הצדיק נשרף השבוע

ליבי שבור לרסיסים..

לפני יומיים הזדעזעתי שהחבר הכי טוב שלי שיעי תפילניסקי

עלה בסערה השמימה בשריפה שפקדה את חדרו..

הכנתי כתבה קצרצרה עליו:

את שיעי תפילינסקי (שמעון יעקב גדליה) הרבה לא הכירו באמת, חשבו אותו לתמהוני משוגע..

אך המעטים שהכירו ידעו שהוא צדיק נסתר. (בן ונכד לצדיקים הנסתרים שבירושלים)

הוא גר בחדרון קטן חצי שרוף בשכונת בתי ויטנברג במאה שערים ללא מים וחשמל רק נרות שעוה, בשכונה הכירו אותו כמנקה השכונה שמחייך לכולם אך ממעט לדבר, אך אם פתח את פיו זה רק לברך אנשים בברכות מהלב.

שיעל'ה נולד בשנת תש"ל בשכונת בתי ויטנברג והתחנך בחיידר עץ חיים בירושלים ובישיבה למד בברסלב, בבחרותו התקרב לרב מאיר ברנסדופר זצ"ל מהבד"ץ בי-ם שאימץ אותו כנהגו האישי, בשנים ההם היה נדיר לנהוג ברכבים מפוארים ולקבל משכורת מכובדת, כשר' מאיר נפטר גם המשכורת כנהג הפסיקה.

שיעי ירד מהרמה בה היה חי וזה השפיע גם על מצב רוחו, הוא התכנס לתוך עצמו ומידי פעם היה מטביע יגונו בשתיה חריפה, בשכונה דאגו לתת לו חדרון עזוב ליד מחסן גרוטאות ושירותים בחצר, בה גר ועסק בתורה עד יומו האחרון, שיעי תמיד היה שח לי "זה החדרון של מייסד השכונה הרב משה ויטנברג שהיה חשוך ילדים והיה מתבודד עם קונו ולומד תורה בחדר הזה.

שיעי היה ממעט לצאת מהחדר ורק לעיתים היה יוצא לנקות את השכונה וחוזר לחדרו, הוא רצה לשמור על העינים ולא לצאת לרחוב, הוא טיפח את החצר עם עציצים ופרחים וזה היה חלק מעיסוקו, שכנים טובים וחברים היו מביאים לו אוכל ומזה הוא התקיים.. היה מדהים לראות שהאוכל היה מגיע בדיוק מתי שהיה רעב, וכל פעם מכיוון אחר, ובצורה ניסית, ממש כמו רבי זושא.

היה לו עיסוק מיוחד, לטפל בחתולים של השכונה, היה מקפיד מאד לדאוג להם לאוכל לפני שדאג לעצמו, היה לו רצון עמוק לנתינה והוא בחר בחתולים בתור החברים שלו, הם היו ישנים בכל מקום בחדר וזה היה דבר טבעי בשבילו, הוא גידל את החתול הראשון ומאז כמה דורות של חתולים, כשנתנו לו נדבה היה קונה קופסאות טונה לחתולים ואם נשאר היה קונה לעצמו נרות שעוה ובירה.

היה מדהים לראות שחתולים ועכברים גרים יחדיו בחדר אחד ללא מריבות, ממש הרגשנו שהקדושה שלו מאחדת אותם בבחינת "וגר זאב עם כבש"

לשיעי היו חברים בודדים שהיו באים לבקרו תדיר, מביאים בירה נרות סיגריות וממתקים ושם היו שחים על אלוקים וגם על הקשיים שעוברים בחיים ומעניין שמעולם לא ראוהו במצב רוח לא טוב אלא תמיד עם חיוך גדול ובדיחה טובה, תמיד הקשיב בקשב רב לקשיים של כולם, אך ועל עצמו לא התלונן בכלל.

כל שאיפה מהסגריה וכל לגימה מהבירה היה מברך את הנותן בברכות מהלב וזה היה מדהים כמה הוא מעריך כל דבר קטן ושום דבר לא מובן מאליו.

היה כלל ברזל שאין להביא חברים חדשים לחדרון, אך אם היה ידוע שיש נשמה טובה שכדאי לצרף היו מביאים אצלו לבדיקה ובד"כ זה עבר אישור.

גם אני זכיתי להתקבל לחבורה המצומצמת שמגיעה לבקר את שיעי בכוך זה היה בערך לפני כ12 שנה באירוע 3 ימי כלייזמר בחצר ירושלמית שהפקתי, ושם הכירו לי את שיעי תפילנסקי, הוא כמובן ממעט לצאת מהחדר, אך החברים סיפרו לו שיש אירוע צנוע כלייזמר ויין שמאד יתאים לו וזכיתי שהשתכנע להגיע, מאז נהיינו חברים טובים, הייתי מגיע הרבה לשבת איתו לשיחות נפש שתמיד היו על אלוקים ועל הויה ושאלות על הבריאה..

באותם שנים הייתי גר בממילא והייתי מגיע אליו מידי שבת בצהריים עם משלוח מנות שאשתי הכינה צולנט רותח עם יין ישן ומטעמים והוא היה ממש מתמוגג, הוא היה מברך אותי בברכות מהלב שהיו ממלאים אותי לעוד שבוע שלם, היו פעמים שזכיתי ששיעי ליווה אותי חזרה לממילא, הרי נדיר שיוצא את חדרו.

שיעי לא זכה להינשא ולכן דאגתי לעיתים להביא את ילדיי אליו לחדרון, זה התחיל בילד ראשון שנולד ובסוף הבאתי אליו 3 ילדים והוא היה מאד מתרגש ונהנה לעקוב איך הם גדלים וזה הרגיש ממש שהם ילדיו, הייתי בעצם החבר היחיד שהביא לכוך טחוב ילדים קטנים ושיתף אותם בחיים שלו וכן להיפך, והוא מאד התחייה מזה.

הייתי תמיד מגיע עם מצלמה והוא סירב בתוקף להצטלם, לכן הייתי מצלם את החתולים ומידי פעם מנסה לגנוב תמונה שלו, אם היה תופס היה מאלץ אותי למחוק. היה פעם שהוא ביקש ממני להצטלם וזה היה עם חבר טוב שלו רובניפיין שנפטר לאחר זמן קצר אחר צילום התמונה,

בשנים האחרונות קירבתי אותו לאבי מורי ר' קלונימוס קלמן זצ"ל שהיה מוסר שיעורים ליד גן סאקר ומקרב רחוקים, ושיעי התחיל לצאת מהבית ולבוא לשיעורים, וגם היה מצטרף עם רבי קלמן לשמח את החולים באיתנים ובכפר שאול כמידי שבוע.

פעם הוא שח לי שהילדים רודפים אחריו כשהוא שתוי ומציקים לו, שאלתי אותו למה אינו מבריחם, "הוא ענה גם כשאנחנו היינו ילדים היינו מציקים למסכנים וזה התיקון שלי" הוא קיבל באהבה הכל והיה שמח תמיד.

כשעברתי לגור בטבריה היה לו קשה שעזבתי אך כשהייתי מגיע לביקור הוא היה רוקד מאושר שבאתי והיה מזכיר לי תמיד את השבתות שהייתי מביא לו אוכל בצהריים ותמיד מזכיר לי דברי תורה וחידושים שדיברנו הרבה שנים קודם, היה לו זיכרון פנומנלי.

כמה פעמים הוא אמר לי שאני החבר שלו שהוא הכי מתרגש שאני בא לבקר, ואני נותן לו חיים לעוד תקופה..

פעם בחול המועד ביארצייט של רבי נחמן מברסלב הלכתי עם אבא זצ"ל למאה שערים ובקשתי ממנו שנקפוץ לשיעי, אבא כמובן הגיע לשיעי והוא יצא מגדרו מהתפעלות שרבי קלמן בכבודו יגיע לביקור אצלו בכוך.. צילמתי אותם ונתתי לו תמונה עם מסגרת של אבא והוא תלה ממולו, והיה מתרגש כל יום מהתמונה.

תמיד כשהייתי בא לצאת הוא היה רומז לי שאביא לו נדבה, אם זה כסף או קנאביס רפואי, תמיד הייתי אומר לו שיש לי מצומצם, כי הרי ישבתי אצלו כמה שעות וכמעט גמרתי הכל, והייתי תמיד מוציא ומביא לו, והוא היה צוחק ואומר "יוסי ממך אני תמיד אוהב לבקש, תמיד אין לך אבל תמיד אתה מביא לי"

היית יכול לדפוק לו בדלת ב4 לפנות בוקר ותמיד הוא היה קם בזריזות ומסדר לך את הכסא ומארח אותך עם המעט שיש לו.

לפני שבוע ביקשנו ממנו שיקח את המענק 750 ש"ח שכל אזרח במדינה קיבל, התחננו, אמרנו חבל שהמדינה תיקח את זה, הוא התעקש, "אם רוצים לתת לי שיבואו לכאן" הוא אמר בחיוך .

בשנה האחרונה מנסים להפוך את שכונת בתי ויטנברג הפסטורלית למגדלי יוקרה וניסו לפנותו משם, זה מאד עירער את מצב רוחו והיה מודאג מהשינוי, הוא פעם ראשונה בחייו היה מודאג ואמר בכאב "מה יהיה עם החתולים שלי, מי ידאג להם". מצד שני הבטיחו לו דירה יפה חדשה בשכונה עד סוף חייו אך הוא העדיף את החדרון הישן והחתולים.

באתי לבקרו לפני שבועיים עם בני הגדול והוא היה ברוח מאד טובה ומאד התרגש שבני גדל, באופן תמוה בפעם השניה בחיי (והאחרונה) הוא ביקש ממני לצלם אותו בגינה שהוא טיפח וביקש גם תמונה עם הבן שלי, היה לי מוזר שהוא מבקש להצטלם, ונפרדנו לשלום לתמיד.

שלשום אני והחברים התבשרנו בבשורת האיוב שחברינו היקר נחנק למוות ומיררנו בבכי, גם השמים הורידו איתנו דמעות וירד גשם בחודש אב, הוא לימד אותנו פרק חשוב איך חיים ב2020 בפשטות עם נרות ושירותים בחצר, תמיד מודה על כל דבר פעוט שקיבל שום דבר לא מובן מאליו. ותמיד בשמחה.

נ.ב. שמעתי מחבר טוב שזיהה אותו לפני הטהרה בבית הלוויות, הוא שלם בגופו ופניו רגועים ומחוייכים כמו תמיד, ואכן הבנתי שפשוט ה' גאל אותו ולקח לידו במיתת נשיקה.

חבר אחר שהלך לפנות את החפצים האישיים שלו מהחדר לאחר השריפה סיפר שכל החדר שרוף חוץ מהמיטה והמזרון שלו.

שיעי שתמיד הנרות דלקו אצלו יומם ולילה והאירו את חדרו הקט עם כל הצדיקים, נרדם והנרות של הצדיקים העלו אותו בסערה השמימה, הוא לא נשרף ח"ו אלא הלך בשביל כל הדור.

ביום כ' אב תשאר איתנו תמיד "כאב" אוהב.

רבי שמעון יעקב גדליה בן רבי חיים טודרס זצ"ל ת.נ.צ.ב.ה.