ד''ת לפרשת עקב

  מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני יקירי הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א 

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך / ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך

נפתחה בזאת הפעם במתק דברי רבינו בחיי שכתב: גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב, ולשון עקב מלשון עָקֵב כי העקב סוף הגוף, וכן השכר והגמול בא בסוף, כי השכר סוף המעשה. ולשון עקב זה מצאנוהו בין במצות המקובלות הנקראות חקים בין במושכלות הנקראות משפטים, במקובלות הנקראות חקים הוא שאמר דוד ע"ה (שם קיט) נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב, ועוד אמר (שם) הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב, כלומר אצור המדה ההיא לפי שיש לה עקב, והשכר הזה הוא רב טוב הצפון כענין שכתוב (שם לא) מה רב טובך, וזהו לשון עקב רב. במצות המושכלות הנקראות משפטים, זהו שכתוב.   והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. כל יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים בתועלת הגוף בעוה"ז שהם הכנה לחיי העוה"ב. ונכלל עוד תועלת במלת עקב כי יעודים גופניים אלו הוא השכר הקל והשפל שיש לאדם, כי כן העקב שפל הגוף, אבל השכר הגדול והעצום שהוא זיו השכינה נכלל במלת והיה שהוא כולל השם המיוחד, וזהו שסיימה פרשה של מעלה היום לעשותם וסמיך ליה והיה עקב, לרמוז כי בעשייתם היום הזה יהיה שכרו זיו השכינה, אבל רצתה התורה לבאר על המורגש ולהאריך בו ולרמוז על המושכל ולקצר בו כי כן המנהג בכל התורה. ודרשו רז"ל בלשון עקב שהוא אזהרה לאדם על המצות שאדם דש בעקביו שלא יקל בהן, לפי שיש בני אדם שאינן חוששין בקצת מצות שהן קלות בעיניהם ודשין אותן בעקב, וכבר גלו לנו רז"ל כי עונש המצות שאדם מזלזל בהן ודש אותן בעקביו בעוה"ז מקיף אותו ליום הדין, שנאמר (תהלים מט) עון עקבי יסובני. ועוד יכלול עון עקבי יסובני, שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש ולבקר את החולים וללוות את המתים ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת שנאמר (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואם אינו מקיים מצות של פסיעות אותו עון יסובהו ליום הדין, זהו עון עקבי יסובני. וכן אם פוסע לדבר עברה אותו עון יסבהו ליום הדין כמו כן, שכן מצינו בבתו של ר' חנינא בן תרדיון שנגזר עליה לישב בקובה של זונות בעון שדקדקה בפסיעותיה לפני גדולי רומי, והצדיקה עליה את הדין ואמרה (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, כלומר אפילו בדקדוק פסיעות. הא למדת שהאדם נוטל שכר על פסיעותיו כפי הדרך שהוא הולך בה, זהו והיה עקב תשמעון. ובמדרש והיה עקב תשמעון אין שכרן של צדיקים אלא בסוף, אבל שכרן של רשעים הוא מיד בעוה"ז שנאמר (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו, שכרן לפניו, אבל צדיקים שכרן לאחריו שנאמר (תהלים צד) ואחריו כל ישרי לב, הוי אומר והיה עקב תשמעון ע''כ.  וכדי להכין לבבנו ולרומם את מחשבותנו  בימי המנוחה של הקיץ החם נקדים את דברי רבינו בעל הנועם אלימלך שאמר: והיה עקב כו' ואת החסד. ע"פ מה שאמרו "מה שעשתה חכמה עטרה כו' עשתה ענוה עקב לסולייתה", והפירוש פשוט שהענווה הוא המקור והשורש של כל דבר קדושה והוא המקיים הכל, ולכך נקראת בלשון 'עקב' כמו הרגל שהוא הקיום שהגוף עומד עליו. נמצא שבכל דבר שאדם עושה צריך להיות שתהיה בעובדא ההיא הענוה. וזהו "והיה עקב" צריך "תשמעון את המשפטים האלה", פירוש בכל המשפטים האלה תראו להשרות בתוכם העקב היא הענוה, "ושמרתם ועשיתם אותם", פירוש בכל מצוה תפעלו ב' דברים, האחד עשיית המצוה במעשה, והב' המחשבה הטהורה בה והיא הענוה, והמחשבה נקרא בלשון שמירה ששומר הדבר בתוכו, וזהו "ושמרתם ועשיתם אותם" רמז על ב' דברים הנ"ל. ולזה הבטיח לנו בוראינו ית' בשביל ב' דברים שתעשו גם אני אשפיע לכם ב' דברים אחרים כנגדן והם הברית והחסד, ה"ברית" הוא מי שזוכה לעשות מצוות שהם נקראים ברית, ו"חסד" הוא מה שמשפיע השי"ת לאדם בעוה"ז טובה רק מצד החסד, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואעפ"כ מטיב לנו תמיד, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה "נטיתי לבי כו' לעולם עקב", פירוש עיקר השגחתי היתה לעשות החוקים ע"י מדת העקב היא הענוה כנ"ל. וק"ל . ועוד כתב שם יסוד מוסד בדרך בעש''ט ואמר: או יאמר "והיה עקב תשמעון כו'", "עקב" הוא רמז לאנשים כאלה שאין להם שכל ובינה להשיג גדולת הבורא ועבודתו שלימה לעבדו באמת ובשלימות, רק שהם מחברים עצמם אל אנשי צדק ואמת היודעים ומכירים גדולת הבורא ב"ה ועובדים באמת, אזי נחשב גם להם כאילו גם הם עשו עבודתם שלימה כהצדיקים השלימים. וזהו "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" כנ"ל, שהאנשים הפחותים בשכלם ישמעו ויחברו את עצמם אל אותן הצדיקים היודעים המשפטים האלה, "ושמרתם ועשיתם אותם" ר"ל יהיה נחשב לכם כאילו גם אתם שמרתם ועשיתם כמוהם. וזהו "נפשי לה' משומרים לבוקר", ר"ל כשאני מדבק עצמי לה' מחמת אותם אנשים הצדיקים השומרים ומצפים לבוקר כנ"ל, "שומרים לבוקר" ר"ל גם אנכי נחשב עם אותם השומרים לבוקר. וק"ל. ע''כ.  אונקלוס תרגם והיה עקב תשמעון - והוה חלף דתקבלון וגו' ורבינו האב''ע הסביר על דרכו וביאר שלשון העקב בתמורה זו יורה על השכר 'באחרונה'. כמו לעולם עקב (תהילים קי''ט) פיינל או עוונטואל לרעווארד בלע''ז, והר''י בכור שור מוקי לקרא אלעיל: דקאמר "מאהבת יי' אתכם ומשמרו את השבועה" וגו' "הוציא... אתכם" בכח גדול (ע"פ שמ' לב , יא) ו"ביד חזקה" , אע"פ שלא נתן עליהם עול מצותיו. ועכשיו , שעול מצותיו עליהם , עקב תשמעון אותם ושמרתם ועשיתם - ושמר יי' לך את הברית ואת החסד..  ופירושו יתיישב יפה עם ביאור הרלב''ג שכתב: והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה - רוצה לומר: בשכר שמיעתכם משפטי התורה וקַיֶימְכם אותם , ימתין השם יתעלה לכם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיכם , כדישיהיה שמור לכם אל העת היותר נאות , כמו שקדם בסוף פרשת 'ואתחנן' (לעיל , ט). ואולם עתה יתן לכם ארץ שבעה עממין כמו שזכר אחר זה (ראה להלן , טז ואי') , וכמו שקדם פעמים רבות. ושמר יי' לך את הברית ואת החסד.ע''כ.  אבל ראוי להתבונן בדבר אמאי רש''י לא הלך בדרכם והפליג למדרש תנחומא וכתב: והיה עקב תשמעון - את המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון (ראה תנח' עקב א) , ושמר יי' וגו' - ישמר לך אבטחתו.. והשפתי חכמים ביאר את דבריו על דרכו של הרא''ם לומר שאין לשון עקב נופל על העתיד והביא ראיה ממה שנאמר אל אאע''ה עקב אשר שמע אברהם בקולי.. אבל כבר הפריכו דבריו מהנאמר בפרשה זו עצמה: עקב לא תשמעון בקול ה ושם הוא על העתיד.. ודומה לי שהרמב''ן שביאר;; לאמור: וכתב רבנו שלמה: אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון , ישמור יי' לך אבטחתו. והכתוב במזכיר המשפטים - אולי יזהיר במשפטים הקלים , כדיני ממונות , שלא יבזו אותם.. לי העני דומה שהרמב''ן כיוון דבריו גם לאשר התמיהו שהרי בפסוק שקדם לו בסוף ואתחנן נאמר: ושמרת את־המצוה ואת־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם.. וכאן הוא מניח את אזהרת החוקים ולא יזכיר אלא את המשפטים האלה.. כי תפש במשפטים באשר דקדוקי המשפטים דומים על הבריות כקלים.. והם נידושים בעקבים.  ועוד ראיתי מהגר''א שכתב בביאורו לדברי התפילה שאנחנו מבקשים מלפניו שתרגילנו בתורתך.. ומבאר שהכל הולך אחר ההתחלה כדברי המשנה מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ומכיוון שנכשל האדם בדבר עבירה כמו נשללה ממנו שלימות כח בחירתו כי חטאתו מושלת בו וגוררת עוד ועוד ועוד עבירות, על כן אנו מבקשים ממנו אל תזכור לנו עוונות ראשונים שהם עצם עיקר החטא. וכך אנו גם מבקשים שירגילנו.. והדבר מרומז כאן והיה עקב תשמעון וכפירש''י במצוות הקלות והרמב''ן כי אין שום מצווה ממצוות השם קלה באשר סגולתן שיסובבו בעקבותיהם את ההיפוך מבחינת עון עקבי יסובבני (בתהילים) ויביאו שלימות קיום המצוות סגולתם ושכרם.. ומצאתי את שאהבה נפשי בדברי רבינו בעל המשך חכמה שהביא את דברי העקידה וכתב:  כי כאשר נתבלל דברי תורה בגופם ועמדו בנסיונות ארבעים שנה, אז נתהפך להם החקים למשפטים, כי הנפש הזך והבהיר משיג מה שמאכלות וביאות אסורות מטמטם הנפש ומרחקים הזכות והזוהר מאור האלקי, ולאנשים כאלה נחשב חקים למשפטים והבן. ועפ"י דבריו יתכן מה דאמרו איש יומא יצא דם ונכנס מים, כי קודם שנתעצם הכהונה באהרן ובניו היו צריכים לזריקת קרבנות עליהם, שמורה כמו שצריך ליתן נפשו לד', וזה הדם הוא הנפש, ויכפר על הנפש, ומזה השיגו הכהנים למסור נפשם עבור העבודה והכהונה, אבל לאחר שנתעצם הכהונה באהרן ובניו, אז די בהזאה שמורה על שיהא מך כאזוב וישפוך לב כמים, שזה צריך הכהן גדול לבלי רום לבבו בהכהונה גדולה ולשפוך לב כמים, כמו שאיתא בפיוט פרשת פרה. ודו"ק היטב.. ובטיולי בגנו של אותו גאון קדוש ליבבוני דברי קדשו בפרשה זו סביב הולך ברכת המזון וברכת התורה שכתב:  ויש להבין מה שאמרו הטוב ומטיב ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר וכו', דצריך הסבר דעל ענין פרטי יתקנו חכמים ברכה קבועה, ועוד דעל שנוי יין צריך לברך הטוב והמטיב וזה פלא מדוע רק על יין. ועיין תוספות פסחים ורא"ש ברכות בזה. והבאור דכל ברכת המזון נתקנה על בנין האומה אשר נבנית ציבחר ציבחר באצבע ההשגחה, וזה בהשגחה פרטית במן במדבר ונזדככו נפשותם כל מ' שנה ולמדו מושכלות אלדים וכמאמרם לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן כו' והיה להם ארץ וירושלים מרכז הארץ ובהמ"ק ששכן שמו עליו והתנהג בנסים רצופים תמיד, אמנם הטוב והמטיב תקנו על קיום האומה הבודדת במועדיה להיות הולכת בגולה זה אלפים שנה והיא קיימת ברוחה ובהודה ותפארתה וכל כלי יוצר עליה לא יצלח. והנה אחר החורבן חשבו, כי קיומה בלתי אפשר ועתידה לכלות ולנדוד כהצוענים בלא תפארת אדם, כאשר ראו כי בביתר לא נושעו ע"י מלכות בן כוכבא שגדולי עולם היו מועטים בו, אמנם כאשר ראו כי עמד מלך חסד אחד וגזר עליהן קבורה, כדאמרו ירושלמי תענית הבינו כי ישראל שה אחת בין ע' זאבים ובחסד ד' ע"י מלכי חסד יחליף כח ויוסיף דעת, וכאשר יהמיון גלי הים לשוטפם יבוא הרוח וישקיטם ע"י מושלי ויועצי ארץ אשר לבבם ביד ד' המלאה חסד, לכן תקנו הטוב והמטיב על קיום האומה ומקיום האומה הפלאי למדנו, כי נאמנו דברי נביאנו ודברי אבותינו אשר הנחילו לנו מורשה באמונת אומן כל ההנהגה האלקית בבנין ירושלים וארץ לכן המלכיות של הני ברכות תקנו להזכיר בהטוב ומטיב, ולכן על יין תקנו הטוב והמטיב, כי זה מפלאות תמים דעים אשר אומה כזו בנימוסים כאלה אשר להם החיתון וכמו שאמרו על קרא גלתה יהודה כו' מתוך שאוכלין ושותין כו' אין גלותן גלות כו', וישראל שאם נגע עו"ג ביינו אסור לו לשתות ומדיח כוסו ג' פעמים כמו שאמר המן ובכ"ז הן מתקיימין בגולה, אין זה רק צדקת פזרונו בישראל ובעה"ב יודע להפקיד כליו ושכינה גלתה עמהם לסוכך עליהן בגדפין דילה הוא כבוד השי"ת ויתעלה ודו"ק.. ע''כ ולא אמנע טוב מקוראי שורותי ואשימה לפניכם מעדנים לנפשכם שכבתב שם: ובו תדבק. רבינו משה פירשו לענין להדבק בת"ח, והרמב"ן ביארו על הדבקות המיוחד ליחידים ישתוקקו לשמו בכל פעולותיהם ומחשבותיהם והמה מעון לשכינה. וזה אין מדרך המצוה על רמי המעלה לבד. אמנם לדעתי היא מצוה פרטית כוללת כל אנשי האומה כ"א לפי ערכו, וזה מה שלא מצאנו בתורה רק רמזים עליה. וזהו ענין הבטחון שהפליג ירמיהו וקלל כל אשר שם בשר זרועו, ודוד בכל תהלותיו אחז בה, בד' בטחתי כו' בית ישראל בטחו בד', וישעי' אמר בטחו בד' עדי עד. והענין, כי יש בטחון מוסרי, כבטחון העם בהמלך כי הוא ידאג למחסורם, ויש בטחון טבעי, כמו האשה תבטח בבעלה כי הוא ידאג בעד מחסורה, ויש בטחון יותר חזק, כבטחון הבן באביו המלך, כי ידאג בעדו, כמו שדואג עבור עניני עצמו ויזמין לו כל מחסורו, כל אלה הענינים נקבצו אצל השי"ת הוא מלכנו, הוא אבינו, אם כן הוא יושיענו, ומסבת האמונה כי השם דבוק לנבראיו להכין להם טרפם וצרכם ולהגן עליהם מהמדוה והחולי, והעדר הענינים הנדרשים ומרגיש עליהם יותר ממה שמרגיש האדם, וכביכול בכל צרתם לו צר והוא בעל היכולת האחד האמיתי, הנצחיי, ויודע כל מקריו ומצפוניו ועלילות בני אדם, אם כן הוא חושש לטובתם יותר מהם על עצמם, אם כן הלא יהיה האדם יושב בטח ושליו ושקט ולא יעשה הסבות המוכרחות רק למה שהטילה על הנבראים גזירת הבורא יתברך, כמו שדבר בארוכה החסיד בשער הבטחון, וזה הענין נקרא ובו תדבק, שכיון שיצייר האדם שהוא דבוק לההשגחה העליונה מהשי"ת ומרגיש השי"ת בעניניו יותר ממה שמרגיש האדם בעצמו ורוצה בהצלחת האדם יותר ממה שחפץ לבב האדם בעצמו, וכמו שדרשו על כי ידעתי את מכאוביו, ובאג"ב על מה אקוב כו', אז האדם בטוח ונח ואינו דואג מאומה לעניניו, כי מה יועיל יכלתו נגד יכולת הבורא הדבוק עמו ומרגיש בהעדריו כביכול, וזה נקרא דביקות, והיא מצוה כוללת בבחינות שונות לכל אנשי האומה בלא הבדל, וכמו שאמרו על קרא רבים מכאובים לרשע והבוטח בד' חסד יסובבנו, אפילו רשע ובוטח בד' חסד יסובבנו שבענין שהוא בוטח יושיעהו ד' מצד החסד. והנה ענין הבטחון חשב החסיד עשרה מדרגות, והאחרונה העליונה שבכולן, שימאס בעוה"ז ובמחמדיו ויברח במחשבתו, ונפשו, וגופו אל ד', וישתעשע בזכרו בבדידות, ואם יהיה במקהלות לא יתאוה כ"א לרצונו ותטרידהו שמחתו באהבתו יותר משמחת אנשי העולם בעולם, וזה עצם הדביקות שכתב הרמב"ן. והנה דברי יהושע לנו לעד שקודם מותו צוה לישראל לבטוח בד' כי הוא ילחום עבורם ולא יבקשו סבות לבקש קרבת העמים ולהיות שלום עמהם ולהתחתן בם, רק יהיו בטוחים בד', כי הוא ירדפם וירשו את ארצם, וע"ז אמר כ"א בד' אלדיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה. ומלת עשיתם לעד, כי לא אמר כאשר הייתם, להורות שלחמו כאריות והיו בטוחים בד' ויורש מפניכם כו' [ולא מפני] ואתם כו' כי ד' אלדיכם הנלחם לכם, זהו מצות הבטחון האמיתית, ובענין המזון הראה להם למשמרת צנצנת המן, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, וכל מי שדואג על מחר הוא מחוסר אמנה (סוף סוטה), ובענין האויב במלחמה באו אזהרות בזה, לא ירך לבבכם, ואל תחפזו, ואל תערצו כו', וכ"ז לאומה הישראלית בכללה, אבל לכל יחיד ויחיד באה מצות עשה ובו תדבק כמו שבארנו. ודרש הגמרא בסוף כתובות הוא על קרא דולדבקה בו בסוף נצבים, שזה כתוב אחר לאהבה את ד' לשמוע בקולו ולדבקה בו, שקאי אל הדבקות אל הקול, הוא משיא בתו לת"ח, אבל ובו תדבק שבא אחר מצות יראה, הוא על הבטחון שזה גדר האמיתי שלא לירא זולת השי"ת, כי אינו מפחד משום אדם ואויב ושום סבה רק מהשי"ת, אחרי כי הוא בוטח בד' לבדו. ובעוה"ר העדר הבטחון גרם לדורנו להתרחק מת"ח ולהרחיק הבנים מת"ת כי יחקורו על התכלית מה תהיה אחריתם. והמעיין יראה כי הבטחון גורם להדבק בת"ח. וזה דרוש ארוך אכמ"ל.  והנה השבת הוא באמת מיוחס להבריאה בכללה כאשר בארתי לעיל פרשת ואתחנן, ואפ"ה לא ניתן רק לישראל, משום שהשבת צריך לקיומו מדת הבטחון, שידע שכל הפרנסה קצובה אליו, ולכן ירמיהו, אחר שהפליג על מדת הבטחון ואמר ברוך הגבר אשר יבטח בד', אמר אחר כך על השבת, כי הבוטח שמח על שביתת השבת, כי הלא המלאכה בשאר ימי החול הוטל עליו מהבורא יתברך לטעמים ידועים אליו, כמו שפירש החוה"ל, יעו"ש דבריו הנעימים, ושביתתו כשביתת העבד ששמח בשביתתו, שמאמין שאינו חסר אליו מההשגחת הבורא עליו בפרטיות, וזה שאמר וזכרת כי עבד היית במצרים ויוציאך ד' אלדיך כו' הרי השגחתו הפרטית עליך, א"כ תאמין כי במה שתשבות בשבת לא תפסיד מאומה מפרנסתך, וברכת ד' היא תעשיר זה שבת, ועשירי בבל מפני שמכבדין את השבת, וזה שאמר ע"כ צוך לעשות את יום השבת ולא צוה לעמים אחרים, כי הם לא ידעו מההשגחה הפרטיית ולא יוכלו לקיים שמירתו, ולכן אימת זכו להשבת קודם מ"ת כשנכנסו במדבר בארץ שממה ולא שאלו מאין יתפרנסו עם רב כזה, וזכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר, כיון שנכנסו לבטחון גדול כזה וכשנתן להם המן נתן להם השבת שנקל לבעלי בטחון כהם לשמור את השבת.. ושמתם את דברי אלה ודברי רש''י שם, בספר דרכי דוד מהחיד''א מצאתי: פירש"י אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר הציבי לך ציונים עכ"ל וקשה דחובת הגוף הן וחייבים לקיימן בכל מקום וי"ל שמא מאונס וגזרות השמדות יפרקו עול ולכן הזהירם שלא יפרקו עול כדי שלא יהיו חדשות כשיחזרו וזו בשורה לחזרה אגב האזהרה. זה תורף דברי הרדב"ז זצ"ל בתשובותיו (כתב יד) סי' ב' אלפים קנ"ד, עיין בס' דברי אליהו עה"ת להגר"א מווילנא זי"ע שתירץ וז"ל: וי"ל שטעות המעתיקים לשון רש"י ז"ל בזה כי הי' כתוב ברש"י ישן ר"ת ה"ת ע"מ וחשבו כי זה היא פירושו ה'ניחו ת'פילין ע'שו מ'זוזות משום דכתיב בתריה וקשרתם אותם לאות על ידכם וכו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, לזאת חשבו דהר"ת הוא ה'ניחו ת'פילין ע'שו מ'זוזות, ובאמת הר"ת הוא ה'פרישו ת'רומות ע'שרו מ'עשרות וא"ש כי הן חיבות קרקע ובאמת הן פטורין בחו"ל אך מחמת שלא יהיו חדשים כשתחזרו לארץ ישראל. ודפח"ח. ומרבינו בעל השפת אמת משנת תרנ''ז מצאתי: בפרשת היראה הן לה"א השמים כו' רק באבותיך כו' ומלתם כו'. לכאורה זה הענין הוא להתלהב באהבה והפסוק מביא זה ליראה. אך באמת צריך ליפול אימה ויראה על האדם בחשבו כי הניח הקב"ה וב"ש שרפים ואופנים וחיות הקודש ובחר בעבודת האדם ט"ס רמה ותולעה ומלך גדול שמקרב שפל נבזה צריך להיות ירא וחרד בהתקרבות זה. וגם זה אמת כי בוודאי כשבחר הקב"ה בנו נמצא בנו דברים יקרים יותר מבכל הנבראים כאשר חכמים הגידו בפסוק כעת יאמר כו' מה פעל. וגדול כח בנ"י יותר ממלאכי עליון. אך מי מכסה אור הגנוז בנפשות בנ"י ע"ז כתי' ומלתם כו' ערלת כו' וע"ז ניתן כל המצות לעורר על ידן זה האור הגנוז. והקב"ה נתן לנו מצות תפילין של יד נגד הלב למול ערלת הלב להתגלות פנימיות הלב. ותש"ר להסיר הקישוי עורף שמכסה האור של הנשמה שבראש. ופי' לא תקשו עוד כי מה שניתן בטבע להיות עורף מול פנים כמו כן להיות ב' לבבות הוא במדה שיכול הטוב לגבור על הרע אך שלא יוסיף עכ"פ האדם להקשות עורף בתוספות. והגם כי פשט הכתוב על חטאי דור המדבר שלא יוסיפו עוד. אבל בוודאי דור המדבר היו בני אדם גדולים ביותר. ומ"ש עם קשה עורף אתה הוא באמת זה הקישוי שהוא בתולדה ובעצם. אך מרע"ה נתעלה ויצא מן הטבע לגמרי. וכל הדור נמצא בהם הטבע. אבל לא תקשו עוד הוא כנ"ל שלא ליתן תוספת לרע ח"ו כנ"ל.. ועוד בפסוק מה ה"א שואל כו' דרשו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שלא כמדת מלך ב"ו שראשית הוא להטיל יראה על העם. אבל מלך מה"מ הקב"ה הכל בידו ונתן הבחירה ביד האדם שכן צריך להיות שיפול מעצמו מורא המקום על בני אדם כמ"ש מי לא ייראך כו'. ובאמת כל זה עשה הקב"ה בעבור בנ"י כי הכל נברא בשביל בני ישראל היינו שהניח הבחירה ביד האדם שיתוודע מזה כחן של בנ"י כענין המשנה במאמר א' הי' יכול להבראות כו' כי וודאי הי' יכול לברוא העולם שיתגלה מוראו על כל ברי' רק שרצה שבנ"י יבררו זאת בכחם. ומוטל על בנ"י לברר מלכותו ית' וכשהיו בנ"י שרוין על אדמתם היו מטילין באמת אימה ויראה על כל האומות ג"כ. וז"ש שואל מעמך דייקא כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כו'. וכל המדרגות שהם באים משמים המשיך מרע"ה לבנ"י. רק יראה שהיא בידי אדם לכן אמר ועתה כו'. ואבא ע''ה היה אומר בדרך צחות על הפסוק: ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך, כי לה' הארץ ומלאה תבל ויושבי בה.. וכאמרם ז''ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי לא שייך בו יתברך יראת שמים, ע''כ זה החפץ היחיד שהוא יתברך שואל מאתנו.. ואף שזוכרני שכבר הגדתי כאן את אשר הגיד לי מורי מוהרר''א לאוי''ט ששמע מאביו הגר''י העניג על הכתוב בד''צ על הכתוב והיה עקב תשמעון במשל על המלמד מהמלמדים המעולים של פעם שאמר לתלמידיו: הרי ידעתם באיש אשר כמוני שאת התוספות הזה לא אניח לכם עד שתבינו ותדעו.. אז מה לכם ולכל העונשים שאתן לכם עד שתתנו לבכם לתלמודכם, מוטב לכם להנאתכם ולטובתכם שתתנו לבכם לי עתה.. כך אמרו יתברך שמעו נא עמי ובני הרי כבר הבטחתי שעקב תשמעון ושמרתם ועשיתם כי לא ידח ממני נדח ותשובו אלי כולכם, אז מה לכם ולכל ענשי ביטול המצוות.. ואילמלא דמסתפינא הייתי אומר שב והיה עקב מרומז עולם התיקון בהשלם התיקונים הצירופין והבירורים המובאים מהאר''י ז''ל. כנבואת הושע:  וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים - וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה.. וכמו שניבא יחזקאל:  ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם..ויתקיימו נבואות ישעיהו: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים.. ונבואת צפניה: כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד.. בב''א.