פתח רבינו בזה''ק בלק ואמר:
רבי יצחק ורבי
יהודה הוו אזלי באורחא מטו לההוא אתר דכפר סכנין. דהוה תמן רב המנונא סבא
אתארחו באתתא דיליה דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא הוה בבי ספרא ההוא יומא
סליק מבי ספרא ואתא לביתא. חמא לון לאלין חכימין. א"ל אמיה קריב לגבי אלין
גוברין עלאין ותרווח מנייהו ברכאן. קריב לגבייהו עד לא קריב אהדר לאחורא.
א"ל לאמיה לא בעינא לקרבא לגבייהו. דהא יומא דא לא קרו ק"ש והכי אולפי לי
כל מאן דלא קרי ק"ש בעונתיה בנדוי הוא כל ההוא יומא. שמעו אינון ותווהו
ארימו ידייהו ובריכו ליה. אמרו ודאי הכי הוא ויומא דא אשתדלנא בהדי חתן
וכלה דלא הוה לון צרכייהו והוו מתאחרן לאזדווגא ולאהוה ב"נ לאשתדלא עלייהו
ואנן אשתדלנא בהו ולא קרינן ק"ש בעונתיה ומאן דאתעסק במצוה פטור מן המצוה.
אמרו ליה ברי במה ידעת. א"ל בריחא דלבושייכו ידענא וגו'. פתח ואמר (שם)
המלאך הגואל אותי מכל רע יברך וגו'. האי קרא אמר יעקב ברוח קודשא אי ברוח
קודשא א"ל רזא דחכמתא אית ביה. המלאך קרי ליה מלאך וקרי ליה שמהן אחרנין.
הכא אמאי אקרי מלאך אלא כד איהו שליחא מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא
דלעילא (ס"א דכד) דכדין מברכין לה אבא ואמא וגו'. כד שליח מגו אבא ואמא
אקרי מלאך וכיון דשארי על דוכתין על תרין כרובין יי' שמיה. למשה כד אתחזי
ליה בקדמיתא אקרי מלאך ליעקב לא אתחזי הכי אלא בדוגמא דכתיב ורחל באה דא
דיוקנא דרחל אחרא דכתיב כה אמר יי' קול ברמה נשמע וגו'. רחל מבכה על בניה.
ורחל באה סתם עם הצאן דרגין דילה. אשר לאביה ודאי וכלהו אתמנון ואתפקדון
בידהא. כי רועה היא. איהי מנהגא לון ואתפקדא עלייהו והכי במשה כתיב וירא
מלאך יי' אליו בלבת אש. ואי תימא יתיר הוא שבהא דאברהם דלא כתיב ביה מלאך
אלא וירא אליו יי' באלוני ממרא וגו' התם באברהם אתחזי ליה אדני באלף דלת
בגין דבההוא זמנא קביל בריה ומה דהוה אתכסי עד כען מניה אתחזי ליה רבון
ושליט והכי אתחזי דהא כדין בההוא דרגא אתקשר ולא יתיר ובג"כ בשמא דאדון
רבון עליה אבל משה דלא הוה ביה פרודא דכתיב משה משה דלא פסקא טעמא ע''כ.
וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי
הנה
עניין בני ישראל במדבר התפרסם בעולם כעדות הכתוב שמעו עמים ירגזון.. אילי
מואב יאחזמו רעד.. אלא שכטבע הבריות כאו''א שמע וראה את שלו. על התפעלותו
של בלק נאמר וירא את כל אשר עשה ישראל לאמרי, דהיינו ששמע השם ומשה מושיעם
של ישראל כלל לא נשמע לו, אלא שראה מולו עניין חולין ומדיני בבחינת וירא
ויגר ויקץ, ועוד דיבר בעם ה' בדיבורים מזלזלים כמו ילחך הקהל וגו' (ומהיות
שנראו בקריעת י״ס וניצחונות בני
ישראל עניינים מחוץ לדרכי הטבע אז תחבל לגייס לעזר במלחמתו את בלעם
הקוסם..) ואילו ביתרו נאמר וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה
אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. זה שהיה חסידו של
בלעם ראה עסקי מדינה (פאליטיקל-סיטואיישן בלע''ז) ואילו יתרו שידע את משה
רבינו שמע ( האט דערהערט בלע''ז) מעשי השם למשה ולישראל, כדבריו הנעימים של
הרלב''ג: "יתרו עם היותו שר ואדון במדין שהיתה ארץ רעננה ודשנה הנה כששמע
נפלאות השם יתעלה התעורר ללכת במדבר במקום שהיה משה חונה, לעמוד על אמתת
העניין בדרך שיתברר לו כח השם יתעלה ויכלתו ועצמותו. ולזה תמצא שאמר יתרו,
כששמע אמתת הדברים: עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים ע''כ. ונקרא יתרו
שייתר פרשה בתורה וזכה שיקרא חובב שחיבב את התורה כמובא ברש''י שם,
והזוה''ק הפליג במעלת פעולת יתרו בעולמות העליונים בזה''ל:אתא יתרו כומרא
עלאה ורברבא, רב ממנא (דכל ממנא) דכל טעוון אחרנין, ואודי ליה לקודשא בריך
הוא, ואמר עתה ידעתי כי גדול יהו"ה מכל האלהי"ם, כדין אסתלק ואתייקר קודשא
בריך הוא ביקריה עילא ותתא, ולבתר יהב אורייתא בשלימו דשלטנו על כלא. במשמע
שאותו כומר לע''ז השלים בהתקרבותו תיקון עולם נשגב שהיה בראוי קודם מתן
התורה הקדושה. וממוסרי הדברים ללמדנו אנו הוא לבל נשען אל בינתנו לומר
חכמתי כל צרכי ממראות עיני וממשמע אזני, אלא שנהיה מרבים לחקור עדותם (זיך
זעלבסט פארהערן) כי החושים משועבדים לרצון וכל או''א רואה ושומע כעין מה
שהוא לומד לרצות לראות ולשמוע, ורבינו האב''ע אמר על הפסוק והריחו ביראת ה'
שפעמים תטעה האזן וגם העין ישגה ויתכנו עדותם להיות עדות שקר רק הרגשת
הריח לא יטעה.. וזאת למודע כי בדקויות הראיה והשמע לומדים רק אצל הצדיקים
עובדי השי''ת באמת שנתנו עיניהם ולבבם לבוראם ית״ש עד שזכו לאזנים ועיניים
שמיימיים בבחינת עין ה אל יראיו והטה אזנו לי.. אשרי חלקם.
והשפת אמת זי''ע בד''ת משנת תרל''א הזכיר המשנה מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של א"א ע"ה עין טובה רוח
נמוכה נפש שפלה כו' ולהיפוך בלעם הרשע כו' מה בין תלמידיו כו' תלמידי א"א
אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש ותלמידי בלעם הרשע
יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת כו'. והוא ז''ל שאל הלמה יתקראו תלמידי
בלעם. כי מה נלמד ממנו הרי מדות רעות הללו עין רעה ורוח גבוהה ודומיהם יוכל
למצוא כל שוטה בלי לימוד. אלא שמבעלעם למדנו כי גם הרשעים מכניעים עצמם,
כי אמר אם יתן לי כו' מלא ביתו כו' לא אוכל לעבור וגו', כי זה נחשב אצלו
לחנופה להקב''ה מה שהוא מכניע עצמו אף שהוא חשוב מאוד. אבל מזה עצמו נלמד
שהי' נפש רחבה וכל ההכנעה שלו רק כדי לבוא למדריגה שיוכל להתגאות על הבריות
אח"כ, וזה מה שאמר הכתוב נופל וגלוי עינים שע"י ההכנעה והנפילה בא
למדרגתו. אבל הצדיקים נפשם שפלה שאין מבקשים רק להיות דבוק בחי החיים לידע
תמיד שאין חיות לשום ברי' רק כח ה'. כגרזן ביד החוצב. וכל פעולה יהי' דבוק
בכח הפנימיות. והביא פי' הבעש"ט אוכלין בעוה"ז ובזה עצמו נוחלין לעוה"ב
מלשון נחל שממשיכין חיות השי"ת גם לעניני עוה"ז ע"ש.
ובהשגת
עניינם של הקללות רבו המבוכות. בעל האוה''ח הקדוש אומר על מה אקוב - ...
ולעמוד על כונת הדברים יש להעיר בעיקר הדבר של האיש המקולל ממה נפשך, אם
הוא חייב כפי הדין רעה הבאה עליו באמצעות הקללה על כל פנים לא ינצל ממנה,
גם כי לא יקולל, ואם הוא כפי משפט אלקים לא עשה דבר שיתחייב עליו ביאת הרע
קללתו תשוב על ראש המקלל, בשלמא הברכה לפי שמדה טובה מרובה גם לעשות ה'
רצון ידידיו לברך המתברכים מהם במדת החסד תקובל ברכתו גם למי שאינו ראוי לה
כפי מעשיו, מה שאינו כן מדה רעה כי לא יריע ה' לאדם חנם חס ושלום. אכן
עיקר הדבר הוא, לפי שמדתו ית' להאריך אפו לעוברי רצונו, בין לצדיק כשיחטא
בין לרשע הגם שירצו לחטא, ומדה זו היא א' מי"ג מדות רחמים ונוהגת תמיד זולת
בעת אשר יזעום ה', דכתיב כי רגע באפו, אז מתגברים הדינים על הנתבע במשפט
באותו זמן, ולא תתנהג מדה זו של ארך אפים, וכמו כן כשיקלל אדם את חברו
תסובב הקללה שעונותיו אשר ה' מאריך לו אפו עליהם ימהר ליפרע ממנו, אבל אם
אין לו עון לא תועיל קללת המקלל כלום. עוד אשכילך, כי כל עושה רשע יפעיל
פגם במדה עליונה בענף ההוא שתלויה אותה מצוה שעבר עליה, ולא בכל המדה הוא
פוגם אלא בשורש נשמתו, והפגם הוא שתהיה אחיזה לחלק המרוחק לעמוד שם וליהנות
ממקור החיים, וחלק זה המרוחק נעוץ סופו בתוך החוטא וראשו יונק ממקום שורש
הנפש החוטאת, וזה יהיה כל עוד שלא שב האדם בתשובה או לא נפרע על חטאו, זה
הוא סוד נושא עון שאמרו רז"ל שה' מפרנס הקטיגור הנברא מחטא האדם, וכי הוא
זה הנפרע מהאדם עצמו, כאומרו "תיסרך רעתך", והאיש המקלל יעורר הדין בכח
הקללה בעת הזאת למהר להשליט השליט באדם לרע לו. ע''כ. ואילו הכהן הגדול
מדווינסק אמר בספרו משך-חכמה: והנראה כי מה שחש השי"ת שלא יקלל בלעם, האם
עקימת שפתיו של בו''ד הוה מעשה, אם הוא יתברך יברך מה לנו כי יקלל..
והתירוץ האמיתי לדעתי, כי רצה השם להטיל אימתן של ישראל על כל מלכי ארץ
ישראל וכל מלכי הגוים, אשר לא יבואו לעורר קרב ברבבות אלפי ישראל, לכן
בבלעם שהוא היה נכבד בכל הגוים ומלכותם, והיו שואלים פיו ואחרי עצתו לא
שינו, אם איש כמוהו יחזה נשגבות ממעלתן של ישראל, הלא לא יקום רוח באיש,
ויהממו כל הגוים מפחדם ושאתם, וכאשר היה כן כאשר אמרה רחב, ויתכן כי כוונה
לזה וכי נפלה אימתכם עלינו כו' כי שמענו את כו' ואשר עשיתם כו' ונשמע וימס
לבבנו, שהוא מפני ששמענו את אשר עשיתם ונשמע, מפי בלעם, את אשר עוד תעשו
לכל הגוים, לכן וימס לבבנו, שאף שהיו אז דבוקים בשם יתברך, בכ"ז לא רצה השם
שיערכו קרב, שהשטן מקטרג כו', וכמו שמצאנו בעמלק ובעי, ועוד פן יפלו
הנלחמים מבטחונם ויכשלו באמת וזה היה עצה עמוקה מחכמת הבורא יתברך להפיל
אימה על הגוים בדברי נביאם בלעם הקוסם, ולכן חשש השם פן יאמרו העמים, כי
בני ישראל שחדו מכספם הון רב לבלעם, כי יאמר עליהם חזיונות כאלה, למען
יפחדו מהם כל הגוים, ובאמת בדה זה מלבו, והכסף יענה מפיו, לכן הראה השי"ת
פליאה עצומה ענין האתון לפני כל שרי בלק רבים ונכבדים מאד, ענין יוצא מגבול
הטבעי, להראות כי השם או מלאך השם מדבר עם פיו, ומה שהוא אומר הוא אומר
בדבר השי"ת, ויביא מזה התועליות הנרצה, כמו שבארנו. והבן. וזה שאמרו בסוף
ואם תגידי כו' והיינו הוא דבר זה שהטמינו ופחדו שלא יודע לאיש, שבזה יחזור
רוחם, שרואים שמתפחדים מהם ודפח''ח. ואני הקטן דומה לי שלא בכדי הזהירו
להחשיב גם ברכות וקללות ההדיוטות ובחוש הטבעי נראית פעולת הקללה על נפש
ורוח המתקלל אז בוודאי ששורש לדבר בספירות העליונות. ואין לנו עסק בנסתרות.
ואכן השל''ה מביא את דברי הזוה''ק: ולית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דלא אית
ליה קלא, וההוא קלא סליק לעילא וכמה קסטורי מתחברין עמיה דההוא קלא עד
דסלקא.. ובספר החינוך משפטים: שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה, ואף על
פי שאינו שומע הקללה, שנאמר לא תקלל חרש, ובא הפירוש עליו מי שאינו שומע
קללתך... אף על פי שאין בנו כח לדעת באיזה ענין תנוח הקללה במקולל, ואיזה
כח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות, בין
ישראל בין שאר האומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט תעשה רושם
במקולל, ותדביק בו המארה והצער, ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות נאמר כי
משרשי המצוה שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתנו, כמו שמנענו מהזיק להם במעשה.
וכעין ענין זה אמרו ז"ל (מו"ק י"ח א') ברית כרותה לשפתים, כלומר שיש כח
בדברי פי אדם, ואפשר לנו לומר, לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת
שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב (בראשית ב') "ויפח באפיו נשמת חיים", ותרגם
אנקלוס לרוח ממללא, נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה, ועל כן
ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים בנפש הצדיקים
והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם
בין יודעי דעת ומביני מדע. ואפשר לומר עוד, כי הענין להשבית ריב בין בני
אדם ולהיות ביניהם שלום, כי עוף השמים יוליך את הקול, ואולי יבואו דברי
המקלל באזני מי שקילל. והרמב"ם ז"ל אמר בטעם מצוה זו, כדי שלא יניע נפש
המקלל אל הנקמה ולא ירגילנה לכעוס. ועוד האריך בענין בספרו. ונראה לי
מדבריו, שלא יראה הוא בדעתו נזק אל המקולל בקללה, אלא שתרחיק התורה ענין
מצד המקלל, שלא ירגיל נפשו אל הנקמה וכעס ואל פחיתות המדות ע''כ ודי בזה.
ונסיים בפסוק מה טבו אהליך יעקב משכנתך ישראל אותה
קבע רבי עמרם גאון בראש סידור התפילה שבידינו. ומתרגם הירושלמי כמה יאוון
אינון בתי מדרשיכון וכן הפי' בגמ' סנהדרין ובגמ. ב''ב פירש שאין פתחיהם
מכוונים זה לזה וראיתי בשם רבינו השפ''א שפירש שאין פתחיהם דהיינו שאין
פתחי רוחם ולבבם מכוונים.. דהיינו כל אחד חי ועובד את בוראו לפי יסודות
טבעו ושרש נשמתו בספירות העליונות. ודבריו יעלו יפה עם הפירוש הראשון כי
בכך גם יתעלו בתי כנסיות ובתי המדרשות בם ישפיע כאו''א משלו ויהנה לאורו של
חבירו. והמבין יבין וישכיל להיות יושב האהל הנפשי המיוחד לו בדעת רוח
ונשמה לבל ימוש מתוך האהל שלו לתת עיני רוחו ולבבו בהוויותיהם של אחרים. כי
אנושה מכתם של אלה המכלים שנותיהם בהביט אחרי מעשיהם וסגנונם של אלה שדומה
כי נתכבדו על הבריות באדיר חפצם להתדמות להם, ואותם עניים לא יבינו ולא
ישכילו כי לריק יגיעם והאדם לעולם לא יצלח הרבה במה שלא נועד לו ובהסירו
עיניו מהביט והתבונן בעצם עצמו הוא בבחינת חופר בנחלות זרים וכרמי שלי לא
נטרתי.. כמובא בזוהר פנחס ובכך יזנח ויאבד את הראוי לו מכח סגולתיו ושרשו..
והמצודה פרוסה כי באדם שהוא נזר הבריאה שניחן בינה ודעת שוכנת נטית לב
נלעגה לעשות כמעשי הקוף כמעשי אלה שהשיגו במיני ההצלחות והכבוד שהוא משתוק
להם. ומספרים על אחד שבא ממדינה גדולה יפה ועשירה וסיפר שאותה מדינה ברוכת
א-ל היא בכל טוב, אלא שצער הבדידות והשימום הבריחתו, כי חי בה רק אדם אחד..
וביאר דבריו כי פשה ביושבי הארץ ההיא חולי האופי (שנקרא
אקסטרים-קונפורמיזם בלע״ז), שבשלו לית בהו מגרמיהו כלום ואם ידעת אחד מהם
הכרת את כל עשרות המיליונים האחרים שבארצם, ע''כ כל אותו המון אינם אנשים
אלא גלמים מעולם התמורות בדמות האחד הנעלם ההוא בדמותו וצלמו קו לקו צו לצו
בחשיבתם שיחם ואורחות חייהם.. על כן מוטב לנו שעינינו והגיונות לבבנו
ישוטטו בכל עת הפנאי להבין להשכיל במתות שמים שבנטיות עצמנו מכח טבענו
המיוחד לנו כי מי צור כאלוקנו.. ומתוך כך גם נחוש את הלמות לבב זולתנו
לאהבו על שונותו לרחמו ולהיטיב לו בצר לו כאשר ציוונו השי''ת. ושיהיה
השי''ת בכסלנו, עם פינו בהתחנננו ועם לבבנו במעבדנו ויהיו לו לרצון להשפיע
עלינו שפע ברכות טובות א'ס.
עד כאן דברי רבינו שליט''א
-----------
טוב עין הוא יבורך
מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו אהובנו הרב
המפואר המשפיע הדגול פה מ''מ כש''ת רבי
חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו ויחיהו בבריות גופא
ונהורא מעליא וישלח ברכה בכל מעשי ידיו, עם כל ישראל אחיו ונ''א
יהודי פשוט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.