חיילי הצאר שוטטו
בשבילי העיירה כדי לחטוף ילדים יהודים קטנים כדי שישמשו, לכשיגדלו, כחיילים
בצבא הצאר. והנה חלף מולם ילד יהודי בעל עיניים טהורות, תמים וקדוש , אשר
לא ידע מאומה את הסובב אותו. אברמ'ל שמו. אביו הלך לעולמו זה מכבר, עוד
בטרם נולד , ואמו האלמנה התפרנסה בקושי רב. את כל עתותיה הקדישה לעבודה
מפרכת, כדי לפרנס את נפשה ונפש עוללה היקר לה מכל.
תוך
רגעים ספורים הושלך אברמ'ל אל עגלת החיילים, ויהודים מבוהלים הביטו בחרדה
בנעשה מבעד חרכי חלונם . רבים רצו לסייע לילד החטוף, אך הכל ידעו כי אין
לאל ידם להושיע.
אברמ'ל האומלל ניסה להתנגד ולהמלט , עד שחייל אחד הכה בו והרגו.
הנוכחים
במקום הבינו כי עליהם לטכס עצה כיצד לבשר לאלמנה, כי הפכה גם לאם שכולה.
לבסוף נטלה קבוצת יהודים על עצמה את המשימה הקשה מנשוא. בראש מושפל התייצבו
בבית מעבידתה של אמו של אבר'ל. בקול נמוך החל המבוגר שבחבורה לספר לה את
תחילתו של המאורע. כאשר שמעה האם שבנה נחטף על ידי חיילי הצאר , ובטרם
הספיקו לספר על סופו האיום, כבר ראתה בעיני רוחה את אברמ'ל היקר שלה הופך
לחייל קשוח, מחוספס, מתרחק מן היהדות ונטמע בקרב הגויים.
בו
ברגע נשאה האלמנה את עיניה לאביה שבשמים, ואמרה: "אבא שבשמים מבקשת אני
ממך על בני זה, מחמד עיני, שמעולם היה משוש ליבי וחדוות נשמתי, עתה, כאשר
נחטף הוא על ידי הערלים, אנא, אבא שבשמים, קחהו אליך, טול את נשמתו הטהורה
והכניסהו תחת כסא כבודך, טרם יפלו בה כתמים על ידי רשעים אלה, שידיחוהו
מדרך היהדות. מוטב שימות כיהודי משיחיה כגוי".
בקול חרישי אמר לה היהודי: "אמא, תפילתך נתקבלה. הקב"ה אסף את אברמ'ל לחיקו והוא מת כיהודי קדוש."
יהי
רצון שאמו של אברמ'ל ועמה כל מוסרי הנפש למען קדושת שמך וקדושת ארץ ישראל
ועם ישראל, יהיו מליצי יושר על היהודים די בכל אתר ואתר לכתיבה וחתימה
טובה לשנה טובה ומתוקה.
ומובא
ב"מעיל צדקה" בשם המהר"ם מרוטנבורג, כי "הנותן צדקה אפילו ניתנה רשות
למלאך הפורענות ליקח את ממונו...באותה שעה אומר הקב"ה למלאכי הפורענות אל
תגעו בו, כי מצאו לו זכות".
ברכות עד בלי די לשנת תשע"ט , שלכם,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.