שלום וברכה מורי ורבותי!
ובפרשה קראנו: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
מה זאת אומרת "בהעלותך"?
הלא מדובר כאן בהדלקת הנר, למה כתוב בפסוק בלשון "בהעלותך"?
מלמד
אותנו המדרש: "מלמד הפסוק שתהא השלהבת עולה מאליה", כלומר, אל תסיר את
הגפרור מהפתילה עד לאחר שהשלהבת מספיק גדולה ומאירה ועולה מאליה.
למדו מכאן גדולי המוסר והחסידות את המספר הבא.
כאשר
אתה מדליק את נשמתו, את נפשו, של הילד הקטן, אתה מחנך אותו, אתה נותן לו
דרך, מעניק לו את התבונה לחיים, אל תעזוב אותו בטרם השלהבת עולה מאליה, אל
תזניח אותו בטרם הוא כבר בר דעת ויודע לנהל את החיים נכון.
ההבדל בין חינוך לכל דבר אחר הוא אחד בלבד, חינוך הופך את האדם לכזה לאורך ימים ושנים.
וכלשון הפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".
כאשר
אתה בא להוציא מילה לבן שלך, לאחיין שלך, או לאחד מהקטינים שבסביבתך,
תחשוב טוב לפני שאתה מגיב, לפני שאתה נותן הוראה, ולפני שאתה מעקם את
הפרצוף: האם זה חינוך או משהו אחר? האם זה משהו שיוסיף לו לחיים, או משהו
אחר? האם זה משהו שיישאר איתו לאורך ימים גם עד זקנה ושיבה או משהו אחר?
ובדרך כלל, השתיקה מחנכת יותר.
כל הערה פוגעת, כל הערה מעליבה, כל פרצוף זועף, רק מחטיאים את המטרה.
האם המטרה שלך לחנך או כל דבר אחר?
אם
המטרה שלך היא לחנך- לא עושים שום צעד, לא מעוותים שום שריר בפנים לפני
שחושבים טוב טוב האם הוא הולך לקיים בו את הפסוק: "גם כי יזקין לא יסור
ממנה".
ושם מונחת הנחת האמיתית,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.