שלום וברכה מורי ורבותי!
מצד אחד, צריכים להאמין בקדוש ברוך הוא ולסמוך עליו ולתת לו את הזכות ואת העונג לנווט אותנו.
מצד שני, יש עלינו את החובה שנקראת 'חובת ההשתדלות'.
איך
יודעים לתמרן בין השניים? עד כמה צריכים להשתדל ועד כמה צריכים לסמוך על
האלוקים? עד כמה צריכים לעבוד ועד כמה צריכים להסתמך עליו שגם בלי עבודה
הכל יהיה בסדר?
מלמדים אותנו רבותינו הקדושים שהכל נתון לשיקול האחוזים.
אם אתה מאמין בקדוש ברוך הוא ב50 אחוז, אמור לעבוד רק 50 אחוז. אם אתה מאמין בו 70 אחוז, אתה אמור לעבוד 30 אחוז בלבד.
כי ההשתדלות היא זו שמשלימה את האמונה שלך אל העבר המאה אחוז.
על הבעל שם טוב מסופר שפעם נקש על חלונו של אחד מעשירי העיירה, כאשר הגיע אותו עשיר ופתח את החלון, הוא כבר את הבעל שם טוב מתרחק.
הוא
שאל אותו: "רב'ה, למה נקשת בחלוני?", אמר לו כבוד הרב: "יש לי כאן ישיבה
שלמה של בחורים שאני צריך לארגן להם ארוחת צהריים, האם תיאות לממן זאת?".
אמר
לו העשיר: "אני מוכן לממן בשמחה, אבל למה נקשת נקישות והתרחקת מהחלון?",
אמר לו כבוד הרב: "אני מאמין באלוקים כמעט במאת האחוזים שהוא יארגן להם את
האוכל הדרוש להם, היו חסרים לי רק שתי הנקישות הללו על החלון שלך, נקשתי
והלכתי, וכל היתר עשתה האמונה שלי".
כל
אחד לפי כחו אמור להבין טוב טוב עד כמה הוא מאמין ומעבר לכך עד כמה הוא
צריך להשתדל, כי כל מה שלא נמצא במשוואה הזו, זו אינה אמונה אלא עצלות-
"אין לי כוח לעבוד ואני מעדיף לומר ה' יעזור".
אם
אתה מאמין ורק בגלל שאתה מאמין אתה יודע לבטוח בקדוש ברוך הוא ולהתאמץ
פחות, יש לך את כל הזכות לקבל את הישועה, אבל לא חלילה וחס מתוך עצלות.
והמבחן
הוא, האם באמת אתה יכול לעשות ולא עושה בגלל שכך ציווה האלוקים, או שאין
לך כוח ואתה לוקח את זה כמשהו שפוטר אותך מהעול שנקרא עבודה?
בהצלחה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.