חלק ב :
והנה בדברי הפרישה (סימן קכד סק ז) מבאר יסוד עצום שיש באמן. שלשה דברים ואלו דבריו, למה הוא גדול מן המברך, על פי מה דאיתא במדרש רבה (דברים פרשה ז א) אמר רב יהודה בר סימון, אמן יש בה שלושה דברים: שבועה, קבלה ואמונה. שבועה דכתיב ״והשביע הכהן את האישה״ וכתיב ״ואמרה האישה אמן, אמן״ (במדבר ה כ״א כב) קבלה מנין, דכתיב ״ואמר כל העם אמן״ (דברים כז י״ז) אמונה מנין, דכתיב ״ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה׳״ (מלכים א א לו)
אם כן רואים שבעניית אמן יש דברים נשגבים שבעצם הברכה אין.
והנה רבי דוד אבודרהם (בתחילת ספרו עמוד ז) מביא בשם רבי אברהם בן שושן, והביאו הבית יוסף, (סימן קכד) כל המתפלל בלחש ואחר כך שומע תפילה מהחזן ומכוון ועונה אמן אחר כל ברכה, הוי ליה כאילו התפלל שלש פעמים.
ודברים אלו פחד ואימה יאחזו בנו, מה הכח העצום של אמן.
והיום כחלוף הרבה שנים, ומקצת הידיעה מה זה כח של אמן, זוכרים אנו את מור זקני רבי מאיר אבוחצירא זצוק״ל, שהיה חולה וחלש והיה בקושי גדול הולך לבית הכנסת ״יצחק ירנן״.
והיינו הולכים איתו והיה עולה לחדר מיוחד שלו והיה שוכב במיטה, מתייסר בייסורים קשים והיה רק עונה אמן. את התפילה התפלל בביתו ביחיד, אבל היה מגיע לבית הכנסת לשמוע את הברכות, לענות אמן.
והיום מבינים אנו מה הדבקות הגדולה וההתאמצות העצומה, להגיע לשמוע רק את הברכה ולענות אמן. ולכן עלינו להיזהר ולהישמר לשמוע את הברכות כראוי ולענות באימה ויראה ולא כלאחר יד.
וצריך שהפה יהיה נקי מאוכלים כשעונה אמן, כי ״ימלא פי תהילתך״.
ומובא ברבנו השל״ה הקדוש (מסכת תמיד פרק נר מצוה נד) וזה לשונו, ראה ראיתי מהחרדים את דבר ה׳, שמשימין סידור פתוח לפניהם בשעת חזרת שליח ציבור התפילה. והיה עיניהם וליבם שם, ולא יראו חוצה. ואז מכוונים על כל מילה ומילה ועונים קדושה ואמן ומודים בשבח ותהילה, הוא העולה למעלה עד רום המעלה ופותח המקור העליון, ומקשר את השתלשלות של העולמות כולן.
וכן מבואר בספרי המקובלים השואבים מבאר מים חיים של הזוהר הקדוש, שכתבו כי העליונים ותחתונים בכלל תלויין במילת אמן. והוא עיקר ושורש ויסוד מוסד לכל העולמות כולן. ומי שמכוון לכל ברכה וברכה היוצאת מפי המברך ועונה אמן בכוונה וכדינו, גורם למעלה קדושה הרבה מאוד ושפע רב טוב לכל העולמות.
ורבנו בחיי בספרו הקדוש ״כד הקמח״ שסגולה גדולה לפרנסה בשפע, ללמוד בספר הקדוש ״כד הקמח״ בליל שבת קודש. כותב, (ערך אמונה) מוכיח להיזהר בעניית אמן וזה לשונו הקדוש, וכל מי שעמדו אבותיו על הר סיני וקיבלו התורה הנקראת אמונה, והוא מזרעו של אברהם אבינו שהוא ראש האמונה, דכתיב בו ״והאמין בה׳״ (בראשית טו ו) חייב הוא לכוון ליבו ומחשבתו בענית אמן.
לא שיזכיר שליח ציבור הברכות והוא כחירש אשר לא ישמע, וכאילם לא יפתח פיו, אט שירבה דברים עם חבירו כאילו היה ברחובות קריה, כמנהג קצת מן בני עמנו המקלין בדבר, כי זה עוון פלילי. שהרי העבד השומע שמברכין את רבו, חייב הוא מדרך השכל שיענה אמן וכל שכן מי שמברך את האלוקים, אשר בידו נפש כל חי, שיתחייב השומע לענות אמן אחר מי שמברך אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.