חלק א
הכח של הדיבור הוא כח עצום, בעל משמעות גדולה ביותר. וכבר מובא בספר היצירה (פא מב), שברית הלשון מכוון נגד ברית המעור. וכאשר יהודי מרגיש שאינו יכול לדבר לפני השם, ואין הכוונה על בקשה ותחנונים על צרותיו, על שאינו יכול להוציא את הרגשתו ואת דביקותו להשם על ידי הדיבור, הרי זה סימן שנפשו נמצאת במצרים. שהוא בחינת מיצר העומד אצל העורף, ועורף אותיות פרעה ומעכב את האדם שלא יוכל להוציא דיבורו מן הלב לחוץ דרך הפה.
והנה הכח של הדיבור הוא מהיסודות החשובים ובעלי המשמעות אצל יהודי.
הדיבור הוא הכלי מהחשובים ביותר בחיי האדם. וכבר אמרו רבותינו שגם האמונה שהאדם מאמין, מגיעה מכח הדיבור. ״האמנתי כי אדבר״ מכח הדיבור האדם מתחזק באמונה בהקב״ה וח״ו בכח הדיבור האדם יכול להשחית ולקלקל עולם שלם.
ולכן היצר הרע נלחם באנשים שיושבים בצמתים בחיים, לשלוט על כח הדיבור ודרכם לחזק את כוחו הרע בעולם. ולכן על האדם לדעת ידיעה ברורה, כי בכח הדיבור שלו יכול לבנות וח״ו יכול להחריב וכך לגבי מה ששומע.
וכשם שיש עוון של פגם הברית לבטלה, כך יש עוון של דיבור לבטלה. כל דיבור יש לו משמעות גדולה וכל דיבור יכול לשנות עולם. וכאשר האדם נזהר ונשמר מכל מוצא פיו, גם בשמים נותנים כח לכל מילה שהאדם הזה מוציא מפיו. וכבר דרשו רבותינו על משה רבנו, כשבקש משה רבנו לזכות להיכנס לארץ ישראל והתפלל ״ואתחנן אל השם בעת ההיא״, ובקשתו הייתה גם רק לעבור ולראות את ארץ הקודש. הקב״ה סירב ואמר לו, די לך אל תוסף לדבר אלי בדבר הזה.
והנה אחד מטענות משה רבנו להיכנס אפילו לשעה ולצאת הייתה: הקב״ה, שלא יהיה חשש למעלה שאחרי שאני אדרוך על אדמת הקודש, אני אדור לא לצאת וכך לא יוכלו להוציא אותי לעולם. כי כבר נדרתי והפרתי את הנדר, כמו שאמרו רבותינו ״ויואל משה את האיש״ ודרשו רבותינו, כשמשה רבנו פגש את יתרו כהן מדין וביקש את צפורה ביתו לאישה, הסכים יתרו אבל בתנאי אחד, שהבן הראשון של משה רבנו ילך להיות כהן לעבודה זרה. ואין ״ויואל״ אלא שבועה, ומשה רבנו נשבע ליתרו על דבר זה, ואחרי כן משה רבנו הפר את הנדר.
והנה מי שמפר נדר על ידי התרת נדרים, אפילו שעשה על פי ההלכה והוא לא מחוייב יותר לנדר, אבל נשאר בעולם רושם חזק של נדר שנדרו והפרו אותו. וכך הגמרא מספרת על רבי יהושוע בן לוי, שהיה רגיל עם מלאך המוות. וכשהגיע זמן פטירתו הודיע לו מלאך המוות שהגיע עת פקידה. ואז ביקש רבי יהושוע בן לוי שיראה לו את מקומו בגן עדן. הלכו יחד, אך בדרך אמר רבי יהושוע למלאך המוות, אני פוחד מהחרב שלך, תיתן לי אותה ביד. נתן לו מלאך המוות.
כשהגיעו לגן עדן, קפץ רבי יהושוע לתוך גן עדן ונדר שלא יצא משם. בא הדבר לפני הקב״ה ואז הקב״ה אמר, אם פעם רבי יהושוע בן לוי נדר ועשה התרה, גם פה לעשות לו התרת נדרים. אבל אם מעולם לא התיר נדר, אי אפשר לעשות לו בכח כלום.
וזו היתה טענת משה רבנו, תתנו לי להיכנס לארץ ישראל ואם הפחד שאני אכנס ואדור נדר לא לצאת, אני עשיתי התרת נדרים בענין הבן הראשון עם יתרו, ״ויואל משה את האיש״ ולכן אין לכם לחשוש, גם אם אדור נדר תחייבו אותי להתיר.
כמה האדם צריך להיזהר בדיבורו, כמה חורבן ונזק הדיבור גורם. החיים והמוות ביד הלשון ועל האדם לדעת שכל מילה שאומר, עושה רושם בעולם, גם אם היא נאמרה בינך ובין עצמך, הרושם של הדיבור נשאר בעולם.
ועל האדם לדעת שעל הכל יביא אלוקים במשפט, כל מילה שיוצאת האדם יתן עליה את הדין, וודאי מילים ודיבורים של לשון הרע ואבק לשון הרע, כמה דמעות צריך האדם לתקן את הדיבור.
והנה ימים אלו ימי השובבי״ם, הם זמן של תיקון על חטא הנעורים שהלשון היא חלק ממכלול גדול ומשפחה שלמה של חטאים, שאחד קשור ושזור בתוך השני. וידועים דברי רבנו הגאון מוילנא זצוק״ל שכאשר אדם יושב ומספר לחבריו לשון הרע ודברים רעים על אדם אחר והדברים אינם נכונים, וגורם מחלוקת ושנאה בין שני האנשים, נוצר ונברא בעולם שהמדבר יכול להשלים באחד הימים עם האדם שדבר עליו רע, אך מי ששמע, נבנית אצלו שנאה בלב שקשה ביותר שהוא יסתדר עם האדם ששמע עליו רע.
כי אלו דברי שקר ואין ממש בדברים ולכן נכנס לשנאת חינם, ואין דבר שיסתדר והשנאה והמחשבה הרעה תעבור, אלא זה נהיה חלק מתפיסת עולמו. ולכן האנשים שיושבים וחייהם הם חיי רכיל ומדברים דברים בטלים. בין שהם נכונים, בין שלא, הם מביאים רעה וחורבן לעולם.
וכך דרך הרכלנים להתחיל במילה אחת אמת, ובכדי שיהיו מעניינים הולכים ומטפסים, ובכדי להיות מעניינים הולכים ועולים מעלה מעלה בדברים בטלים ובהרס העולם.
וכבר מצאנו על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. מדיבור שדיברו, הגיע עד חורבן בית המקדש. וכאשר האדם מגיע לזמן של הבנה ויושב ועושה חשבון נפש אמיתי, ״פלגי מים ירדו עיני״ על דברים בטלים שדיבר בחייו ושמע אחרים מדברים.
והיום בעוונות הרבים שנוסף לדיבור כתיבה וכל אחד כותב לחבריו או כותב לאחרים דברי שקר ובלע ידע, שגם הכתיבה היא חלק מהדיבור שגורם חורבן לעולם ופוגם במידת היסוד, ומסמן על האדם שפגום המדבר, הכותב, השומע וקורא.
ולכן שום חלק ונחלה לא יהיה לאדם במושב לצים ובהתאספות של רשעים. ו״על הכל יביא אלוקים במשפט״ וכאשר האדם פוגע ונוגע בדברים עדינים לעם ישראל, נכנס הוא לגדר של נזוף מהשמים, שמי שנזוף אין תפילתו מתקבלת. וכך ימים רבים הוא כאוניה שאיבדה את הקשר שלה עם העולם ונוסעת ומשוטטת בלי כיוון ובלי מטרה. והאוכל והמים הולכים ונגמרים, וסכנת הסערה בים קיימת רגע רגע.
לכן ישמר ויזהר על כל מה שיוצא מפיו ויתרחק ממי שיודע שכל קשר איתו זה מחלוקת ודברים ריקים. ולא יכניס בראשו דברי שקרים ודברים שאין בהם שורש ואמת, כי דברים כאלו מבלבלים את הדעת הישרה והמחשבה האמיתית של האדם. וכמה אנשים מאבדים את עולמם מחברים, שרק מספרים להם או שהם רק קוראים וחושבים שלהם אין חלק בקריאה הזאת. אבל כח הפועל בנפעל, וכל קריאה וכל שמיעה פועלת חורבן אצל האדם.
וכל חיינו הולך איתנו היום המיוחד מן הימים, ביום שבתלמוד תורה למדו אותנו את האות ״אלף״ זכינו שבאותו היום שני הסבות הקדושים שלי, רבי משה אהרון פינטו ורבי מאיר אבוחצירא והאדמור מפיטסבורג הראשון, שהיה קדוש עליון, הגיעו לתלמוד תורה ולקחו תפוח וטבלו אותו בדבש. ושלושתם לימדו אותנו את האות ״א״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.