בס"ד, ערב ש"ק פר' בלק / פנחס תשע"ט, לידידיי היקרים קוראי הגליון מעדני הפרשה הע"י.
ראשית, אתנצל על שלא זכיתי להוציא גליון בשבוע שעבר, הייתי במרחקים ולא הייתי ליד מחשב, אמנם היתה לי תועלת מכך,
שכמות האימיילים שקיבלתי ששאלו למה לא הגיע הגיליון, נתן לי כח ומרץ.
השבוע קוראים בחו"ל פרשת בלק ובא"י פר' פנחס, שימחתי השבוע בשמחת חתן וכלה בן א"י עם בת חו"ל וביקשו שאספר
בדיחה מענייני דיומא, אמרתי לקהל שידועה הבדיחה על בחור שאכל אצל מארח בשבת פר' בלק ושכחו לתת לו קוגל, כשכיבדו
אותו בדבר תורה אמר מילה אחת 'בלק' ותו לא, לתמיהת בעה"ב, הסביר הבחור כי 'בלק' ר"ת 'בא לי קוגל', כאשר סיים את
המנה אמר הבחור: 'בלעם' והסביר: בלעם ר"ת 'בא לי עוד מנה'.
אבל השנה שהפרשה היא גם בלק וגם פנחס, אפשר להוסיף את המשך הסיפור.
הבחור ביקש עוד מנה ועוד מנה, עד שחיסל את רוב הסיר. אמר לו הבעה"ב: 'פנחס', שאל הבחור מה כוונתך? ענה בעה"ב:
פנח"ס ר"ת 'פה נטמן חצי סיר'.
יש דבר נוסף שמשתף את 2 הפרשיות בלק ופנחס, פר' בלק מסיים עם סיפור הקנאות של פנחס, ופר' פנחס מתחיל עם השכר
שקיבל פנחס על מעשה קנאותו, וכבר דרשו על כך כי כאשר מישהו עושה מעשה קנאות יש להמתין שבוע ולראות איזה אינטרס
מסתתר מאחורי המעשה, רק כעבור שבוע, כשרואים שאיו שום אינטרס וכולו לשם שמים, אז מגיע לו תגמול ושכר על פעולתו.
השבוע יחול היארצייט הראשון של אחי ר' אליהו זצ"ל, צעיר לימים היה, אך בא בימים, שימיו היו מלאים מעשים טובים.
קנאותו לדבר ה' היתה לשם שמים ללא רבב, רק קנאת ה' בערה בו וכבש אותם פנימה מבלי לבייש ולהעליב, רק בלשון רכה
ונעימה בעדינות ומתיקות תוך מחשבה רבה האיך להועיל ולא לבייש את הזולת.
כל כך כאב לו הצורה שאנשים התנהגו בקנאות מזוייפת, עד שכמעט אין לי ספק שמחלתו הקשה באה לו במידה רבה מרוב צער
וכאב על מה שהריקים והפוחזים עוללו במערכותיהם הצבועות, ושמעתי זאת ממנו בהרבה שיחות שניהלתי עימו )כולל גם
שהתווכחתי עמו וטענתי למה הוא מקבל את הדברים יותר קשה ממני שהייתי האובייקט בעצמי( ולולא דמיסתפינא הייתי חותם
אחריו ה' יקום דמו.
למעשה, תיכננתי לכתוב מאמר נוקב בענין שיחת טלפון מאוד עצובה שקיבלתי השבוע, על אחד מראשי הלוחמים במערכה על
טהרת הפאשקווילים והלוחות והרמקולים, ששלח את שכנו להתקשר אלי ולבקש מחילה ממני אחרי שבמשך העשור האחרון חלו
שלשה מילדיו בזה אחר זה, והוא מעולם לא חשב שיש לערוך חשבון הנפש, ורק זה עתה, כאשר לקה בעצמו ל"ע במחלה הקשה
וחייו תלויים לו מנגד, נתעורר לבקש משכנו להשיג את מספרי ולבקש את סליחתי.
מה עניתי לשכנו, ומה נתברר לי אח"כ ממי שנתן לו את מספר הטלפון שלי, ומה אמר לי אחד מגדולי ישראל שעלי לעשות, אולי
אכתוב בשבוע הבא אחרי היארצייט הראשון של אחי ז"ל. מה הקשר? גם זה אכתוב בל"נ )אם אכתוב, תלוי בענין חיצוני(.
רק זאת אציין, כי אותו לוחם ירד לפרנסתי, פתח עסק מתחרה כביכול מטעמי אידישקייט, השמיץ אותי ברבים, כיסה את מודעותי
ברחובות, התרוצץ בין זקני ירושלים להכפישני ולהחתימם נגדי, תלש את הרמקולים מהרכבים כששלחתי להכריז לוויות, הפעיל
מערך טרור נגד בעלי עסקים לקוחותיי כדי שיפסיקו לעבוד איתי, שלחו לי אמבולנסים בלילות, פיצות ושאר הזמנות, פינצ'רו לי
את הצמיגים ברכבים, אטמו את מנעולי בעסק בחתיכות ברזל ודבר משוגע, צעקו עלי קריאות גנאי בכל מקום, זרקו אבלים על
רכבי, ריססו נגדי כתובות נאצה בכל ירושלים, פירסמו פאשקווילים נגדי לפחות פעם בשבוע, שלחו להכות אותי באמצע השיעור
שמסרתי בזכרון משה, היו מטרידים את עמי האלמנה ע"ה באופן מבהיל כדי ליצור עלי לחץ, וזוהי רק חלק קטן מהרשימה.
אציין, כי כבר קיבלתי עשרות שיחות כאלו בשנים האחרונות ומחלתי, רק לאחר שקיבלתי התחייבות שהוא מבטיח כי יותר לא
יתערב במחלוקת, אך הפעם זה שונה. ראשית הוא הקודקוד שהפעיל כמעט את כל הרשימה דלעיל, שנית, וזה העיקר, הוא שלח
את השכן שלו להתקשר לבקש מחילה, לעומת הרשימה דלעיל שהוא קיים 'מצוה בו יותר מבשלוחו'.
הייתי מעוניין לשמוע את דעתכם מה הייתם עושים במקרה כזה? האם העולם הפקר ויש למחול סתם כך? ואם כן, איך מצליחים
לנקות את הלב ולמחול בלב שלם.
שבת שלום ומבורך, ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.