במלכות שדי, וכמה שיודע האדם בנפשו שקלקל וגרם נזק בעליונים, חייב לעשות צורכי ציבור, לחזק לכלל את אבן ישפה ואת אבן שוהם, וכך נזכה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.