מאת יהודי פשוט
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם
ובמדרש רבה קדושים : רב הונא בשם ר' אחא אמר כתיב לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אמר
דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אם חסד אתה עושה עמי אשירה ואם משפט אתה
עושה עמי אשירה, בין כך ובין כך אשירה לך לה' אזמרה.. א"ר תנחום ברבי יודן
כתיב: באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר בין כך ובין כך אהלל דברו. ורבנן אמרי כתיב : צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא : כוס ישועות אשא בין כך ובין כך ובשם ה' אקרא א"ר יודן ב"ר פיליא הוא שאיוב אומר : ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך בין
שנתן ברחמים נתן בין שנטל ברחמים נטל ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה
וכשנטל נמלך בבית דין א"ר אלעזר בכל מקום שאתה מוצא וה' הוא ובית דינו בנין
אב שבכלן : וה' דבר עליך רעה א"ר יודן כתיב ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך נתת כהונה לאהרן לעולם : ברית מלח [עולם] הִוא נתת מלכות לדוד לעולם שנאמר : הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן ממלכה [לדויד על ישראל לעולם] נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר קדשים תהיו: רבי אבין אמר תרתין, רבי
אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים
ומהם שכורים לעת ערב בא ליתן שכרם נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד
אמרו לו אדונינו המלך לא כלנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים
ולנו חלק אחד אמר להם המלך אלו שכורים הן ודרכן לשתות יין ולפיכך אני נותן
לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת
שנאמר: "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא" אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל וכתיב "והתקדשתם והיתם קדושים" ר'
אבין אמר אוחרי משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו
אחת ושתים בראשם של בניו כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה ג'
קדושות מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים: ובתנחומא קדושים: קדושים תהיו כי קדוש אני – אמר להם הקב"ה לישראל: עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם והיו אומרים: ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (ד''ה
א טז). כיון שנברא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זהו שאנו
מקלסין אותך בשמו? אמר להם: לא … בא נח. אמרו לו: זה הוא?עמד אברהם עמד
יצחק … כיון שבא יעקב, אמרו לפניו: זה הוא? אמר להן: הן … באותה שעה קידש
הקב"ה את ישראל לשמו … אמר הקב"ה לישראל: הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי
העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש שנאמר: כי קדוש אני, לכך נאמר: קדושים תהיו: והנה בשלשה מקומות נשנה צווי קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. אחת בסוף שמיני ופעמיים בפרשתנו (בתחילתה וסופה) והרלב''ג ביאר לפענ''ד ביאור מספיק באמרו : קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם - רוצה לומר , שתתקדשו מחסרונות החומר ותפרדו מעניינו בתכלית מה שאפשר לכם , ובזה תדמו לו לפי מה שאפשר , כי אני נבדל מחומר ונקי ממנו בכל האופנים.. ע''כ: ואני עני ארחיב מעט מהגיונות לבי ואומר: פשיטא שאי אפשר להבין משמעות התיבה כי קדוש
אני באחת מד הלשונות שכי משמש בהם כי לא יצטווה החומר להיות כיוצרו, אלא
שמצוה כללית זו תהיה חופפת על התקדשותנו בכל מצוות תוה''ק שנהיה מכוונים
להינתק מעובי חומריותנו (כמשל השיכור שנצטווה לשמור על יין המלך שהבאנו
מהמ''ר) ולהידבק ולהתקדש בכיסופי לבבנו לקדושתו ית''ש ואמרם ז''ל בספרי על
קדושים תהיו: הוו פרושים מן העריות.. יזכיר את דברי הלל שפירש מצוות ואהבת
לרעך כמוך שתכליתו נוגד את הטבע האנושי כי קצה אצבענו אנו ייקר לנו מעצם
טבענו יותר מחיי זולתנו, יובן בהרחקת היפוכו, ואמר: דעלך סני לחברך לא
תעביד.. גם כאן היות ולא יעלה על הדעת שקרוץ מחומר יתקדש בתכלית הקדושה
העליונה הזהירו מהיפוך הקדושה שהוא שרירות תאוות הבשר הבהמי ואמרו הוו
פרושים מן העריות. ומכיוון שהזכרתי מצוות ואהבת לרעך כמוך שנאמרה בפרשה זו,
נזכרתי בדברי הגאון הצה''ק רבי חיים שמולביץ זי''ע שהגדיר את מידת
טוב הלב בארבע מדרגות: הראשונה: שלא נהיה שמחים לאיד במצוקות זולתנו..
וההשנית למעלה ממנה שגם נצטער בצערו.. והשלישית למעלה מקודמותיה, לבל יהיה
נוקף לבבנו ברוב הטובה שבאה עליו.. והרביעית מעלה למעלה מכולם היא מדתו של
אהרן הכהן עליו נאמר וראך (בגדלותך) ושמח בלבו.. וחביבים דברי הרמב''ן שכתב
לפי מעלת חסידותו במצוות ואהבת לרעך כמוך שבפרשתנו: וטעם ואהבת לרעך כמוך הפלגה
כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו ועוד שכבר בא רבי
עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך (ב"מ סב) אלא מצות התורה שיאהב חבירו
בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב וגו'. כי פעמים שיאהב אדם את רעהו
בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה ואם יהיה אוהבו בכל יחפוץ
שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה ולא שישוה אליו אבל
יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה ויצוה הכתוב שלא תהיה
פחיתות הקנאה הזאת בלבו אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו
ולא יתן שיעורין באהבה ועל כן אמר ביהונתן (שמואל א כ יז) כי אהבת נפשו אהבובעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו ואמר (שם כג יז) ואתה תמלוך על ישראל וגו' ע''כ. ובשם רבינו השפת-אמת מצאתי: בת"כ ואהבת לרעך כמוך אר"ע זה כלל גדול
בתורה בן עזאי אומר ז"ס תולדות אדם כלל גדול ממנו. כי הנה עיקר קיום תורה ומצות בכלל ישראל שע"י הכלל זוכין אל הקדושהכמ"ש ז"ל שפ' קדושים נאמרה בהקהל. ולכן צריכין לעשות כל מצוה בשם כל ישראל לבטל עצמו אל הכלל. ואמר זה כלל גדול מכלל דאיכא קטן. והכלל הקטן הוא להיות כל המצוה נעשה בכלל כל הרמ"ח אברים של האדם שנק' עולם קטן. וכדאיתא ערוכה בכל רמ"ח אברים היא שמורה כנ"ל. וכללהגדול הוא כלל כל ישראל. והוסיף בן עזאי זה ספר ת"א כלל גדול ממנו שהוא לא זו שצריכין לעשות תו"מ בכלל ישראל כמ"ש ואהבת לרעך כמוך. אך צריכין ג"כ לכלול עצמו עם כל הדורות. וזה כלל הגדול כל הנשמות כמו שהיו כלולין באדם הראשון שכולן תלוין זה בזה. וצריכין לשמור זה הכלללעשות כל מצוה בכלל כל ישראל ואז חל עלי' שם שמים כדכתי' אני ה'. ופי' ואהבת לרעך כמוך כי בכל עשי' יש רצון ואהבה לתקן נפשו או כשעושה ביותר לשמו ית' שיזכה לעשות נ"ר לבוראו וכמו כן יאהב לחבירו שבזו המצוה יתמשך קדושה לכל אחינו בנ"י ושיהי' להקב"ה נ"ר מכולנו ואז כח הכלל
מסייע לזה. ע''כ. והנה נצווינו בפרשה זו על למעלה משלשים מצוות שבין אדם לחבירו (או
אבותיו והעניים) כמו: לירא מהאבות להניח פאה מן התבואה שלא לגנוב שום ממון
שלא נכחש על ממון שיש לאחר בידינו שלא לעשוק שלא לגזול שלא נאחר שכר שכיר
וכו' וכו' ותקצר היריעה אף מלפרט את גדרי גופי המצוות מספר החינוך ועאכ''כ
להביא את מוסריו הנפלאים שהוסיף לשרשם. והלוואי ונשיב אל לבבנו דבריו
הקדושים על חומר איסור וגנות העושק וכל הדומה לו וז''ל: שלא נחזיק
במה שיהיה בידינו מזולתנו דרך אנס או דרך דחיה ורמאות, כמו אנשי און
שדוחים בני אדם לאמר להם לך ושב כדי לסבב שישאר להם מה שבידם מזולתם. וזאת
היא מדה רעה ביותר, והרחיקתנו תורתנו השלמה ממנה והזהירה בכך בזה המקום,
דכתיב (ויקרא יט יג)
לא תעשק את רעך. כי מחזיק ממון מזולתו בזה הענין שאמרנו, נקרא עושק. ובכלל
עושק הוא גם כן כל חייב לחברו ממון מעין ועושק אותו, כגון כובש שכר שכיר
וכיוצא בו, דלא בעינן שיבוא ממש ממון מיד העשוק ליד העושק, אבל כל שיש אצלו
תביעת ממון מעין והוא דוחה אותו מחמת אלמות שיש בו או כל צד רמאות, נקרא
עושק. ואף על פי שהעשק והגזלה והגנבה ענין אחד הוא עם היות שהמעשה חלוק זה
מזה, כי כונת שלשתן שלא יקח האדם ממון מזולתו משום צד, לפי שבשלשה דרכים
אלו יחמסו בני אדם זה את זה, פרטן הכתוב כלן והזהיר בכל אחד בפני עצמו,
וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה במציעא פרק המקבל (קיא א) רבא אמר זהו עושק
זהו גזל ולמה חלקן הכתוב? לעבור עליו בשני לאוין. ופירוש ענין זה
ועיקר הטעם לפי דעתי הוא משני צדדין. האחד, שכל מה שרצה האל ברוך הוא
להרחיק ממנו לטובתנו רחוק גדול, הרבה לנו בו אזהרות רבות. ועוד לנו תועלת
נמצא ברבוי האזהרות. והוא כמו שאמרו זכרונם לברכה, שרצה המקום לזכות את
ישראל, ולפיכך הרבה להם מצות. והכונה להם באמרם מצות גם על האזהרות, שהרבה
להם אזהרות הרבה במה שהיה אפשר להודיע באזהרה אחת, כמו בכאן שהיה אפשר
להזהירנו דרך כלל לא תקחו ממון מזולתכם שלא כדין, ונתרבו האזהרות לנו בדבר,
כדי שנקבל שכר הרבה על הפרישה מן העברה. וכמו כן בכל מקום שאמרו זכרונם
לברכה לעבור עליו בהרבה לאוין, כן נפרש הדבר, שאין לפרש חלילה שירצה השם
יתברך לבוא בעלילה על בריותיו, ולכן שירבה הנקם עליהם, כי חפץ השם ברוך הוא
וברוך שמו לזכות בריותיו, לא לחייב, אבל יזרז אותם זרוז אחר זרוז למען
ילמדו יקחו מוסר ויזכו בהתרחקם מן העברה זכות רב. וזה הטעם ליודעי דעת דבש
וחלב.שרש המצוה. ידוע, כי היא מן המצות שהשכל מחיב אותן.. (ואכן יפה
הטעם שנתן הגאון בשרש איסורי הגזל כי היא מן המצוות שהשכל מחייב כי מעולם
לא חסרו גנבינו ועושקנו בלומדות וחסידות להצדיק את נכליהם ומוטב שנניח
לאותו חולי בשמו שהגויים נתנו לו שווינדל וקרימינאל שהשכל האנושי שולל
והנפש היפה תתעב..) ואת עיני האירו קיצור דבריו של רבינו בעל האבן עזרא שאמר: וטעם לא תגנובו אחר כן: כי הנה צויתיך שתתן משלך לכבוד השם , אף כי שתקח מה שהוא לאחרים! וטעם תגנובו (בלשון רבים) כי הרואה ומחריש גם הוא גנב.. ודבריו
נוקבים ויורדים עד התהום באשר נתבונן על מה מלאה הארץ חמס ושוד העניים
בימינו כי הכל חוששים 'להתלכלך' והם רואים את הגנבים גונבים העושקים עושקים
והגזלנים שבנו גוזזלים והכל יודעים ומחרישים, ולו חכמו ידעו כי בשתיקתם
היו גם הם לחברים בחבר הגנבים גם מבלי שתהיה להם תועלת ממון מאותו מעשה
נבלה, כי מבלי שהיה אפשר לסמוך על שתיקתם כהסכמתם לא ייתכנו כל אותם גניבות
גזילות עושק ושוד העניים, והגיעו הדברים עש שכל המלוכלך בתרמית, גניבה
וגזילה ביותר מכובד ביותר.. ואילמלא שיקוץ עניין המסירה לגויים בכללותה, מי
יודע מי יודע, שמא לציפורי טרף אלה נתכוון הרמב''ם בפ''ב מהלכות חובל
ומזיק בהתירו למסור את המיצרים לרבים, כי מאחינו בעלי החשבונות אין תקוה.. ורבינו בחיי הרחיב
מאוד באזהרות על הגזל ואביא רק מקצת מדבריו כי פטור בלא כלום בחולי הדור
אי אפשר וזה לשון קדשו: בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא
תקרב אליך (ישעיה נא). ישעיה הנביא ע"ה הזכיר בכתוב הזה על ענין הגזל
שיתרחק האדם ממנו מפני שהוא עון פלילי ועונשו אש שורפת מכלה את העולם.
וידוע כי המצוה הזאת מן המצות המושכלות שאלו לא נתנה התורה ימצאנה אדם
בשכלו. והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון, וצריך אדם שישא ויתן באמונה
ויהיה נקי כפים מן הגזל כדי שיהיה זוכה לעלות בהר קדש אלהים והוא שאמר דוד
ע"ה (תהילים כ״ד:ג׳-ד׳) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר
לבב למדנו מכאן כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה וממקום קדשו. ויש
התעוררות גדולה בדבר זה מענין הקרבנות ממה שהרחיקה תורה מן המזבח כלי המזון
בקרבן העוף וכענין שכתוב (ויקרא א׳:ט״ז) והשליך את מוראתו בנוצתה לפי שהוא
כלי הגזל ולא תספיק בהן הרחיצה כמו שכתוב בקרבן בהמה (שם) והקרב והכרעים
ירחץ במים, כי הבהמה על אבוס בעליה ניזונת אבל העוף ניזון מן הגזל. והנה זה
אזהרה רבה וענין נפלא שתתעוררנה בו המחשבות ושיקיצו בו ישיני הלב כי כל מי
שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו
ותעב יתעבנו אם לא יחזיר הגזלה, ודרז"ל כל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו
למחיצתו של הקב"ה שנא' (תהילים ה׳:ה׳-ו׳) לא יגורך רע לא יגור במגורך רע.
ומפני שהצדקה והגזל שני הפכים גמורים זה קיום העולם וזה חורבנו לכך הזכיר
הנביא בכאן את שניהם יחדיו כדי שיתקרב האדם אל מדה טובה והיא הצדקה ויתרחק
ממדת הרע והוא הגזל, וע"כ אמר בצדקה תכונני רחקי מעושק היה לו לומר התרחקי
כמו תכונני אבל ענינו רחקי בניך מעושק כי אין מעשה בארץ אלא ביושבי הארץ
וכמו שכתוב (איוב ה׳:ו׳-ז׳) כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל, ואמר
כי לא תיראי, כדי שלא תיראי ונתן טעם לדבר כי כל הירא אינו אלא בשביל החטא
כי כל מי שלא חטא מעולם ראוי שיהיה בטוח לא יירא, ומצינו באדם הראשון שלא
היה ירא כלל קודם החטא אבל כשחטא הוצרך להיותו ירא ולכך הזכיר מיד (בראשית
ג׳:י׳) ואירא כי עירום אנכי, וממחתה כי לא תקרב כי כל המתרחק מעשק מתרחק מן
המחתה וכל מי שאינו מתרחק מעשק מתקרב לה, שכן מצינו בדור המבול שנתקרבה
להם מחתת המבול ונמחו מן העולם. ולכך הזכיר למעלה (ישעיהו נ״ד:ט׳) כי מי נח
זאת לי אשר נשבעתי כמי שמוכיח חבירו ומזכיר ראשונות לומר לו הזהר מעון
פלוני לפי שמכה פלונית באה עליו שהרי לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל שנאמר
(בראשית ו׳:י״ג) כי מלאה הארץ חמס. וכבר דרשו ז"ל סאה מלאה עונות אין מקטרג
בכולן אלא גזל. כמה חמור איסור הגזל שהרי מן השמים ממהרין לשמוע צעקת
הנגזל שכן דרשו ז"ל במציעא פרק הזהב (בבא מציעא דף נט) אמר רבי אבהו שלשה
אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל וע"ז. אונאה דכתיב (עמוס ז׳:ז׳) הנה ה'
נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל דכתיב (ירמיהו ו׳:ז׳) חמס ושוד ישמע בה על
פני תמיד, ע"ז (ישעיהו ס״ה:ג׳) העם המכעיסים אותי על פני, וידוע כי כל
עבירות שבתורה הם שני חלקים. עבירות שבין אדם למקום שהנפש מתנכרת לחסדי
הש"י והיא מכעסת לפניו בפעולות ומחשבות רעות ואין החוטא חומס בזה כי אם
נפשו שכן אמר שלמה המע"ה (משלי ו׳:ל״ב) משחית נפשו הוא יעשנה. ועבירות שבין
אדם לחבירו כגון שביזה חבירו בדבורו ובמעשהו, שהחוטא הזה חוטא לאחרים, אבל
עון הגזל הוא עון כולל כי הוא חוטא להקב"ה ולאדם וזהו לשון כפל הכתוב
(ויקרא ה׳:כ״ג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל, כי יחטא לנגזל
ואשם לבורא כענין שנא' (שם) אשם הוא אשם אשם לה'. ע''כ ונחתום בדברי הזוה''ק: מאן דאשתדל בה אתדכי ולבתר אתקדש דכתיב קדושים תהיו קדושים היו לא כתיב אלא תהיו. תהיו ודאי.א"ל
הכי הוא ומקרא כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכתיב אלה הדברים
וגו'. תאנא קדושה דאורייתא קדושה דסליקת על כל קדושין. וקדושה דחכמתא עלאה
סתימאה סלקא על כלא. אמר ליה לאו אורייתא בלא חכמתא ולא חכמתא בלא אורייתא
וכלא בחד דרגא הוא וכלא חד אלא אורייתא בחכמה עלאה אשתכחת ובה קיימא ובה
אתנטעו שרשהא מכל סטרין. עד דהוו אזלי אשכחו חד בר נש בלקינטא דקוסטא (ס"א
בלקיטנא דקיסחא) רכיב על סוסיא אשתמיט ידוי לחד ענפא דאילנא. א"ר יוסי האי
הוא דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מלמטה מקדישין אותו
מלמעלה. הה"ד קדושים תהיו כי קדוש אני יי': 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.