השמות הבדויים בתקשורת החרדית

אילוסטרציה

טוב שהתקשורת החרדית התפתחה, לאחר 42 שנה מאז שפרצתי את הדרך לעיתונות חרדית עצמאית ופתוחה שלא תהיה תלויה במפלגות, אני רואה ברכה גדולה בעמלי ומעודד כל אתר כל עיתון כל כלי תקשורת, מפני שרק זו תמנע את השתלטות יחידים על הציבור. החרדים בנויים מקהילות וכוחות כאלו שלולא התקשורת יחידים משתלטים על הציבור כולו ואין כל דרך למנוע זאת, יורדים לחיי כל מי שרוצים ואי אפשר לעשות דבר. התקשורת החרדית היא זו שהצילה את החרדים מאימתם ואכזריותם של אותם יחידים שעשקו את כל מי שרק רצו מתוך ידיעה כי אין מי שיוכל למנוע זאת מהם

ב"ה היום הכל חשוף, גם מי שחושב כי הוא עושה בסתר, אין יותר סתר תוך תקופה קצרה הכל גלוי, מציאות היא שבגלל שיודעים שיש היום הרבה עיניים וכאלו שיפרסמו את הנעשה נמנעים מלעשות מעשים חמורים ואסורים בכל תחום, ובמיוחד מי שהם מעל הציבור ומאמינים כי יכולים לעשוק את חסידיהם ומקורביהם. היום גם את זה לא יכולים מפני שיש מי שיעשה צדק ויציל את העשוקים מפני רודפיהם גם אם מדובר במי שמעליהם

בשביל להבין את הדברים, היה זה אחד האדמורי"ם שציוה על חסידו העשיר שלו עסק גדול ומכניס להעביר את שם העסק על שם עמותה של אחד מבניו של האדמו"ר, כאשר הוא אומר לו שחלילה אינו לוקח ממנו דבר, הוא ימשיך לנהל את העסק והכסף שלו, אבל רק השם יהיה על שם של עמותה של בנו. לא אמשיך כאן מה קרה בסופו של דבר בשביל שלא יוכלו לפענח במי מדובר, את זה יכלה למנוע רק התקשורת החרדית הפתוחה הלוחמת בגזלנים המתהדרים תחת גלימה שבשל כבודה לא אזכיר אותה

בעבר, כשיצאתי לדרך לפני 42 שנים 'המודיע' פרסם ידיעות חצויות ומפוברקות, אירועים ואסיפות דווחו למחצה לשליש ולרביע, מחקו את מי ומה שלא רצו ואף החליטו אחרת מן ההחלטות. רק כאשר התחלתי להופיע ודיווחתי על מה שקרה הם נקלעו למצב שלא יכלו עוד לעשות זאת מפני שהציבור ביקש לדעת מה קרה באמת, ובעיקר מדוע השמיטו את שמו של זה או אחר, או החלטה זו או אחרת

ובכל זאת, למרות ההצלחה הגדולה, ההשקעה שלי היתה שוה כל פרוטה, אז עמלתי קשות להשיג כסף לעשות זאת, זה לא היה קל בכלל, לחמו בי בחרב ובחנית ומכל הכיוונים, דבר אחד שמאוד הקפדתי שכל דיווח יהיה תחת שם מלא, אין דבר כזה שם בדוי, מעולם בחיי לא כתבתי בשם בדוי, גם בהתחלה לפני קצת פחות מחמישים שנה כשהתחלתי לכתוב, כתבתי תחת שם ספרותי היה זה שם שהסגיר את שמי ומשפחתי ידעו מי הכותב. היום לצערי הגדול בכמה אתרים ועיתונים כותבים תחת שמות בדויים הם יוצרים לעצמם שמות שלא יחשדו כי זה הם, ביניהם בני ונכדי ראשי ישיבות מפורסמים, ועוברים במעשיהם על אחד הארורים החמורים בתורתנו הקדושה

חייבים לעשות כאן סדר, בעיתון ואתר חרדי חייבים לעבוד תחת שם מלא, ומי שלא רוצה שיידעו כי הוא כותב אז בבקשה אל תכתוב, אין דבר כזה לכתוב ולהתחבאות, מפני שכך אפשר לכתוב ולעשות דברים שלא היו עושים תחת שם מלא. מי שמפחד שלא יכתוב. כן, צריך אומץ בשביל לכתוב ורק כך אדם חושב עשר פעמים לפני שהוא כותב ואחראי למעשיו. כאשר אתה כותב בשם בדוי אתה מרשה לעצמך דברים שבחלקם לפחות עוברים על ארור מכה רעהו בסתר ועוד עניינים שלא כאן המקום להאריך בהם

הגיע הזמן שהציבור יאמר את דברו בצורה הכי ברורה, כי רוצים לקרא ולדעת מי הכותב, ולא מפני שחשוב לדעת מיהו, קבל את האמת ממי שאומרו, מצידי כשמישהו כותב טוב שיהיה זה מי שלא יהיה ומאיזה חוג או מפלגה. אבל גם כך חייבים להתנהג ביושר ובהגינות ולחתום תחת שם מלא, ואדרבה ככה נעריך הרבה יותר את עבודתם

חיים שאולזון