מרן האדמו"ר הרי"ף על מחשבת האדם חלק א'

 

חלק א :

שבוע של ברכה הצלחה וישועה גדולה. הנה הבוקר כשעברנו על ההודעות ששולחים האהובים והחביבים, מצאנו ספר קדוש ששלח מהמיוחדים של הקהילה הקדושה בפריז, רבי אליהו סולל הכהן. הקב״ה ישלח לו רפואה שלמה, שפע פרנסה ברווח. 

ומקשה שם, כתוב בתורתינו הקדושה ״ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום״ ומאריך החכם הצדיק בדבריו. והנה מדקדוק הדברים משמע, שמצות וציווי ההשאלה, היה בתחילה בין ישראל בינם לבין עצמם. ואחרי כן לשאול מן המצרים ונבאר הדברים. 

מסופר על רב גדול שהיו לו ישיבות רבות ותלמידים ומוסדות. בא אליו רב בן משפחתו ואמר לו, איך לך אנשים תורמים הרבה כסף ולי לא. אמר לו הרב הצדיק, אני כאשר באים לפני אנשים, אני חושב איך לתת להם כל מה שיש לי ואז הם כך גם מרגישים, ״כמים הפנים לפנים, כך לב האדם לאדם״, ולכן האנשים תורמים לי. אתה כשיושב עם אנשים חושב רק איך לקחת להם, לכן גם הם חושבים כך ואתה לא מצליח לאסוף כסף. 

כך היה בציווי הקב״ה, בתחילה תעשו חסד בינכם ושאלה אישה מחברתה, בינכם תלוו אחד לשני ותעשו חסד אחד עם השני, ואז יהיה לכם כח לקחת מן המצרים בנקל. כי זהו יסוד עצום, כאשר האדם נותן לחברו וליבו טהור עם חברו, גם חברו ליבו נהיה טהור איתו, הכח של המחשבה משפיע על השני. 

וכך מוצאים אצל יוסף הצדיק שקרא לבנו מנשה. ודרשו רבותינו מדוע מנשה, ״כי נשני אלוקים... את כל בית אבי״. ביקש יוסף הצדיק לשכוח את בית אביו מלשון נשני, שכחה. וקשה, אבא שלך יעקב בוכה עשרים ושתיים שנים עליך, מתאבל. ואתה קורא לבן שלך מנשה, על לשון שכחה שאתה מבקש לשכוח את בית אביך. 

אלא יובן הדבר, מצאנו אצל יוסף שהיה בבית האסורים וביקש מהשר שהיה איתו לעזור לו ולהזכירו בפני פרעה שיחנון אותו. אחרי כן הצטער יוסף שביקש טובה ואמר, ״אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה״ ורצה יוסף להשכיח את השר מהבקשה, ואיך ישכיח אותו הרי כבר ביקש ממנו. 

השר ראה שיוסף איש אלוקים, לכן התורה מעידה ״ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו״. יוסף מחק בזכרונו את הבקשה, הפסיק לחשוב על מה שביקש, ומתי שהפסיק לחשוב, אז גם שר המשקים הפסיק לחשוב. 

כי כל זמן שאדם חושב על אדם, הוא מבעיר בליבו שגם הוא יחשוב עליו. וכאשר לא חושב ומוחק מליבו, גם חברו מוחק מליבו את הבקשה ואת האדם. 

וזו הטעות שאנשים עושים כאשר אנשים רדופים מאדם וכל היום חשבים עליו, גורמים לו עוד לחשוב עליהם. תפסיק לחשוב עליו, הוא יפסיק לחשוב עליך. ״ש׳כן ח׳ובת כ׳ל ה׳לבבות״ ר״ת שכח״ה. 

חובת הלבבות היא שכחה. 

הקב״ה ריחם על העולם ונתן שכחה וכאשר אתה חושב על אדם, הוא חושב עליך וכאשר אתה מפסיק לחשוב על אדם, הוא מפסיק לחשוב עליך. וכך אנשים בחוסר ידיעה בחיים, דברים נשכחים על ידי שחושבים עליהם. 

האדם צריך לדחות מהראש שלו מחשבות לא בריאות. וכך מת נשכח מלב ומדוע נשכח, אפילו שיהיה אביו, אימו, ילדיו, בתו. אחרי יב׳ חודש יש כעין שכחה. ומדוע, כי המת נפטר ואין לבו חושב. ואם לבו לא חושב, גם לבך לא חושב ואז נוצרת מציאות שנשכח מן הלב. 

וזה אשר אומרת התורה הקדושה על יוסף, שקרא לבנו מנשה וביקש מהקב״ה שלא יזכור את אביו. ומדוע, אמר יוסף כל זמן שאני נזכר באבי ומצטער ומתאבל, גם אביו עולה בליבו וגם הוא בוכה ומצטער. לכן ביקש מהקב״ה וקרא את שם בנו מנשה, לשכוח את אביו, כך שגם אביו ישכח ממנו ולא יצטער בשום צער. 

וכן בני ישראל במצרים, היו צריכים בניהם לעשות חסד ולעזור אחד לשני. ואחרי שיעזרו אחד לשני, הקב״ה יתן בלב מצרים לעזור ולתת גם להם כלי כסף וכלי זהב. וזה דברי הפסוק ״ונתתי לך רחמים וריחמך״. הרבה פעמים לא מגיע לאדם ישועה מסוימת, אבל הקב״ה רוצה לתת לו. ואז הקב״ה מביא לפניו איזה מצוה של רחמים לרחם על אחרים, בשביל וריחמך, לרחם עליך. 

וכך כשרואים צדיקים וקדושים שנפטרו לפני שנים ועדין שמם וזכרם בעולם נישא בכל פה. מדוע, משום שהתורות שכתבו והאנשים שלומדים את התורות האלו בכל עת וזמן, מעורר אותם בשמים ומסתכלים על בניהם ועל האנשים שגורמים להם ששפתותיהם יהיו דובבות בקבר וזה החיות, ששמם וזכרם נישא בפי כל. 

באחד הימים אמר לנו קדוש עליון, מלו׳ צדיקי הדור הקודם, מדוע צדיקי משפחתינו נשארו שמם וזכרם עד היום הזה. משום שכתבו שירים לשבת על פי הסוד והשירים האלו עושים רעש בשמים. וכאשר שרים את השירים ששזורים בהם כל סודות השבת וכל הרמזים על פי דרך הסוד, שפתותיהם דובבות בקבר. 

מצאנו שבני ישראל שאלו שמלות ממצרים. וקשה, הרי לא שינו שמם לשונם ומלבושם ומה יעשו בשמלות של המצרים, הרי לא שינו מלבושם. ועוד צריך להקשות, נשאל רבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל, באדם שקיבל מתנה או קנה בגד חדש והבגד הזה קצר, לא ארוך אבל חדש. ומצוה לחדש בשבת, האם ילבש את הבגד הקצר החדש בכדי לחדש לשבת קודש או ילבש את הישן, אבל הוא ארוך על פי מסורת אבותינו. 

ומאריך רבנו ה״בן איש חי״ ומביא ראיות מכהן, בבגדים שלובש ולמסקנה פוסק שלא ילבש את החדש, משום שהוא קצר. ודבר קצר פגום הוא ״ולא תיטוש תורת אמך״ וחדש אסור מן התורה. וכל הבגדים החדשים שמנסים לחקות את אומות העולם, מוריד מכח מלכות שמים. 

ומור זקני זצוק״ל הקפיד כהקפדת ה״חתם סופר״ שלא ללבוש צבע אדום לשום אדם מבני ביתו. משום שכח מלאך של אדום, שולט על צבע אדום וכמה נזקים וחורבנות נגרמו מהלבוש שאנשים ניסו ללכת בחוקות הגויים. האדם צריך לא לראות את החדש בבגד, אלא לראות את האמת שנמצאת אחרי החדש. 

וכך עוד נשאל רבנו ה״בן איש חי״, אדם שיש לו פת לשבת משובחת בטעם, אבל באפיה כלפי חוץ לא נראה טוב. ומצד שני יש לו חלות לשבת שנראים טוב, אבל הטעם שלהם לא טוב. מה יעשה, איזה חלות יקח, המשובחים בטעם או היפים במראה. ומתרץ רבנו זצוק״ל, יקח את המשובחים בטעם כי זה העיקר ״וקראת לשבת עונג״.