אבל היה זה בתשמ"ח-ט, קלטתי כי סאטמאר בצרות, יש להם תככן ואפילו לא מהפכן, אין להם מנהיג כזה אשר יחזיר את ימי הזוהר, ההתנהגות שלו בישיבה ובכמה עניינים אחרים גרמה שקלונו יצא ברבים, עד כדי שאפילו בסאטמאר קלטו והבחינו כי הוא לא יכול לתפוס את ההנהגה כולה, האדמו"ר האבא החליט לפצל את סאטמאר, ויחד עם עבודה קשה שהשקעתי באותם שנים שהציבור יידע במי מדובר, לאחר פטירת האבא הוא כבר לא היה מנהיגה של כל סאטמאר אלא של פלג בסאטמאר, כאשר הוא שולט בקרית יואל, ואחיו הזאלוני בווילימסבורג במקום מושבם של ר' יואל ושל האבא ר' משה
גם אז היו בסביבתו מי שהאמינו כי הוא יצליח לכבוש את רוב סאטמאר וכי הוא יעפיל על אחיו, אבל גם כאן האהרוני נחל תבוסה קשה, הזאלונים הם לא פחות גדולים מן האהרונים, ושניהם איבדו את ההנהגה הכלל חרדית. מה שהיה בתקופת רבי יואל לא עוד
גם כאן עדיין היו מי שהאמינו כי לפחות בקהילתו הוא יוכיח כי הוא מנהיג גדול, אז למדנו כי אין לו את היכולת להנהיג, הוא רחוק מן הבסיס של לדעת איך מנהלים קהילה כל כך גדולה שמטבעה נוצרים בעיות פנימיות. אין קהילה גדולה שאינה מתמודדת עם מצבים כאלו, והמנהיג חייב להיות כזה שיידע לנווט להיות באמצע בין הצדדים וככה לשמור על כולם בסביבתו. האהרוני עשה את כל הטעויות האפשריות להפסיד עוד ועוד מחסידיו, ומה שקורה בבני ברק היא דוגמא חיה לאי היכולת של האהרוני להנהיג לדעת איך להחזיק בקצוות להבטיח שהכל שלו, הוא מאבד את עצמו לדעת פשוטו כמשמעו
הסכסוך בבני ברק הוא כזה שבכל מקום אחר זה לא היה תופס כותרות, כאלו קיימות בכל קהילה בכל פינה כמעט, מי שמבקשים לשלוט על ההנהלה המקומית, ובכל מקום כמעט מוצאים את הדרך איך להמשיך מבלי שזה מפלג את הקהילה. בפרשת בני ברק הגיעו הדברים לידי כך, שלא רק בני ברק במחלוקת, האהרונים כולם, לכל אחד עמדה אחרת, ומי שמשלם כאן את המחיר הוא האהרוני שאינו יודע איך שולטים בקהילה גדולה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.