אקטואתפילה לשינוי המצב:
בהבהירו (בדרך הקבלה) את ההבדלים שבין תורה ומצוות לתפילה, מביע אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון שבתניא (עמ' קנה) בין השאר את הדברים הבאים.
גם כשיהודי לומד תורה ומקים מצוות וגם כאשר הוא מתפלל, הנה, בראש ובראשונה הוא מוסיף אור באצילות. אולם בהמשכת האור למטה, יש הבדל ביניהם.
שכן, עם לימוד התורה וקיום המצוות, האור הנמשך מטה לעולמות "בריאה יצירה ועשיה" הוא נמשך בהם בדרך של "התלבשות" שבה האור נעלם ונסתר - למשל עם הנחת התפילין, למרות שעם קיום המצוה נמשך בהן אור מ"המוחין העליונים", הרי שהמשכת אלוקות זו היא רוחנית ואינה פועלת שום שינוי במצב הגשמי של הקלף.
מה שאין כן בתפילה, ה"אור אין סוף" הנמשך מאצילות למטה לעולמנו הגשמי, הוא מופיע כאן בגילוי (ולא ב"התלבשות והעלם").
וכפי שהדבר מתבטא בפועל, שכאשר הוא מתפלל על חולה (שבדרך הטבע אין מזור למחלתו) או שהוא מתפלל על גשמים (שלדעת מומחים אין סיכוי בדרך הטבע לירידתם). הנה אנו רואים במוחש, כיצד ה"אור אין סוף" שנמשך מטה (עם התפילה) פעל שינוי של ממש בדבר הגשמי - החולה הבריא, והגשמים להפתעתנו ירדו..
...
הבקשה מהקב"ה:
נצין, שהמצב שבו האדם לא עלינו חולה ואין גשמים וכדומה, גם הוא בודאי רצון הבורא.
אלא, שבתפילה אנו מבקשים "יהי רצון מלפניך", שהקב"ה ישנה את רצונו אלינו וישפיע לנו המשכה חדשה (שלמעלה מההשתלשלות) שעל ידה יתוקן המצב (שנגזר מלמעלה בהנהגה שהיא מצד "סדר ההשתלשלות") ויתהפך הכל לטוב.
...
על ידי "בכל מאדך":
ההתעוררות מלמטה שביכלתה להמשיך לעולם הזה, את ה"אור אין סוף" הבלתי גבולי שלמעלה מההשתלשלות. היא, כאשר ההתעוררות במוחו ולבו, נובעת מאהבת ה' כרשפי אש כשהיא בלי גבול, הנקראת "בכל מאדך".
ולמרות שהאדם בכללותו הוא מוגבל (ומה שאצלו נחשב ל"בלי גבול", לגבי אחרים יתכן שזה יהיה מוגבל). בכל זאת, כל אחד עם אהבת ה' הבלתי מוגבלת שלו בבחינת "בכל מאדך" (המשולבת בתפילתו) ביכלתו לעורר את האור האלוקי האין סופי (שהוא הבלי גבול האמיתי), שישמע את תפילתו.
ויהי רצון מה' יתברך, שיעביר בקרוב ממש את המגפה האיומה מהעולם, וכל חולי עמו ישראל יזכו במהרה לרפואה שלמה ולבריאות איתנה.
הרב יקותיאל גרין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.