שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
פסח מתקרב, ונשות ישראל מחמירות כל כך בניקיונות החג, אבל שני דברים צריכים לזכור נשות ישראל בימים טרופים אלו.
ואנחנו מתחילים הפעם, בניגוד לדרכינו, במוסר לאשה לפני הבעל.
אבק איננו חמץ, והבעל איננו קורבן פסח, לא אמורים לשרוף את היחסים עם הבעל והילדים על גרגיר חמץ נוסף שידרר ויצא מביתנו.
ככל יכולתנו מרבים את האהבה והאחווה, השלום והרעות, ורק לאחר מכן דואגים לאבק ואפילו לחמץ.
באותה מידה, אתם הבעל והילדים אמורים להתייחס לגחמות של האמא כאל משהו הלכתי טהור.
גדולי האחרונים למדונו שהחומרות של נשות ישראל לא נובעות משיגעון או משטות, אלא מרוחב נפשן ומהאצילות הרוחנית לה הן זכו.
כל אחד מאתנו מתגייס, כל אחד מאיתנו קופץ, וכל אחד מאיתנו שואל עוד לפני שאמא פונה אליו: "מה נוכל לעשות בכדי לסייע בעדך?".
הדבר שהורג את האשה הוא התעלמות מהדברים שחשובים לה באמת,
הזלזול, הבוטות, היחס של "מה השטויות הללו שאת עושה" גורם לאשה לא רק שלא
לאגור כחות, אלא לאבד את מנת הכחות המינימלית שקיימת בגופה.
כאשר הבעל מגיע לאשתו ואומר לה: "רעייתי
היקרה! אין כמוך בעולם, איך הצלחת להפוך את תל החורבות הזה, את הצריף הזה
שאנחנו גרים בו, לארמון מלכים שכזה, ללובי של בית מלון מצוחצח? את האשה הכי
מדהימה והכי טובה בעולם!",
במילים כאלו הוא רוכש את לבבה אבל באמת ולא מתוך משחק והוא והיא הופכים להיות באמת 'פלג- גופא', חצי גוף בעל, חצי גוף אשה, שיחד
מתאחדים לנשמה מפחדים שלמה ומלאה, אותה נשמה שמקבלת כחות חצי מחציה וזוכים
יחד להפוך את העולם לעולם מלא בהצלחות, מלא בשפע וישועות.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.