החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

מה עושים עם ילד שלא מוכן לקום לתפילה?

אבא שלו ביום שבת קודש, ביום חול, בחופש, בזמן הלימודים, ומה לא, מעיר את בנו, מעורר אותו עם שעון מעורר ובכל מיני אמצעים טכנולוגיים אחרים, והילד לא קם.

סוף זמן קריאת שמע דאורייתא מתקרב, מתחיל להיות מסוכן, האם להשאיר את הבן בצורה שכזו, או לנער אותו בכל כחנו?

השאלה הזו נשאלה בפני כמה מגדולי ישראל וכולם היו בטוחים שהם יזדעזעו מעצם השאלה ויאמרו: "בוודאי שיש לנער את הילד", אבל גדולי ישראל אמרו פה אחד: "הילד לא מעוניין לקום לתפילה? אני מבקש ממך אבא יקר, מבקש ממך אמא יקרה, לעזוב אותו, להיטיב לו את השמיכה ואת הכרית, ולצאת מהחדר בדממה".

מה קורה כאן?

הילד הזה נמצא עכשיו בתוך קונפליקט, הילד הזה נמצא עכשיו בתוך איזו שהיא מלחמה פנימית, סערה עוטפת אותו.

כיום ישנן שתי אפשרויות, או להעיר אותו באלימות ולהפסיד את הטעם הטוב שלו מהתפילה, ועם הזמן אולי אפילו לאבד אותו חלילה וחס לגמרי, וגם אם יש סיכויים קלושים שזה יקרה, זה לא משתלם לאף אחד מאיתנו.

או לחילופין להשאיר אותו, להביא לו לקום לבד, להביא לו לקבל החלטה בוגרת ואמיצה על חשבונו האישי בלבד, כי הוא זה שיחליט שהטעם המר של הקימה המאוחרת בתפילה לא שווה את הטעם המתוק של השינה של עוד דקות או שעות ספורות.

אם הילד יגיע לזה בהבנה ובאהבה, אנחנו יודעים ש"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו), אבל אם הוא הגיע לזה על פי דרכנו, על פי החלטתנו, ועל פי האלימות שהפעלנו כלפיו, הסיכוי שהוא ישרוד עם זה לאורך ימים ושנים הולך וקטן מיום ליום.

"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ", רק אז, "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".

אולי זה מפתיע, אולי זה חידוש, אבל גדולי ישראל מהשורה הראשונה, ללא יוצא מן הכלל, מלמדים אותנו שהטווח הארוך חשוב הרבה יותר מהטווח הקצר,

והניצחון במלחמה חשוב הרבה יותר מהניצחון בקרב הקטן שניצב לנגד עינינו,

בהצלחה רבה לכולנו,

וברוכים תהיו!