היהדות החרדית כצאן ללא רועה

יש להבדיל בין קהילות ליהדות החרדית בכללותה. יש לנו הרבה רבי'ס גדולים מי שלהם קהילות גדולות ביניהם מי שאפשר לכנותם כמנהיגים, אבל על החסידים שלהם בלבד, אין אפילו אחד ויחיד מבין מנהיגי הקהילות שאפשר לומר עליו כי הוא מנהיג הציבור שהכל ממתין לשמוע את דברו והוראותיו ולעשות כפי שיורה. האמת היא שכבר שנים אין דבר כזה ולכן הקימו 'מועצת' שפירושו 'לקט של מנהיגים' קבוצה יחד בתקוה שכאשר מספר קהילות גדולות יחליטו ממילא זה יחייב את הכלל. גם זו לא הצליחה לתפוס הנהגה, ובמיוחד לא בעשרות השנים האחרונות כשזו הפכה לבית יתומים ולגן ילדים, החברים בה הם מי שהתייתמו מהאבא וביניהם מי אשר לא היו מסתכלים לכיוונם אם הם לא היו הבנים של אותם האדמורי"ם שבעבר כיהנו בתפקידים הללו. אין מי שאפשר להצביע עליו ולומר כי הנה יש מנהיג לישראל

בעבר חיפשו מנהיגים כאלו רצו לראותם היו זקוקים להם, ידעו כי בעת צרה ובשעות מיוחדות זקוקים למנהיג שיביע את דעתו שיאמר את דברו לדעת איך ומה לעשות. בימינו עושה רושם שכבר לא מחפשים, התייאשו מפני שלא שייך עוד למצוא מנהיג כזה

והשאלה היא מדוע? מה קרה לדורנו שלא קרה בעבר, מדוע בעבר עד לאחרונה עדיין היו מנהיגים ואילו עתה לא עוד. והסיבות לכך, ראשית מפני שהללו נבחרו בכוחם ולא מפני שהתייתמו ממישהו. קחו לדוגמא את הרב עובדיה יוסף שהיה מנהיג ספרדי גדול, הוא לא ירש את ההנהגה מאבא שלו, הוא עשה זאת בכוחותיו. קחו את הרב וואזנר שהיה פוסק הלכה גדול שרבים קיבלו את הוראותיו, מפני שזכה לכך בכוחותיו שלו ולא מפני שהתייתם מאביו. ואותו דבר נמצא עוד רבים אחרים שהיו מנהיגים בזכות שלהם ולא מפני שהם זכו בתפקיד בכח קודמיהם באותו תפקיד

מתמודדים אנו בימינו עם מציאות קשה מאוד. חייבים להורות לציבור הוראה אחת שהכל יילכו וינהגו על פי אותה הוראה ואין מי שיוכל לעשות זאת. כל רבי משדר שידור אחר, כל ראש ישיבה או רב מדבר בסגנון שלו, אין עוד מנהיג כללי שיצליח להורות ושהציבור יקבל, גם כאשר ההוראות כל כך הגיוניות נכונות וצודקות, קורה משהו חולני מאוד הקשור בעוד צד שהרס את היהדות החרדית כולה והיא הפיכתה ל'מפלגה' ולא עוד ל'יהדות'

היו אלו מגדולי ישראל שבתחילת קום המדינה לפני יותר משבעים שנה הזהירו כי אל לחרדים להקים מפלגה או מפלגות חרדיות. הציבור כציבור יכול לתמוך באחת המפלגות הקיימות, אבל החרדים כחרדים אסור להם להיות חלק ממפלגה. והסיבה מאוד פשוטה, ברגע שהפכו את ה'יהדות' ל'מפלגה' הפסדנו את ה'יהדות' לא יקבלו אותה עוד ברצינות. מי שילמד את מה שקרה למדינת ישראל מדוע התרבו בה החילונים, מדוע היתה נשירה כל כך גדולה מן החרדים במשך השנים, הסיבה מפני שהפכו את ה'יהדות' ל'מפלגה', באותו רגע לא מקבלים עוד ברצינות את דברי הרבנים הם חשודים שרצונם בכח בבחירות ולא בעוד יהודים שילמדו תורה ויעסקו במצוות

המצב הזה גרם שאיבדנו את המנהיגים, מפני שגם אם יש מי שמתאים להנהגה, אבל ברגע שהוא הפך להיות חלק ממפלגה השפעתו שלילית, הוא חשוד באינטרסים מפלגתיים הוא מעדיף אותם על פני היהדות ומאבד את האימון. ההנהגה החרדית היתה צריכה להיות מחוץ למערכת הפוליטית, ואז יכלו לקיים גם מפלגה וגם הנהגה, והשפעתה היתה לא רק על החרכים אלא הרבה יותר מכך

הרבי ה'בית ישראל' מגור היה יהודי חכם. כאשר זיהו את הסיעה הפולנית עם גור הוא ציוה להחליף את השם ל'מרכזית' ובשום אופן שלא יתנו שם שישייך אותם לגור, הוא ביקש להפריד בין גור לסיעה באגודת ישראל, מפני שברגע שגור הופכת להיות סיעה זו כבר לא 'יהדות' אלא 'מפלגה' ואת זה הוא לא רצה בשום אופן

היהדות החרדית בימינו במצב של צאן ללא רועה, המצב הזה יילך ויחמיר ככל שנחדיר יותר את ההנהגה המפלגתית. רק הנהגה 'יהודית' שמטרתה 'יהדות' נטו ולא 'פוליטיקה', היא זו אשר תחזיר את אימון הציבור בהנהגה. ואם לא נשכיל להבין שחייבים לעשות כאן שינוי רציני, מה שקורה עתה ליהדות החרדית זה אפס לעומת מה שיקרה בעתיד. אנחנו לא צריכים מנהיגי קהילות, אנו זקוקים למנהיגי הציבור כולו, וכאלו לא נוצרים במסגרות מפלגתיות

חיים שאולזון