מרן האדמו"ר הרי"ף על מחשבת האדם חלק ב'

 חלק ב :

ידע האדם שיש כח למחשבה שלו והיכן שהמחשבה נמצאת, האדם נמצא. והפגם של המחשבה מסוכן ביותר ולא רק מסוכן לאדם, אלא אדם עם מחשבות רעות מדביק את כל הסובבים אותו עם מחשבות רעות. מחשבה זה כמה ציפור שעוברת מגינה לגינה. ובחדר שיש אדם עם מחשבה רעה, פוגם ומקלקל את כל האנשים שבחדר ומדביק אותם במחשבות פסולות. ולכן, ״הרחק משכן רע״. 

וכך אברהם אבינו כשראה כי לוט מפריע לו בעבודת השם במחשבות, אמר לו ״היפרד נא מעלי״ אברהם שהיה מקבל אורחים ומקרבם להקב״ה, מבקש ״היפרד נא מעלי״. 

וכן בישיבתו של רבן גמליאל היה שומר בפתח בית המדרש. רק מי שתוכו כברו נכנס. מדוע, כי רבן גמליאל היה בדור שקבעו את היסודות של התורה ופחד מאדם עם דעות כוזבות, שיקלקל את כל יושבי הישיבה בדעות כוזבות. 

וכן פוסק הרמב״ם להלכה, כשדיינים יושבים בדין תורה, שומעים את שני הצדדים. בסוף ששומעים מבקשים משני הצדדים לצאת ואז פוסקים את הדין, וקוראים להם לומר להם מה הפסק. ומדוע לא ישבו מול הדינים וישמעו את הפסק, אלא הרמב״ם פוסק להלכה, כאשר אחד הטוען או הנטען משקר ודבריו אינם אמת, משפיע השפעה קשה ואוירה שלילית, שיכולה לפגום בשיקול הדעת של הדיינים. כי דין תורה הוא דבר חמור ו״המשפט לאלוקים הוא״. 

ולא כשופטים שעליהם מתפללים בכל תפילת שמונה עשרה ״השיבה שופטינו כבראשונה״, שמקבלים הדרכה מקדימה איך להרוג, לאבד ולהשמיד כל מי שחושבים ובשעת המשפט שחיים ומוות מוטלים לפניהם, עסוקים לקרוא מה כותבים עליהם כעת על המשפט ועל פי מה שישבחו אותם, גוזרים חיים של משפחות. עליהם נאמר ״לא יאבה השם סלוח לו״ ורעה לא תמוש מביתם עד עולם וצרה תרדוף צרה. 

ומול עינינו מעשה מאחד מאבותי, שבנו בצער נשפט על ידי שופט, והשופט גזר עליו שש שנים בית האסורים. אותו צדיק עמד בסוף המשפט ואמר, יהי רצון שזה מה שיהיה לך. 

עברו שנים, השופט היה גדול ומכובד ומבני השופטים השולטים על הארץ. הקב״ה הביא תקלה על ידו הנראית לעין וכך משופט ברום המעלה, הגיע לבית האסורים דרך חתחתים. כח המחשבה וכח ההשפעה של מחשבה פסולה, חמור ביותר. 

ולכן אדם צריך להיות בכל עת בחברת צדיקים וחסידים יראי השם, שכל מחשבותיהם להקב״ה בלי שום חורים שחורים, שבהם מלאכי חבלה נכנסים בדעתם. 

״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״, 

יאשיהו יוסף.