אבותי ורבותי הקדושים זצוק״ל הקפידו הקפדה גדולה בשמירה על שערות הזקן, וכמה סיפורים מפחידים עד כמה נזהרו ושמרו.
מור זקני בבא סאלי זצוק״ל, היה מניח על שולחנו בכל עת ספר ״בן איש חי״, ששם תמונתו של רבנו ה״בן איש חי״ והיה בבא סאלי אומר ״והיו עיניך רואות את מוריך״ והיה מצטער על הזקן שלו, שלא כמו של רבנו ה״בן איש חי״. והיה אומר, אנשים לא מבינים מה הסוד של הזקן.
וכך כשבא לפניו אברך שלא היה לו זקן, שאל אותו מדוע אין לך זקן, ענה ואמר לו בשביל שידוכים. אמר לו בבא סאלי, שידוך טוב יהיה לך אחרי שיהיה לך זקן. הבחור קיבל את הדברים כהמלצה והמשיך לגזור את זקנו. כיון שעברו השנים ולא התחתן, נזכר בדברי הצדיק ואז השאיר את הזקן. ואחרי זמן קצר זכה לשידוך הגון.
וכן מעשה מפחיד באדם שמימי צעירותו למד במרוקו, בישיבה של בבא מאיר. ובבא מאיר אמר לו כשהיה נער והתחיל לגדול לו הזקן, מעולם אל תגזור את זקנך, ועשה כמצות רבו. גם כי עלה לארץ ישראל ועבד בעבודה פשוטה, זקנו היה איתו בכול מקום. ביום פטירת בבא מאיר, חיפשו רק מי שלא נגע בזקנו, יגע בגופו הקדוש, כי כך ציוה בבא מאיר. ומי מצאו בחבורה שמעולם לא נגע בזקנו, את אותו בחור שמימי נערותו, שמע בקול רבו וכך זכה לנגוע ולהיות שותף בטהרת הבבא מאיר.
לאחר כמה חודשים שוב נלקח לשמיים בבא סאלי. והוא בצער, בוכה על פטירת רבו עמד ובכה. פתאום החברה קדישא יצאו ובקשו עוד אדם שמעולם לא נגע בזקנו, שיהיה חלק מהטהרה. שוב אותו אדם ששמע לרבו, זכה להיות חלק מהמטהרים את גופו הקדוש של בבא סאלי זצוק״ל.
וכן הפאות ישמר ויזהר לא לגזור אותם. זוכרים אנו גרסא דינקותא, איך בבא מאיר זצוק״ל, ככהן גדול בכל יום חמישי היה מסתפר. והיה מחזיק בשתי ידיו את הפאות.
באחד הימים שעמדנו לידו בשעה שהיה מסתפר, התחיל בבא מאיר לצעוק על הספר, ״יצחק, מדוע גזרת לי שערה מהפאות.״
הספר יצחק עמד ואמר, ח״ו.
בבא מאיר עצר התספורת והוא בעצמו התחיל לחפש את השערה, עד שמצא שערה של הפאה. לקח אותה בצער ושמר אותה במקום ששמר בהם את כל שערות זקנו שהיו נושרות לו.
והפאות זוכרים אנו את המקום המיוחד, ספר תהילים עם פירוש רבנו החיד״א זצוק״ל בצבע חום, שם בדף האחרון, בין הכריכה לדף הלבן, היה מקום המסתור של כל הפאות והזקן, שהיה נושר לבבא מאיר.
עד כמה צריך לגדל הפאות, רבנו יואל מסאטמר זצוק״ל, אומר שאסור שהפאות יעברו את גודל הזקן. אם הפאות גדולות מהזקן, יישר הפאות עד גודל הזקן. ובוכים אנו על הפאות שלנו, שלא נגענו בהם מעולם, ונזר היו על ראשנו ועברנו על דברי המשנה בשבת בעוונות, לא ישב אדם אצל הספר, לפני המנחה. וכך לפני המנחה, גוי בניו יורק לפני כעשרים שנים, ברגע אחד חתך לנו שתי הפאות. ״פלגי מיים ירדו עיני״ על הפאות שהיו נזר תפארת על ראשי, שנקטפו.
בענין סירוק הזקן, כתב רבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל ב״תורה לשמה״ (שאלה תמח), אזהרה שמענו מכתבי רבנו האר״י זלה״ה (שער המצוות פרשת קדושים), שצריך האדם ליזהר, שלא יתלוש שערות מן הזקן שלו.
והנה יש אדם שזקן שלו הוא גדול, רחב וארוך. ובהכרח שמסתבכות השערות זו עם זו מאליה ומעצמן, ונעשות כמו קליעות מאליהן אם לא יסרק את זקנו במסרק. כיצד יעשה אם יסרק במסרק כדי להפרידן, מוכרח שעל ידי המסרק נתלשות שערות בידים ואם לא יסרקן במסרק ויניחן כך יהיה גנאי לעיני הרואים, כי הן מסתבכות ונעשות כמו קליעות קליעות מאליהן ומעצמן. על כן יורנו המורה מה לעשות בדבר הזה ושכרו כפול מן השמיים.
ומתרץ רבנו זצוק״ל, שכל ערב שבת אחר רחיצה יפריד את שערות זקנו באצבעותיו בנחת, לאט לאט, כדי שלא יתלוש שערות בידים. אבל במסרק לא יעשה, יען כי ודאי יתלשו שערות. אך באצבעותיו בנחת לא יתלשו ואף על פי שיפלו שערות, הנה אלו הם תלושות מעצמן מקודם.
וזה ההפרדה של השערות מוכרח לעשות ולאו בשביל גנאי, אלא בשביל מצוה יען כי ידוע (עץ חיים שער י״ג סוף פרק ט, שער הכונות דף מד עא), הזקן שהוא מכנגד הפה ולמטה, שהוא עבה מאוד והם שערות על גבי שערות הארוכות עד טיבור הלב ואלו נחלקין לשנים. כיצד, צד הזקן מכנגד מעלה, שהוא מקום הזקן המגולה לעיניים, הוא בחינת תיקון השמיני הנקרא נוצר חסד. וצד המכוסה, שהוא כנגד הגרון והם שערות שתחת אלו הראשונים והם מתכסים באלו, הם בחינת תיקון היג׳ הנקרא ״ונקה״. נמצא הם שתי בחינות ועל כן לא טוב שיסתבכו זה בזה ויתהפכו שערות של צד התחתון, יוצאין לחוץ של צד העליון יכנסו לפנים.
ומאריך עוד רבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל, במעלת פירוד הזקן, שלא יהיה עם קשרים בין הזקן העליון לתחתון. ויזהר לא לסרק במסרק, שח״ו לא יתלש מהזקן הקדוש שהוא צנורות השפע. וכמה מעלות רמות למי שזכה שמעולם לא גזר מזקנו, וזקנו קודש להקב״ה.
וזוכרים אנו כשבאנו לפני מורי ורבי רב שמואל אוירבך זצוק״ל למבחן להתקבל לישיבתו, דיבר איתנו על מור זקני בבא מאיר זצוק״ל ושאל אותנו, מה היה דעתו של רבי מאיר על הזקן, אמרנו לו שהקפיד שלא יגזרו הזקן. ואז שאל אותנו האם גזרנו פעם או נגענו בזקן, אמרנו לא. מיד אמר לנו, רבי מאיר קיבל אתכם לישיבה, אפילו שאני לא מקבל שום תלמיד עכשיו.
ובאנו עם החברותא שלנו באותם ימים ושאלנו האם הוא התקבל.
הרב שמואל שאל אותו האם אתה נגעת בזקן, אמר כן, קצת.
אמר לו אתה לא התקבלת, אבל תלמד בישיבה ורק אחרי כשנה אמר לו שקבלו לישיבה.
לזקן יש כח גדול וצינורות השפע בו. ומובא ברבותינו הקדושים, שהזקן הוא המקשר בין הראש לבין הלב. וודאי אין מחזקים אלא למחוזקים, ויקפיד על הילדים מקטנות על מעלת הפאות, שלא לנגוע בהם ולדבר על כח הזקן, שיגדלו יבינו וידעו מה הכח והמעלה והקדושה של הזקן.
ומצאנו לפני שנים בספר סגולות עתיק, שאדם שלומד תורה ולא זוכה להבין את הלימוד או שיש לו קושיה, יחזיק הזקן בידו, ויסתכל כלפי השמים וזו סגולה להבין ולרדת לעומק הלימוד.
בע״ה נזכה לאור גדול, לשפע ברכה והצלחה,
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.