בס"ד, ערב שבת שובה ויום הכיפורים תשפ"א, לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
רבינו המגיד הירושלמי הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה מספר על רבה של אנטוורפן הג"ר חיים קרייזווירט זצ"ל שהשתתף פעם במסיבה בעירו וכיבדוהו לשאת דברים, בין הדברים ציין הגר"ח את מאמר חז"ל על יום הכיפורים: 'יקרה היא מפנינים' ודרשו חז"ל שהעסק בתורה יקר וחשוב יותר מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים (בית קדשי הקדשים) ביום הכיפורים.
שאל הגר"ח למה היו חז"ל צריכים לשנות את ה'פשוטו של מקרא' ולדרוש 'פנינים, – לפני ולפנים'? מה רע ב'פנינים' עצמם?
תירץ הגר"ח, שאצל חז"ל היה פשוט שאין בכלל הוא אמינא שהכוונה לפנינים, כי הרי ברור שלא יכתבו יקרה היא מ'קארטאפאלאך' (תפו"א), שלעומת התורה, תפוחי אדמה ופנינים היינו הך, פנינים הם סה"כ תפו"א, רק יקרים יותר, לעומת מילה אחת תורה שכל חפציה לא ישוו בה, לכן היה ברור לחז"ל שהכוונה למשהו רוחני ונעלה, שגם לעומתה התורה יקרה יותר.
נענה אחד מסוחרי היהלומים שישב שם: 'רואים שכבוד הרב אין לו מושג ביהלומים', נענה הגר"ח: או שכן או שלא, מה שבטוח שאתה אין לך מושג בתורה.
נזכרתי בסיפור הזה כאשר הכנתי את המאמר ליום הכיפורים ובו סיפור אמת לאמיתה עם כל פרטיו ודקדוקיו כפי שתיווכחו להלן:
בכל עיר ועיר יש משפחה כזאת שבביתם יש מקום לכל נדכה ונזקק, והבית פתוח לרווחה לכל שבורי לב, והם מרגישים שם כבתוך ביתם. כנאמר בהפטרת יוה"כ 'ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך אל תתעלם'.
כל תושבי וילאמסבורג מכירים את הבית המפורסם שם מתגוררת הרבנית הצדקנית מרת שפרה לאה תליט"א בתו של כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל בעל 'דברי אמונה' ואלמנת הרה"צ ר' שלמה זלמן כ"ץ זצ"ל, רב קהילת תולדות אהרן בויליאמסבורג.
השבוע ניגש אלי בנה, ידידי המשפיע הגה"צ רבי חיים יהודה כ"ץ שליט"א, אשר הוא נכד כפול לכ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן זצוק"ל (בהיותו חתן אצל דודו אחי אמו שליט"א) וסיפר לי הסיפור דלהלן.
אמי שתחי' היגרה מארה"ק לארה"ב לפני כ-30 שנה עקב ענייני רפואה, ותקופה ארוכה שכב אבי בביה"ח במנהטן לצורך טיפולים.
אמי תחי' פיזרה את הילדים בין קרובותיה ושהתה בבית הרפואה יחד עם אבי להיות לו לעזר ולסעד במסירות גדולה ועצומה, וכל מה שראתה לנגד עיניה היה 4 קירות לבנים מלאים בצינורות אינפוזיה ומכשירים מצפצפים.
יום אחד חשה מועקה והרגישה שהיא חייבת לצאת קצת להתאוורר ולשאוף אויר צח, ומכיון שלא רצתה להשאיר את בעלה לבד ללא השגחה, הציעה לו שילבש הבגד הרבני העליון ויצא עימה לטיול קצר ברחוב הניו יורקי.
מכיון שכבר היתה בעלת נסיון בכל המכשירים הצמודים אליו, היא ידעה איך לשלוף אותם מעל גביו, והם יצאו יחד לרחוב, ולא רחוק משם ראו בנין מפואר של המלון היוקרתי 'וואלדורף אסטוריה' והם נכנסו לשם, התיישבו בלובי, הרגישו קצת שינוי אוירה בחינת 'וקווי ה' יחליפו כח', כאן לפחות ראו נברשות יפות וציורים מרהיבים במקום קירות משעממות של בית החולים.
אך בעוד הוא ישב על הכורסה והרהר בד"ת, היא פסעה לה אנה ואנה והתבוננה סביבה, שם היו חלונות הראווה של חנויות היוקרה, כנהוג במלונות של 5 כוכבים, וביניהם היתה חנות תכשיטים של אחד הפירמות הידועות בעולם, ושם השתהתה והתבוננה בתכשיטים היקרים המנצנצות בחולן הראווה.
כעבור זמן מה הבחין אבי כי אמי הרבנית עומדת ומתבוננת בתערוכת התכשיטים ומתמקדת על תכשיט מסויים זמן רב, קם הרב ממקומו וניגש לשם והיא הראתה לו את הפלא הגדול בעיניה של תכשיט מושלם בצורת שרשרת פנינים משולבת בזהב ואבני חן, מרהיב ביופיו.
הרב הרהר בדברי הפסוק 'יקרה היא מפנינים' וחשב על הזכות שיש לו להגות בתורה שהיא משובחת מכל הפנינים והיהלומים שבעולם אך הבין לליבה של הרבנית, שהרי הקב"ה הטביע בהן את החוש לתכשיטים כפי שמצאנו בתורה אצל רבקה שקיבלה הצמידים וכו'.
הרב בליבו הטהור כל כך רצה להביע בפניה את הערכתו כלפיה, עד שהחליט לבדוק האם שייך שיקנה לה התכשיט הזה, למרות ששיער כי המחיר יקר והוא לא היה משופע כלל בממון וכל משכורתו הזעומה היא מהיותו רב בבית המדרש ומרביץ תורה, (לעומת רבני קהילות מודרניים שמשופעים בממון רב, וההסבר הוא, שאסור לקחת תשלום עבור תורה רק שכר בטלה. לכן, רב שעוסק בתורה יום ולילה יש לו זמן בטלה מועט ביותר, לעומת אותם רבנים מודרניים שרוב הזמן עוסקים בענייני בטלה, ושכר בטלה הרבה בידם ומשכורתם בהתאם).
ניגש הרב אל המוכר והתעניין על מחיר התכשיט והמוכר הראה לו על התוית שרשום שם: 30 אלף דולר.
הרב כמעט שלא נפל תחתיו מרוב הלם, סכום זה שוה ערך לחתן ילד ומי יכול אפילו לחשוב על כך.
חזר הרב למקומו ואמר לרבנית: ידוע תדעי כי באמת הייתי רוצה לקנות לך את זה ואת שוה את זה, והלואי ויכולתי להביע לך ע"י זה את הכרת הטוב שיש לי כלפיך על כל מה שאת עושה למעני במסירות כה עצומה, אך מה אעשה וסכום זה הוא למעלה מהשגתנו?
אך כהשתדלות, הרים הרב את עיניו וידיו כלפי מעלה ודיבר אל הקב"ה ואמר: רבש"ע, אתה הכל יכול, בידך הדבר לסדר שהתכשיט הזה שיגיע לידי אשתי ותענוד אותה על צוארה, הן ממך לא יפלא דבר, אנא עשה למענה כי היא ראויה לכך.
בזה הסתיים הטיול והם שבו לבית הרפואה ועניין התכשיט נשאר בגדר חלום.
פעמים רבות סיפרה הרבנית לילדיה את הסיפור, בהדגישה, כמה חיזוק שאבה מעצם רצונו לרכוש לה את התכשיט המפואר הנוצץ הלזה.
לפני שנתיים, נלב"ע הרה"צ ר' שלמה זלמן זצ"ל לבית עולמו בשם טוב והוא בן ס"ח שנים ונטמן באוהל אביו הגה"ק מסאמבעט ובא בן אצל אביו, ינוח בשלום על משכבו.
אם עד פטירתו, היה ביתם פתוח לכל, למרות שהתמסרה אליו, הרי שאחר פטירתו הפך הבית לתל תלפיות, תל שכל פיות פונים אליו, והרבנית מקדישה רוב זמנה לחזק ולהשריש אמונה ואידישקייט ודברי נוחם שמושרשים אצלה מהפנימיות שעברו אצלה בירושה מאביה וזקנותיה הקד' ומבעלה זצ"ל.
לפני שבועיים, תחילת ימי הסליחות שלקראת ר"ת תשפ"א, קיבלה אמי טלפון מזהבה שהתקשרה לאחל שנה טובה ולשאוב דברי חיזוק.
זהבה, זהו שם שכל בני הבית מכירים, אשה טובה ממשפחה אמידה שהתחזקו מאוד ואחר נישואיה עברה לפלטבוש ופועלת בכל כוחה להשריש תורה וחסידות במשפחתה, וכל אימת שזקוקה לחיזוק יודעת היא את הכתובת ואת מס' הטלפון של הרבנית שתחי' להתעודד והרבנית מקדישה לה הרבה תשומת לב.
באותו צהרים כאמור, דיברה ארוכות עם זהבה, ומענין לענין נתגלגלה השיחה ובתוך הדברים סיפרה לה הרבנית את הסיפור עם השרשרת שראתה בויטרינה בוואלדורף אסטוריה, כפי שסיפרנו לעיל.
ויהי, אך יצאו הדברים מפי הרבנית, נשמעה זעקה בטלםון: 'אוי מיי גאד'.וזהבה התחילה למלמל בקוצר נשימה, 'לא יאומן, לא מאמינה שזה אמת' וכדו', הרבנית לא הבינה מה כ"כ ריגש אותה בסיפור, ואחר דממה של מס' דקות הודיעה זהבה כי היא מבקשת רשות לבוא את בית הרבנית בויליאמסבורג (מרחק כחצי שעה נסיעה).
זהבה פרצה לבית הרבנית נסערת ושמה על השולחן קופסא נוצצת עם הסמל של אותה רשת בינלאומית, פותחת את הקופסא ולעיניה הנדהמות של הרבנית נתגלתה השרשרת במלא הודה והדרה, בדיוק כפי שהיתה מונחת בחנות אז, לא פחות ולא יותר, כאשר התגית עם המחיר 30.000 $ עדיין תלויה עליה.
כאן היה תורה של זהבה לספר את סיפורה.
נולדתי בקוסטה ריקה להורים עשירים, אבי ז"ל היה נוסע לעסקיו ברחבי העולם תכופות, ומידי פעם היה חוזר עם מתנות ומזכרות לאשתו/אמי ע"ה, אך זכורני שפעם אחת, לפני כ-30 שנה, הייתי אז כבת 10, ואבי חזר עם שרשרת פנינים משובצת יוקרתית והשאיר את התוית כדי שאמי תראה את המחיר ותעריך את המתנה, שאפי' לעשירים זה נחשב מכובד.
אמי שמחה עם המתנה והכניסה אותה לכספת אך... מעולם לא ענדה את השרשרת, אין לי מושג למה, אולי פיחדה לצאת עם זה או כל סיבה אחרת, אבל כך היו הדברים, אמנם היו לה הרבה תכשיטים, אבל זאת היתה משהו מיוחד ובכ"ז זה שכב בכספת שמורה שנים רבות.
לכבוד נישואיי אמרה אמי, שהיא בין כה לא עונדת את התכשיט, אולי אני אהנה מזה ונתנה לי אותה במתנה בתקוה שזה יהלום אותי.
אך גם אצלי, משום מה ואין לי שום הסבר מדוע, אולי תחושה של מסורת מאמא, גם אני מעולם לא לבשתי את השרשרת הזאת והיא היתה טמונה באיזה ארון שמור ומוגן כמו קמיע.
לפני שנים ספורות ביקרו גנבים בביתנו וגנבו את כל הדברי ערך, כלי כסף ותכשיטים, וכשהכנתי לחברת הביטוח את רשימת הפריטים, פניתי לאותה ארונית שם היתה השרשרת מונחת, והנה היא במקומה, משמים העלימו אותה מעיניהם המקצועיות של מקיימי 'נטילת ידים'.
לא אחת הרהרתי בענין השרשרת התמוהה הזאת השוכנת אחר כבוד במשמרת כאילו היא פקדון בידינו ואלו היו רגשותיי כלפיה בלי הסבר הגיוני לכך, עד היום כשהגיעה השיחה הטלפונית בינינו.
ואז, שולפת זהבה את המכשיר הסלולרי שלה ומעלה על הקו את בעלה ושואלת אותו: מה אמרתי לך הבוקר כשהתעוררתי?
הבעל לא הבין למה היא שואלת, אבל ענה לה: סיפרת שחלמת שראית יחד את הוריך המנוחים מחייכים אליך ואומרים לך: 'די, הגיע הזמן להעביר את הפקדון ליעדו'. מוסיף הבעל ואומר, הלכתי לביכנ"ס לשחרית והדלקתי נרות לעילוי נשמתם עקב כך שחלמת עליהם.
הנה, מסיימת זהבה, קחי את השרשרת שלך ששכב אצלנו 30 שנה במשמרת ושרד הרבה מצבים ומעברים, והרי שלך לפניך.
הרבנית ביקשה לפרסם את הסיפור, ורבים עולים אליה לראות את השרשרת ולחזות במו עיניהם את ההשגחה פרטית, ואיך הקב"ה מקבל תפילה הנאמרת מעומק הלב, גם אם זה לקח 30 שנה.
בבדיחות היא מוסיפה, כי מי שלא מאמין לנס הזה, שיבוא לראות את השרשרת שעונדת עם התוית וכשיראה את ביתה, יבין, שיותר קל להאמין לכל הנס הזה מאשר להאמין שהיא קנתה שרשרת כזאת...
עד כאן הסיפור, ואני רואה כאן נקודה נוספת:
מסופר במדרש על איש אחד שעלה בהר והיתה ההליכה קשה עליו, וביקש מה' שיזמין לו חמור, כעבור זמן מה בא ערבי אחד והראה לו שהחמור שלו ילדה אתון קטן והכריח אותו 'לסחוב' את האתון. כי האיש ביקש חמור אבל לא פירט את בקשתו שרוצה חמור לרכוב עליו. ומכאן מסיק המדרש שכשמבקשים מה' יש לפרט את הבקשה בפרוטרוט, למרות שה' יודע מה אנו צריכים, כי הקב"ה מתאווה לתפילתן של ישראל ויש לבקש מה' כבן שמתחנן לפני אביו ומפרט את בקשתו.
ר' שלמה זלמן אכן ביקש מעומק הלב שהרבנית תקבל את השרשרת, ותפילתו התקבלה, אך לא עלה בדעתו לציין מתי.
וכמאמר החכם: 'האיש שאמר יהיה טוב, הלך, ולא השאיר תאריך...'
בברכת גמר חתימה טובה: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.