יעקב היורק והמצב בגור

מאת יהודי פשוט

קשה שלא לשאול מה עובר עליהם על הגערערס, הזאת היא נעמי.. זו הגבירה מדיפת הניחחות של חסידות-על ממוסדת ומסודרת, גור השלוה הבוטחת משדרת לפתע ניוון אומללות ואבדן דרך, האמנם?  דעם רבי׳נס מענש המיניסטער יענקל ליצמן שמבטו המוחק ביטא אל כל היהירות והכוחנות שצברה חצר גור בזכות גדלה נסיונה הפוליטי ועשרו של הרבי נוהג כהיום כשיכור מר נפש ויורק על אברך שנאמר לו עליו שהוא מהפורשים.. בהכרך שמשהו רע קורה שם מעבר למה שאנחנו יודעים.  אך גם בעולם הנגלה הסיפור שלו ושל גור עם הרבנית לייפר הוא רע ומר. מלבד ההאשמות החמורות שהוא עלול להיות נאשם בהם אישית, גם חומת ההגנה למניעת הסגרתה של הרבנית התפוררה בבית המשפט. המשטרה כבר יושבת על המערך הקרימינאלי לדיכוי תנועת הפרישה למחנהו של רבי שאול אלתר והם כבר ריאיינו את את ''הועד'' בכבודו ובעצמו (ששמו הוא א.ב. זילברברג שהוא גם הקאפו טוטי קאפו של הסמיטשיקולוגיה הגורית נוסח הרבי העכשוי) והמצב בכלל לא סימפאטי, ודי אם נזכור שבית המשפט כבר ביקש להזמין את האדמו''ר עצמו שיעיד בנושא, דבר שבינתיים נמנע מצד המתלוננים.  כבר אמרו החכמים שחוש הריח הוא החכם מכל החושים, כי הוא יכיר בשינויים המתחוללים הרבה לפני שיכירו בהם שאר החושים מה גם שעדותו נאמנה משלהם.. לפני שנים כאשר נתפרסם שהרבי הנוכחי ויורד לחיי בן דודו ראש הישיבה ונודעו הטקטיקות הכלומר'שט יצירתיות שלו לשמוט את השטיח מתחת רגליו הירחתי שלא הועילו לו ליורש האדמו''רות הזה לא עשרו ולא מעמדו כדי שיקיף  עצמו בחברים ויועצים מעבר לרמתו של זילברברג (שהוא גם לא יועץ אלא כלי תשמיש נמוך ובזוי) ומי יודע שמא עושרו המופלג (וקמצנותו) הם שהרחיקו מעליו את כל אלה שיכלו לכוון אותו בשעת הצורך והרבי הכפייתי הזה מתמרן את עצמו בלא דעת לפינה מאוד מאוד לא נוחה..  והנה כמו שקראנו בילדותנו בצנעה את ''כיצד תרכוש ידידים'' ו ''אל דאגה'' של דייל קרנגי כל אחד מחברי ילדותי בתפארת-ציון קרא בשעתו גם את הספר הקטן ''הנסיך'' אותו כתב הדיפלומט הגאון ניקו מקיאוולי בשנת 1513 כמחווה למדיצ'י שליט פירנצה. ותוכנו מסכת הגות מתבונותיו בחכמת השלטון וההנהגה, אשר הארותיהם והוראותיהם לא איבדו מערכם וחיוניותם עד עצם היום הזה. ואחת ההנחיות המקיווליות שנרשמו בי עמוק היתה: שאל לו לשליט לפגוע בנסיך שנראה לו כמאיים או עלול לאיים על מעמדו, אלא אם כן כלכל מעשיו כך שיהרוס אותו סופית בנסיונו הראשון, ובל יגע בו כל עוד לא הבטיח זאת במאת האחוזים.. אני מסוגל להבין שלאדמו''ר שהוא עם כל הכבוד יורש מפונק מנוער ולא אדם מבריק מטבע ברייתו עם צרור בנים שאף הם לא מי יודע מה, לא היה ניחא בנוכחותו של בן דודו ראש הישיבה הגאון הבהיר והמעורב יפה עם הבריות וזה אנושי. אבל בשל 'רגישותו' וטבעו הנחות של הרבי העשיר והמסכן לא היה מי שיסביר לו ששאול אלתר שתתנכל לו ותעקור מהישיבה בשיא כחך לא יתאדה אלא ישאר ברקע כנרדף ויציק לך בזמנים פחות נוחים יותר מהימים אשר היה בצלך, האיש העקור לא ישקע בחיי בטלה אלא ישקוד לבנות לעצמו בסיס עצמאי ויבשיל להביך אותך בזמנים הפחות נוחים לך, ולא רק זאת אלא שכל התלמידים שדימית לרכושך האישי והפכת עליהם באוטם לבבך מרגע לרגע את עולמם יהיו לך לשרש פורה ראש ולענה.. בינתיים חלפו שנים שרבי שאול ''טייל בעולם'' ונתן להם לגבירים שבחו''ל את כל אשר האדמו''ר או שום אחד מבניו לעולם לא יהיו מסוגלים לתת להם, ואז 'בעזרתו הפעילה של האדמו'ר בשלו התנאים והאיש פרש רשמית וסופית והלך לדרכו החדשה, הטפטוף של המצטרפים לחצרו החל, וככל הנראה ילך ויימשך.. והאסון הגדול שבאסונות הוא שהטקטיקה כמו האסטרטגיה של ''מלחמת הנגד'' הולכת ומתגלה במלא איוולתה והרסנותה העצמית. פשיטא שאילולא באה האיוולת מהרבי עצמו ישנם די כוחות ומוחות בגור שהיו עוצרים את הסחף, אבל.. אני בכלל לא בטוח שהאדמו״ר חכם דיו להכיר את מצבו לאשורו, ואף אם כן האם אפשרי הדבר שאדם בגילו יהיה מסוגל להתיישר מול עובדת החיים שמהתסבוכת שהוא שקוע בה לא יחלץ את עצמו עם הרגליו הישנים ער מוז נאכלאזן!!. די לו לאותו אברך שמנת ישיש עם הזנבנים החנפים ואומרי ההן, כרגע הוא בשפל מביש וזקוק לחברים וליועצים שימליצו לו על תרופות קצת מרות. אבל אבל אבל וכנראה שלא מחכה להם ליצמאן ולגערערס הרבה מהתרוממות הרוח.