יחס מחמיר כלפי הבינוני:
בסוף הפרק מציג אדמו"ר הזקן את מסקנתו, שהבינוני שאינו נלחם עם יצרו בענינים קלים הנדרשים ממנו, הוא גרוע מהקל שבקלים שאינו נלחם בדברים החמורים. ומשום כך עליו להיות שפל רוח בפני כל האדם, כי בעצם הוא גרוע ממנו.
בהסברו, מדגיש התניא, הן את היחס המחמיר כלפי אדם נעלה "היודע ספר ומחזיק בתורת ה' וקרבת אלקים יחפוץ". והן את היחס המיקל כלפי "הקל שבקלים מיושבי הקרנות וכו'".
שהרי יודע ספר שלא יערוך את המלחמה הגדולה והעצומה כדי להתגבר על יצרו, יהיה "גדול עוונו מנשוא ואשמתו גדולה בכפלי כפליים". ולעומתו, יושבי הקרנות, והיה אם יכשלו ולא יכבשו את יצרם הבוער כאש להבה "אין אשמתם גדולה כל כך".
שתי הדוגמאות לנ"ל:
מדברי רז"ל שאמרו על "אחר" (כינויו של אלישע בן אבויה אחרי שיצא לתרבות רעה), שהריחוק המיוחד שהיה לו מן השמים, נבע מהעובדה "שידע כבודי ומרד בי". ניתן ללמוד על היחס המחמיר כלפי אדם בעל מדרגה היודע ספר וכדומה.
ומדברי רז"ל אודות עמי הארץ, שזדונות נעשים להם כשגגות. ניתן ללמוד על היחס המיקל כלפי הקל שבקלים ויושבי הקרנות.
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה למכריך ולחבריך.
בתודה ובברכה
הרב יקותיאל גרין מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.