שלום וברכה מורי ורבותי!
ושוב הגענו לשעת חינוך הילדים שלנו, או ליתר דיוק לשעת חינוך ההורים!
אתם מכירים את ההורים האלה שמתלוננים שוב ושוב על כך שהילדים שלהם לא מבינים איך הם צריכים באמת להתנהג?
אתם
מכירים את ההורים אנשים שמספרים לנו שוב ושוב עד כמה הם התחכמו להסביר
לילדים איך צריכים לנהוג ומה אסור לעשות, והילדים עושים בדיוק את ההיפך?
ישנו כלל עצום בחינוך הילדים!
והכלל
הוא, ילדים אינם מבינים רמזים, אל תצפה מהבן שלך להבין את הרמזים שהיית
מצפה מחבר שלך להבין, אל תצפי מהבת שלך להבין את הרמזים שהיית מצפה מעובדת
שלך להבין.
החיים, עם השנים, נותנים יותר להכיר יותר מידי את השקר, והשקר מלמד אותנו להבין גם רמזים, להבין גם ציניות, ילד לא מבינה זאת.
ילד
שישמע מאמא שלו: "אני כל כך שמחה שאתה נכנס לבית עם נעליים מלוכלכות
ומטונפות מלאות בבוץ, כי זה אולי סוף סוף לגרום לאבא שלך להבין שהגיע הזמן
לעשות ספונג'ה", מסוגל להבין שאמא שלו באמת אוהבת את הבוץ, באמת אוהבת את
נעליו המלוכלכות, למרות שהיא תאמר זאת חמישים פעם, כי הילד צריך להבין את
הדברים הפשוטים והברורים של החיים.
"בני
היקר, אני עמלה מאוד בניקיון הבית, כאשר אתה נכנסים עם נעליים מלוכלכות,
אתה גורם לי לחזור ולנקות שוב ושוב, אני מבקשת ממך, יש שטיחון בכניסה לבית
בחדר המדרגות, אנא צחצח את נעליך בטרם אתה חודר לבית, ורק לאחר מכן תעשה
זאת ונקבל אותך באהבה".
הרמזים גורמים לילדים שלנו להתבלבל בכוונות שלנו וככל שהם קטנים יותר, כך הבלבול גדול יותר.
לא
משאירים מקום לטעויות, לא משאירים אפשרות לתהיות, מסבירים מה שאנחנו רוצים
בצורה הברורה ביותר, הנחרצת ביותר, ועם הרבה מאוד אהבה, וזוכים לראות
ילדים שמיישרים איתנו קו, וממשיכים איתם יחד עד לנחת המושלמת אותה אנחנו
מצפים מהם.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.