שלום וברכה מורי ורבותי!
וביום הזה בשנת תשנ"ו הצליחה מדינת ישראל לשלוח את המחבל יחיא עיאש, שם רשעים ירקב, לאבדון, על ידי טלפון סלולרי ממולכד.
אז כולם התרגשו והתלהבו מהרעיון.
אף אחד לא חשב על זה שניתן באמת להכניס במכשיר קטן כל כך את ההרס העצום הזה ולשלוח את אחד מגדולי אויבינו ושונאינו ומבקשי רעתנו לגיהני גיהנום אליהם הוא ראוי.
אבל מורי ורבותי!
האם ידעתם שבכל אחד מהסלולרים שמסתובבים בינינו ובקרב כיסיהם של ילדינו, מסתובב חומר נפץ מסוכן הרבה יותר?
"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" (במדבר רבה כ"א, ד') – אם אדם הרג את חבר שלו, זה חמור מאוד. אבל אם הוא מחטיא את חבר שלו, זה חמור הרבה יותר.
האם אתה בטוח במאת האחוזים שבסלולרי שלך אין חומר נפץ?
האם אתה מבטח את ילדיך ויודע בוודאות שבסלולרי שהם מחזיקים ביד אין משהו מסוכן?
משהו שיכול להרוס להם את החיים?
לא שייך לומר: "אני לא יודע, אני לא בטוח, זה לא התחום שלי".
זה התחום של כל אחד ואחד מאיתנו, זו האחריות של כל אחד ואחד מאיתנו, והעתיד של ילדינו נמצא אך ורק בידיים שלנו.
אותו חומר נפץ שיכול לשלוח מחבל לישיבה של מטה, הוא חומר נפץ קטן ביחס לאותו חומר נפץ שיכול לשלוח את הנשמות של הילדים המדהימים שלנו לאבדון.
לא מרימים ידיים, לא מתייאשים, וכל שכן וקל וחומר שלא מעלימים עין.
בודקים, מחפשים, מחליפים, משדרגים ברוחניות את כל התקשורת והטכנולוגיה שסביבנו.
וזוכים לראות נחת גם מהעתיד שלנו, וגם לא פחות מהעתיד של ילדינו.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.