יש לי כמה הערות על דבריו. כמובן שהעיקר הוא האחרון שבהם.
- היה פעם אחד שאמר לחבירו "אני איני מדבר לשה"ר כמו השכן שלי מוישי זאלצבורג". כלפי מה דברים אמורים – ראש הקהל דפרמישלאן מדבר שם בגנות המדברים על ראש הקהל דויזניץ - מרכז, והוא עצמו מציע בדבריו כל הצעה אפשרית באשר למצבו הרעוע של ראש קהל ויזניץ. משגעון זמני, ועד גאווה, דרך שיבוש מוחלט. ועוד כמה הצעות כאשר ישמע השומע. הדברים מגחכים בעד עצמם.
- ראש הקהל דפרמישלאן מתפלא על כך שבני אדם מדברים על מצבו של האחר, אם אמנם בזה הנני מסכים עמו, אבל דין אחד לראש הקהל דויזניץ מרכז, ודין אחד לשכן שלי - ארגנטינאי גרוש, שבכל ליל שבת זורק חפצים מהחלון לרחוב, וזועק לכבוד שבת המלכה וכל ילדיה -. אם אסור לדבר, אסור גם לדבר עליו. דמו של הגר אינו אדום יותר מדמו של כל יהודי. ואם עדיין אין אנו נמצאים שם, הרי שצביעות היא לדרוש שדווקא על הגר או על טוורסקי או על לייפער אסור לדבר. כמובן שמעניין הוא שדווקא כשמדברים על מחותנו פתאום נתעורר בו תוקף איסור דיבור לשה"ר. ואל יחשוב החושב, שלפחות מידה טובה יש לנו כאן, שדואג הוא ליהודי אחר, לא לחינם עסוק ראש הקהל דפרמישלן בחומרת מצוות "איסור הרהור על רבו". יש הרבה מה להרהר גם אחריו ואחרי הנהגתו והנשרכים אחריו. וכל מה שעשו לצורך עצמן עשו.
- ועוד והוא העיקר הגדול. ועל זה יצא קצפי – רוב שיחתו נסובה על כך שאסור להרהר אחר רבו. אחר רבי'ס. אני איני יודע מה מצבו של ראש הקהל דויזניץ מרכז. איני יודע אם דבריו פסולים או לא, ומה מניעיו, והאם צריך הוא טיפול כדברי ראש הקהל דפרמישלאן. אין זה נוגע כלל לכאן. ובאמת אין עסקי בזה. עיקר הדברים האלה שאמר ראש הקהל דפרמישלאן הם חורבן היהדות, חורבן הדת, חורבן האנושות, וכל בר דעת יבין לנכון, שלא יעלה על הדעת שכל אדם שנקרא שמו אדמו"ר או רבי, או כל חניכא דאית להו, מאותו רגע הרי קדושה חלה מן השמים, וכל מעשיו קדושים וטהורים, ואין להרהר אחריהם. יאמר מה שיאמר, יעשה מה שיעשה. יתנהג איך שיתנהג.
בדיוק כך נוצרים כתות. כך פעל שבתי צבי, כך פעל יש"ו, כך פעלו כל המסיתים ומדיחים. אי הפעלת המחשבה בהליכה עיוורת אחרי אדם, ללא כל אבחנה מה הוא עושה, מה הוא אומר, מה מניעיו, ובעיקר לאן מוביל הוא את מאמיניו, הוא החורבן הגדול ביותר. ויסכרו פי דוברי שקר שהבעש"ט התכוון לכך. אוי ואבוי למי שמעלה על שפתיו דברי הבל ורעות רוח שכאלה.
פולחן אישיות זו היא לא רק פסולה מכיוון דתי יהודי. הוא מחריב גם את ישוב העולם. אנשים מטבעם נשרכים בתלותיות אחרי כוחות מיסטיים, ולעיתים הענין מחריב אותם, את סביבתם, את משפחתם, לדורות עולם.
בזמנים כתיקונם, היו יוצאים בחרב וחנית נגד דברים של ראש הקהל דפרמישלאן הרבה יותר מאשר נגד דבריו של ראש הקהל דויזניץ. הוא כנראה היה מוחרם על דברי ההבל האלו המובילים אנשים תמימים אל פי שחת. ועל המצב הזה שאיש הישר בעיניו יברבר ברבים, ככסיל לועס את קיעו, ואין פוצה פה ומצפצף נאמר 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'.
ולכל החכמים העוסקים בציטוטי חז"ל "אסור להרהר אחרי רבו" ועל "ימין שהוא שמאל" וכו' וכו', איני חושב שלאדם עם קורטוב של דעת צריך לענות תשובה על זה. ברור הוא לכל מבין שאדם המאבד את אמונתו, או את שפיותו, או מפתח בעיות נפשיות מובהקות, או מבקש פולחן אישיות ונקרסיזם חולני, לא נאמר עליו ענין זה כלל. ואם אמנם גדר הענין אינו ברור תמיד, יש מצבים ברורים. ולבוא להכריז שאין להרהר בשום מצב וצורה, גובל בעבודה זרה ופולחן אישיות מהסוג הנחות ביותר. אמנם אם בציטוטים עסקינן, הרי גם נאמר "תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה הימנו", "במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב", ועוד פנינים יקרים אשר בעלי הציטטות יודעים טוב ממני. יתכבדו הם לעשות את עבודת החיפוש בעצמם.
כל הקורא מאמר זה ומיד עולים בדעתו מחשבות כמו "הוא כנראה שייך לויזניץ השני", או ש"הוא שונא את ויזניץ מרכז", או ש"הוא סתם מתנגד שפל", או ש"יש לו כנראה איזה חשבון עם ראש הקהל דפרמשילאן" או כל מיני מחשבות שאינם לעצם הטענה ואינם לגוף הענין, הרי שדברים אלו לא נאמרו לאיש כזה, ודין ודברים לא היה לי מעולם איתו. ולא התכוונתי אליו, ואני מתחרט ומתנצל על הדברים שנאמרו, וכאילו לא נכתבו מעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.