חינוך או סגר

רעש הרקע שממלא את הרחוב החרדי בחודשים האחרונים בא מהקינות (לא חלילה על הנספים והחולים המתייסרים, אלא) על 'הנזק הרוחני' שבשמירת כללי הזהירות מווירוס הקורונה. ומכאן כל מסכת ההתחכמויות שמעמידה את הציבור החרדי בראש טבלת הנפגעים והמתים ר''ל וכמובן גם מידענו רבי ישכר דב  מבעלזא לקח על יסוד זה היתר לעצמו להביא לידי חולי ושפיכות דמים ר''ל כידוע.. ואילו לא חזיתי בליל אמש בכבוד קדושתו ובתכנים הרוחנים הנלעגים שהוא מוכר במחיר כה נורא, הייתי אולי בא חשבון עם האדון, אבל ראיתי גם ראיתי, ובינתיים העת לחשות והשם ירחם..  והנה הבוקר שמעתי שאחד המחנכים הגדולים מכנה את תקופתנו כאסון מלחמת יום-הכיפורים של החינוך החרדי.. מכאן עלתה בדעתי שכל בר דעת יודע שאסון יום הכיפורים לא התחולל לפתע בבוקרו של יום הכיפורים תשע''ג, אלא שבא צעד אחר צעד בתהליך ההתמכרות לשכרות הניצחון ההיסטורי במלחמת ששת הימים, כך הוכתה המדינה וההנהגה בסנוורים עד שלא היינו מסוגלים לראות סכנות ואיומים מהצד המנוצח והמושפל (וכבר היו דברים דומים בתולדות האומות). כך גם אסונו של החינוך החרדי איננו בן הזמן והתנאים אלא שהוא מובנה בעצם מהותו של הנקרא בשם החינוך התורני. ואילמלא דמסתפינא הייתי אומר שהתוכן המהותי שבלימוד בישיבות הוא בעיקרו תהליך מפותח של ניטרול בידוד וסגר של הצעירים לאורך שנות התבגרותם ומעט מאוד או כמעט גארנישט מעבר לכך. ואם נפרץ שער מכלאת הצאן אז הכבשים נשפכים החוצה ורצים לכל עבר..  המצב שכל נער מהוגן מעל לרמה של מפגר חייב לגדול במסגרת ישיבתית דומה התהווה לאחר השואה, וכשבעים וחמש שנים מאוחר יותר עדיין איש לא נתן דעתו לכך שנוצר מצב אבסורדי, שהצעיר חייב להתאים עצמו לסחורה שיורש ראשות הישיבה בה הוא הונחת מסוגל למכור לו. או, כפי שקורה ברוב רובם של המקרים המתבגר חייב להפוך לשחקן ולהעמיד פנים שהוא לא רק מתאים לישיבה, אלא גם מתענג מתעלה ומשתייג בישיבה על גאונותו המדומה של רבו הראוש (כי זה מסוגל לשם טוב ושידוך נחשק..) וכאשר אתה פוגש את הסחורה המוגמרת בבוגרים בהתגדלותם אתה תופש ראשך בתדהמה: האמנם בשביל לגדול להדיוט ריקא שכזה הוא הושב מעל הספרים ושחק את מכנסיו לאורך כל כך הרבה שנים?!. ואם תיתקל במקרה באחד עם ריח של תורה ותבונה תמצא שהוא בעצם 'גנב' זמן מהסיליבוס של הישיבה למד וקנה דעת בכוחות עצמו.. בין נכדינו נמצא גם אחד שנולד להיות למדן ושוחר דעת, והנער זורח מאושר ומברך בנוסף על ברכת התורה גם את ברכת הקורונה.. כי עכשיו אפשר לו ללמוד וללמוד מבלי שיבלבלו לו את המוח, והוא משקיע יותר שעות ומספיק ללמוד לאין שיעור יותר מאשר בימים כתיקונם. אבל מה יעשה אותו בחור אומלל שמיצה את האנרגיות הנפשיות והשכליות שעמדו לו רק כדי לשרוד בישיבה ולשמור על שמו הטוב.. על כן דומני שאיפכא מסתברא, והקורונה תחשוף את הריק שעליו שקדו רוב המחנכים, וכך אולי נתעלה סוף סוף מעל משוכות הצדקנות העצמית והאפולוגטיקה המשמימה, נכיר בעובדות החיים המאוד לא מחמיאות בכל הקשור למסגרות החינך התקניות ותכניהם, ונתחיל לחשוב לגופם של ערכי היסד המקובלים שבנפש בנינו באומץ בכנות ובתמים. הלוואי, אמן.