שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת דברים.
ובשבת הזו היה אמור להיות לכולנו צום תשעה באב כי תשעה באב חל בלילה הזה.
עם כל זאת, אנחנו דוחים את תשעה באב למוצאי שבת, ובשבת הזו מתענגים ואוכלים כסעודת שלמה בשעתו.
מדוע? למה יש לשבת כח לדחות את תשעה באב? מה היה חסר אילו היינו צמים בשבת זו לזכר חורבן בית המקדש?
התשובה היא אחת!
סדרי עדיפויות.
אומר
לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! עם כל הכאב שלי על בית המקדש ועם כל הרצון שלי
לראות אתכם שותפים יחד איתי בצער, ישנם עם סדרי עדיפויות, וקודם כל צריכה
להיות השבת ורק לאחר מכן הצער על חורבן בית המקדש.
בדיוק
כך משה רבנו בפרשתנו מדבר עם עם ישראל, הוא מייסר אותם על כל העבירות שהם
עשו, על כל הפעמים שהם לא שמעו לו במדבר, אבל הוא עושה זאת אך ורק ברמז,
הוא מזכיר את שמות המקומות בהם הם עברו ברמז, בכדי שעם ישראל יזכרו לבדם מה
היה שם, כי הוא לא רוצה לפגוע בהם.
אבל למה משה? מדוע שלא תאמר זאת בפניהם בצורה ישירה וברורה? אולי יהיה מישהו שלא יבין את הרמזים שלך ולא יחזור בו?
אומר
לך משה רבינו: "יש לי סדרי עדיפויות! קודם כל אני רוצה לראות את העם הזה
רגוע, שליו ולא פגוע, ורק לאחר מכן לראות אותו הולך ומתחזק והולך בדרך
הישר. קודם כל חשוב לי שהוא לא יפגע, ורק לאחר מכן שהוא יחזור בתשובה".
הסוד של השבת הזו הוא הסוד של סדרי העדיפויות הרוחניים והגשמים בחיינו.
לא
תמיד מה שקופץ ראשון אמור להיות ראשון, לא תמיד מה שנראה חשוב- חשוב באמת,
סדרי העדיפויות אמורים להיות עמוקים יותר, משמעותיים יותר, ובמקרה הצורך
רק לאחר ייעוץ בדעת תורה.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי, האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?
וברוכים תהיו!
Hello everybody!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.