משיחת כ"ק אדמו"ר וארא שנת ה'תשנ"ב

הרה"ח עוסק בצ"צ באמונה חיים שאולזון שליט"א

שלום וברכה

אחד"ש

מצורף בזה חלק משיחת כ"ק אדמו"ר שבת פרשת וארא שנת ה'תשנ"ב

סימן יו"ד ,

ובהדגשה יתירה בדורנו זה – שהעשירי בשבט [ העשירי יהיה קודש , בכל חודש , ועל אחת כמה וכמה העשירי בחודש אחד עשר ] הוא יום ההילולא דכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו , ענינו של יום ההילולא – כמו שכתב רבינו הזקן בתניא שכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו , , מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה , , ופועל ישועות בקרב הארץ , ועוד ועיקר , שכולל הנתינת – כח על המשך הצמיחה ביתר שאת וביתר עוז לאחרי הסתלקותו כתוצאה מהזריעה דכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו , עד להצמיחה דהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בדורנו זה [ דור אחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה ] , כעדותו של נשיא דורנו שכבר כלו כל הקיצין , והכל מוכן לסעודה דלעתיד לבוא , שולחן ערוך עם הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר , ויש לומר , שכללות הזמן הקשור עם יום ההילולא העשירי בשבט

 [ שבעים שנה בחיים חיותו בעלמא דין , והמשך השנים שלאחרי זה , יותר מארבעים שנה ] נחלק לג' תקופות שהם על דרך ובדוגמת ג' התקופות הכלליות במשך כל הדורות [ לפני מתן תורה , מתן תורה וימות המשיח ] , שמרומזות בג' הפרשיות שמות וארא בא

 [ כנזכר לעיל סימן ח' ] ,

תקופה ראשונה , ארבעים שנה [ תר"ם – תר"פ ] , בזמן נשיאותו של אביו , שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה ובפרט על ידי התייסדות ישיבת תומכי תמימים

 [ בניהולו של בנו יחידו ] – על דרך ובדוגמת עבודת האבות בהכנה והתחלת הענין דמתן תורה ,

תקופה שניה , שלושים שנות נשיאותו בחיים חיותו בעלמא דין [ תר"פ – שי"ת ] , שבהם היה החידוש המיוחד שלו בתור נשיא דתורת חסידות חב"ד בהפצת המעיינות חוצה ממש , ועד להחידוש בעשר שנים האחרונות [ גמר ושלימות עבודתו ] בהפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון [ שבו לא היה מתן תורה ] – על דרך ובדוגמת החידוש דמתן תורה ,

ותקופה שלישית , המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו [ מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר [ תשי"א ] ] , שניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצוי תבל , ועד לגמר ושלימות העבודה , שהכל מוכן לסעודה דלעתיד לבוא – ימות המשיח , ובפרטיות יותר יש לומר שג' תקופות הניזכרים לעיל מרומזים בג' התקופות דשלושים שנות נשיאותו [ בחיים חיותו בעלמא דין ,

תקופה ראשונה , מהתחלת נשיאותו עד להמאסר והגאולה והיציאה ממדינה ההיא , במעמד ומצב של תוקף גזירות המלכות

[ בדוגמת העבודה במצרים ,  כור הברזל , לפני מתן תורה ] , שעיקר עבודתו היתה במסירת נפש ממש [ על דרך עבודת האבות ] 

תקופה שניה , בבואו במדינת פולין , שעיקר עבודתו היתה בלימוד והפצת תורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה אף שעד אז היה ברובו על דרך חסידות פולין [ על דרך החידוש דוידעתם כי אני השם במתן תורה ] ,

ותקופה שלישית , בבואו לחצי כדור התחתון , שעיקר עבודתו היתה בהפצת המעיינות חוצה ממש , לקרב ולזרז ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד , כהכרזתו הידועה , לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה ,

סימו י"א ,

ובנוגע לפועל , בעמדנו בשבת מברכים חודש שבט , כולל ובמיוחד העשירי בשבט – צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו , תורתו ועבודתו של בעל ההילולא , כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו , אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד , ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא הדור , הנשיא הוא הכל , שבכל אחד ואחד – מציאותו וכל עניניו , בכל מכל כל , נעשים קודש לנשיא הדור , על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור , גואל ראשון הוא גואל אחרון – שענינו העיקרי להביא לימות המשיח בפועל ממש , ולהוסיף שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו [ כיון שהקיצו ורננו שוכני עפר ] ומביט על כל אחד ואחד מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כולהו מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים [ גם מלשון שלימות ] את כל מעשינו ועבודתינו , וכדאי ונכון לערוך התוועדויות מיוחדות – החל מיום השבת קודש מברכים חודש שבט [ נוסף על ההתוועדות שבכל שבת ושבת , שנאמר בפרשת שבת ויקהל משה , , להקהיל קהילות בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים ] , ובפרט בראש חודש שבט [ נוסף על הנהוג לאחרונה בכל ראשי חודשים ] , בעשתי עשר חודש באחד לחודש , , הואיל משה באר את התורה , בשבעים לשון [ תוכן עבודתו של בעל ההילולא בהפצת המעיינות חוצה בשבעים לשון ] – לעורר ולחזק איש את רעהו בכל הענינים האמורים , ובמיוחד בזירוז והבאת הגאולה תיכף ומיד , וכן יש לעורר על דרך ההכנות לעריכת התוועדות דהעשירי בשבט – שבודאי תהיה ביחד עם בעל ההילולא , נשיא דורנו בראשנו , משה ואהרן [ הם המדברים גומר להוציא את בני ישראל ממצרים ] עמהם , כיון שתיכף ומיד ממש , ביום השבת קודש פרשת וארא [ לפני התחלת הקריאה בפרשת בא ] , יוצאים כל בני ישראל מהגלות , בנערינו ובזקנינו גומר בבנינו ובבנותינו [ כפי שקורין במנחה ] , ובלשון המדרש ראובן ושמעון סלקין , העליה דכל בני ישראל מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה , כולל גם העליה דבני ישראל לדרגת האבות , העצם דישראל כפי שהם חד עם עצמותו יתברך , ובזה גופא בעילוי אחר עילוי עד אין סוף , כמו שכתוב ילכו מחיל אל חיל  יראה אל אלוקים בציון , בבית המקדש השלישי והמשולש , מקדש אדנ-י כוננו ידיך ,

בברכת התורה משולם צפניה