אמרתי ימים ידברו

תמצית ההיסטוריה האנושית היא שכבר אלפי שנים מתנדנד מרכז כובד הסנטימנט האנושי בין אימת האנרכיה (איש את רעהו חיים בלעו..) לבין הזעם המר שמצטבר ותוסס תחת כובד ידם בצעם ושרירות לבבם של המושלים המוחלטים אשר מעולם לא ידעה מעצור גבול ושובע.

בשל כך הייתה תבונת הפסיכולוגיה ההמונית לאמנות בתי המלוכה והנסיכים השליטים, להבין ולהשכיל מתי עצת הזקנים היא הרצויה למען השקט המתבקש ואימתי יחייבו ויאפשרו הנסיבות לאמץ את עצת הנערים להכביד העול ולהדק את הרצועה.

אפשר לומר שתובנה פסיכולוגית אחת שקיבל והפנים בנעוריו ההאן הגדול (שכבש ואיחד תחת נחת זרועו את כל ממלכות סין העתיקה למעצמה ממלכתית ענקית אחת לפני אלפיים שנה)  הייתה זו שעמדה לו. זו הייתה עצתו של מלומד בלי שם שהתבונן בטבעם של עכברושי בית המלוכה ומצא שהעכברושים באסמי המלך 'חצופים' יותר מבני מינם האחרים והסיק שאנשים כעכברושים נוחים וצייתנים פחות כשהם חיים בטוב.. והשאר הוא כבר היסטוריה. 

אני לא משוכנע שמדע הפסיכולוגיה להבנת נפש האדם התפתח די ביחס להתקדמות רפואת הגוף והמדעים המדוייקים, בכל זאת אמצעי המעקב ושכלול ניתוחי הסטטיסטיקות ציידו אותו בכלים שלא היו קיימים לפני שנים לא רבות. אז גם אם עדיין לא מבינים הרבה בנפש האדם אבל בכל זאת יודעים בטבעו הרבה יותר. אבל את הידע הזה בפסיכולוגיה ההמונית של ימינו ניכסו בינתיים לעצמם ולצרכיהם הפוליטיקאים וחברות הענק ומי יודע מתי יפנו את הזרקור גם אלינו ונדע בבירור מה כל כך יעיל בתחבולות ניהול העדר החרדי שמאפשר לכפוף את גוו ולהובילו בצייתנות נלבבת למחוזות הנוחים אך ורק לשכבת השררה ובעלי העניין.

בטור קודם כבר העליתי את נושא ההעצמה ש'בהשתייכות'  וגם הזכרתי נושא התלות הכלכלית הנרחבת במוסדות האדמו''רים ובגופים הציבוריים של היהודים שלנו כי חינוכנו כפה עלינו מגבלות ומכשילות ממכשלות שונות בכל הקשור לעסקי המחיה והכלכלה, וכמובן אם כבר אדם קשור בידו האחת אין כל קושי לאסור את האחרת עד שיפרפר לרגליך כגוש בשר..

אחרי הדברים האלה עוד בא סיפור 'מסגרות החנוך' והתניית אושר הבנים והבנות בלהיות 'מועילים' לעניינם של קדקדי הכח.. אז הי לך פחות או יותר תמצית הסיפור ממנו ניתן להסיק שעוד בכלל לא בשל עולמנו ל'שירה החדשה' הנכספת. 

לכן לפני שאני נפרד ממך לימי החג והמוד דע לך קורא יקר שאני  משולל יומרות לשנות משהו בעולם. לא בגלל שאינני רוצה חלילה, אדרבא, אני רוצה ועוד איך רוצה.. אלא שאני מפוכח די כדי להכיר באיתני המצב עד שאני מתמיה על אלה שאני מקומם אותם ובעד כמה שאני מצליח להרגיז..

באותה שעה אני רוצה להאמין שהדחף שלי לשתף אחרים בתעצומותי אינו דחף סרק. וגם אם לא עכשיו או בטווח הנראה, מי יודע, אולי יבוא יום ויזכרו לכם גם רעשנים כמוני לטובה.

חג כשר ושמח

יהודי פשוט