מרן האדמו"ר הרי"ף על השובבי"ם חלק א'

חלק א :

אנחנו מחפשים סגולות ודברים שיעמדו איתנו בימים קשים אלו, ימים שהאמת נעדרת ואין כל שמחה של אמת משום דבר, רק מדברי אלוקים חיים. אבל יש לנו בהישג יד סגולה עצומה ומעלה עצומה, אשר אנחנו לא יודעים לנצל אותה כראוי, והיא עניית אמן וכן אמן יהא שמיה רבא מבורך. 

וכבר המשיל ה״חפץ חיים״ את עניית אמן לאדם כפרי, אשר פעם ראשונה בחייו היה צריך לצאת ולנסוע מן העיר הגדולה על ידי הרכבת. וכך הכין הכפרי את עצמו באימה וחרדה, לבש את בגדי השבת והחג שלו ויצא ביום המיועד, מוקדם מהזמן שצריך להיות ברכבת, לנסיעה המסוימת שהוא היה צריך. 

ובחוסר ידיעתו והבנתו בענייני הרכבת, רכש את הכרטיס היקר ביותר של מחלקה ראשונה. וכך מהתלהבות ומחוסר ידיעה נכנס הוא לקרון הפשוט ביותר, שבו כל אחד תופס כיסא וכל המקדים הרי זה משובח. הלך וישב ליד עוד אדם שגם הוא כפרי, שלא יודע מאומה. 

והנה הכפרי מסתכל על הכרטיס שלו ורואה שזה כרטיס שונה משל שכנו, כרטיס צהוב. הראה אותו לשכן, השכן פחד ואמר לו תיזהר, הכרטיס שלך לא טוב, עוד מעט יבוא הכרטיסן וישליך אותך מפה, תתחבא מהר. 

וכך מיד נכנס בין הכסאות, מקופל כולו בפחד, באימה ובחרדה. 

והנה הכרטיסן עבר ורגלו פגעה באותו כפרי. חמת הכרטיסן בערה בו והתחיל לצעוק על הכפרי; גנב, פורע חוק, תביא לי מיד את הכרטיס ולא אני מוסר אותך למשטרה. 

בפחד ואימה וידים רועדות, הוציא את הכרטיס הצהוב, מקומט כולו ומסר אותו לכרטיסן. 

הכרטיסן עמד ואמר לו, מחילה וסליחה. אתה צריך לשבת במחלקה הראשונה ברוב הדר, להתרווח על כיסאות העור, ולא להיות פה זרוק בין הכיסאות. 

והנמשל הוא, יהודי שיש לו זכות של אמן, וזכות של אמן יהא שמיה רבא מברך, והוא לא מבין ולא יודע את מעלתו ומפחד, הוא יושב בין הכיסאות. אבל תדע שהכרטיס שאתה מחזיק, הוא מכניס אותך לעולם שכולו טוב. כל הסגולות שאתה מחפש, נמצאות תחת ידך. 

על אותו משקל אנחנו אומרים, אנשים מחפשים סגולות, ברכות, תיקונים. רבנן של כל ישראל זה משה רבנו, והקב״ה מזהיר ואומר ״זכרו תורת משה עבדי״ כל הסגולות וכל הסודות נמצאים בספר דברים, ואנחנו מתחבאים מפחד מתחת לכיסאות. מי שיש לו את היסודות הנשגבים של אמן יהא שמיה רבא וכן ספר דברים ועוד מצות מיוחדות, יש לו כרטיס כניסה לגן עדן, למקום שכל הנשמות חצובות משם. וכל הדברים האחרים שמצטער ועובר, הם דברים ריקים, שמקטנות הדעת אדם מאבד את עולמו ואת מעמדו. 

וזוכרים אנו בימים אשר זכינו להיות ליד מאור ישראל, שמעידים עליו שהיה קדוש קדושה עצומה ויחיד בדור, הרב שמואל אוירבך זצוק״ל, שחודשים לא היה יוצא מבית המדרש, לומד שעות על שעות ברציפות, ואם היה מתעייף היה נרדם על מקומו. וכך בלילות היה נשאר לשבת וללמוד כל הלילה, עייף נרדם על הכסא, ובבוקר לפני תפילת שחרית היה טובל במקווה, כך סדר יום של שנים. 

והנה בלילה אחד ישבנו בישיבה ללמוד, הוא בא וביקש מאיתנו ללוות אותו עם עוד שני בחורים. הלכנו בלי ידיעה ברחובות ירושלים השוממים, והגענו לבית מדרש ״זכרון משה״ והוא ישב שם שעות, ורק ענה אמן ואמן יהא שמיה רבא, עד לפנות בוקר וחזרנו חזרה לישיבה. 

בדרך שאלנו אותו, מה זה בדיוק. ענה ואמר לנו, עוד יבוא היום ותבינו ותדעו, מה הכח של ענית אמן ואמן יהא שמיה רבא.  

וכבר מור זקני אביר יעקב אבוחצירא זצוק״ל, כותב בספרו ״שערי תשובה״ שבעל תשובה, הקב״ה לא מקבל את תשובתו, עד שמקפיד באמן יהא שמיה רבא.  

ועלינו לדעת שאמן ואמן יהא שמיה רבא זה סוד וכח ומעלה רמה ביותר. ורבנו רבי אליעזר פאפו זצוק״ל בספרו ״פלא יועץ״ (ערך עניה) כותב וזה לשונו, אילו היו יודעים המונעים מלענות, גודל שכר ענית אמן ואמן יהא שמיה רבא וברכו וקדושה, היו רודפים לילך ולשמוע ולענות, כאשר ירדוף הקורא בהרים. והיו ששים על עניה אחת, כמוצא שלל רב. 

ורבנו בעל ״כף החיים״ (סימן נו אות י״ח) בשם ה״חסד לאברהם״ (אות א) מי יתן והיו משתדלים על עניית קדישים ואמנים, לפחות כמו על רווח איזה פרוטות. ועל כגון זה נאמר, ״אם תבקשנה ככסף... אז תבין יראת ה׳״ (משלי ב ד ה) 

ולכן היצר הרע מסתיר ומוריד את מעלת ענין אמן. וכשנשים מול ענינו את דברי ה״מדרש רבה״ (דברים פרשה ז א) אין גדול לפני הקב״ה מאמן שישראל עונין, ובפרט אמן יהא שמיה רבא, שהוא שרביטו של מלך מלכי המלכים הקב״ה. 

והגמרא (שבת קיט) אומרת כל העונה אמן בכל כוחו, פותחין לו שערי גן עדן. ודברי הגמרא בסנהדרין קי׳ מפחידים וכך דברי הגמרא, קטן מאימתי בא לעולם הבא, רבי מאיר אומר, משעה שיאמר אמן. שנאמר ״פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים״ (ישעיה כו ב) אל תקרי שומר אמונים, אלא שאומר אמן. 

וכך הגמרא במסכת ברכות נג׳ וכן במסכת נזיר סו׳: 

תניא רבי יוסי אומר, גדול העונה אמן יותר מן המברך. ואמר ליה רבי נהוראי, השמים כך הוא שהרי גוליירין (חלשים) מתגרים במלחמה וגבורים נוצחין. ורש״י פרש, השמים כך הוא בשבועה, על שם״ וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם״ (דניאל יב ז) כך הוא, שהעונה אמן גדול מן המברך. 

ותדע שהוא כך, שהרי גוליירין חלשין מתגרין במלחמה תחילה, ואחר כך באין ונוצחין. אף כאן, העונה אמן, בא לאחר המברך ומנצח. לומר שהעונה אמן, משובח מן המברך. 

ורבנו בחיי (שמות יד לא) כותב, 

שכל הענין של אמן, הוא משום שהברכה היא כשטר שנותנים. והאמן, הוא הפריעה של השטר ולכן אמן גדול מן הברכה. 

ועלינו לדעת את דברי הזוהר הקדוש (פרשת תרומה דף קעח) וכן בתיקוני הזוהר (תיקון י דף כה) מבאר הטעם, כי המברך אומר רק שם הוי״ה בברכה, ואילו העונה אמן מזכיר שם הוי״ה ושם אדנות, כי במילת אמן נכללים שם הכתיב בה ושם הקרי אדני, כי אמן בגמטריא צא׳ כמנין השמות הוי״ה אדני. 

ובספר הקדוש ״מגלה עמוקות״ (פרשת האזינו) כתב שצריך לכוון בעניית אמן שזהו עיקר האמונה, כדמובא בגמרא (סנהדרין קי) פתחו שערים ויבא גוי, שומר אמונים. שזה נדרש על עניית אמן.