גונבי דעת ערומים

עשרה קבין של מסכנות ועליבות ירדו לעולם ותשעה מהם נטלה עיה''ק ירושלים של ילדותי ודויד בראסלבר (שהברסלבים כינוהו דוד-ראמיינישער) נטל כנגד כולם.. כי על אותו בר-אוריין נעזב נחתו בימי חורפו כל נגע צער צרה וקללה אשר הוגה ה' ביום חרון אפו ולזקנתו היו ימיו רצופי השפלות ורדיפות אשר כאילו באו לעולם רק ״לכבודו״.  אנא ה׳ חמול נא כפר נא וסלח נא לי עבדך בן אמתך ולכל הנערים מפנימיית דושינסקי משוגת ילדותנו שהיינו באים בלא דעת לשטיבלאך של מא-ש רק על מנת לשמוח בצערו של אותו אומלל שאיזה אנשים נעשו מומחים להקניטו לצערו ולהוציאו מדעתו.

התעלול השגור היה סביב תאוותו של דויד לעבור לפני התיבה ולקרוא בספר התורה. רבי דוד לבוש הקרעים הטחובים היה תופס שטיבל ריק עומד על פתחו ומכריז בקול נכאים דאווענען דאווענען דאווענען..ואז כאשר נפלו לו כבר בקושי רב איזה שבע שמונה אנשים רחמנים היו צצים 'הבאנדיטן' ומשלימים לו ברב טובם מניין ומזרזים אותו החזן ׳לנסוע ולא להאריך׳, אך סיפוקו של העלוב היה נגמר במפח נפש כי לפני חזרת הש''צ אלה קורצים זה לזה קמים בורחים ונחבאים לו ומשאירים אותו ללא מניין והמסכן קורא אחריהם בכבד פיו בפסוקי אלה וקללה מספרי התורה והנביאים והכתובים ככל היוצא מליבו השבור וליצני הדור עולצים ומוחאים כף. 

עוד בטרם ראיתי את רבי דוד לראשונה כבר הגידו לי הנערים בפנימיה הכיצד מטבילים ילדי המקום את מגבעתו ובגדיו של דויד ברסלבר במי המקוה וכי מנהג הנערים הוא שכאשר נראה להם אותו מסכן נעצב ברחוב לקרא עליו בקול גדול את הפסוק "ויקרבו ימי דוד למות" קודם שמרימים את הרגליים ובורחים..

אלא שבבחרותי בימים שהייתי לומד באמשינוב סידר אותי רבי יעב מאיר שכטר להיות השבת-בחור של אחיינו רבי יאנקל תפילינסקי ע''ה ואותו צדיק תמים היה מאוהביו ומרחמיו של דוד והייתי עושה במלאכתו להביא מנות לבית גלמודותו של דויד  ברומיינישע הייזר שעל רחוב מא-ש, ואני עושה שליחותי בנשימה עצורה ונסוג מהר לרחוב מריח הטחב הנורא ומוראות העזובה וכך נעשיתי גם אני לגוטער-ברודער של המסכן, מצילו לשעה מרעת הקונדסים בשטיבלאך ומקשיב לו קצרות וארוכות ולומד את תעצומותיו ושיחו..  

בכל ליל סדר מנהגי להזכיר בדברי את רבי דוד ע''ה שהלך ערירי, ועודני מספר וחוזר שפעם הוא גילה לי כי גמר בדעתו לסרב באותה שנה לכל ההזמנות ולאסוף בליל התקדש חג הפסח את חבריו הנעזבים שבאביוני מאה שערים לבית הכנסת ישועות יעקב ושם יישב עמהם על הארץ בשעה שכל השונאים יושבים מדושני עונג איש בביתו עם גוריו ודויד יאמר עם אנשיו סדר קינות ואז בחצות הלילה יתעטף בטלית יעלה ויפתח את ארון הקדש ויקרא בכוונה עצומהחח: אנא השם הבט משמים ראה עניינו ועמלנו אל תחרש ואל תשקוט א-ל..  ואז יתחולל אשר יתחולל בשמים ויהיה מה שיהיה.. וברוך החונן לאדם דעת שקפצתי ופייסתיו תיכף בדברים ובמעט ממון שיספיק לו לעשות את הסדר לעצמו והצלתי באותה שנה את מא-ש ממי יודע מה ר''ל..

מאז עוד נכפלה ידידותי עם רבי דויד כשנעשיתי ת''ל חתנו של רבי שרגא פייבל ע''ה שנקרא פייבאלע פון די גרינס שהיה ידיד אמיץ לרבי דויד'ל שלו. מו''ח אציל הנפש היה סוגר לכבודו את קיתון חנותו שעל השוק מביאו אחר כבוד לביתו מושיבו בראש השולחן ונוהג בו מנהג רבי, ואילו דויד'ל היה יושב בבית חותני נ''ע כמושל בגדוד במוחין דגדלות מעלה עשנם של סיגריות רוטמן שלמות של האנגלנדרס שחותני תוקע לו בזה אחר זה בפיפקולו הננסית החבוטה שלו ומספר לנו סיפורי נפלאות ממעשי הצדיקים הנסתרים מהאלט-שטאט ומפליג בעוללות הרוחין שדין ולילים הננסים ירקרקים וחבושי הקאסקעטין שקבעו מושבם בעזרת הנשים של החורבה-שול.. ועוד מספר לנו דברים מכבשונו כדבש למתוק.  וכך שח לנו פעם רבי דויד'ל ע''ה ואמר:

ראו גם ראו במנהגי רשעותם של שלוי עולם.. כאשר הם מכינים משתה לנשואי בן או בת הם מדפיסים בולעטקאליך קטנים מן הקטנים באותיות זעירות לבל ישזפם עינו החלושה של יהודי רצוץ ורעב (והוא עצמו היה קצר רואי וקרוב לעיוורון) ואילו בשעה שאלה מתפגרים יצוו שידפיסו לכבודם סדינים באותיות של קידוש לבנה אבד חסיד מן האורץ אקרענק מיט א  געשוואלענע קדוחעס.. העיקר שכולם יבואו..

ואני הקטן נזכרתי באותה שיחה יקרה אחרי בליץ התעמולה סביב הסתלקותו של רבי מאטילי וויז'ניצער, כי השמיעו לנו באלפי קולות שאבדנו לא סתם אדמו''ר לחסידים מרמורושאים bאלא לא פחות מ ה ג א ו ן   ה ק ד ו ש  ופלוס פלוס  אבל רק שלשום נודע לי שהמנוח היה גם אדיר אדירנו.. לוויתן פינאנסי ששויו מאות מיליונים עלה בחכה..

אז כאן הבן שואל: למה מנעו מאותו יהודי יקר את התארים שניתנים להם לנגידים האדירים משומרי תומ''צ שהולכים בדרך כל הארץ? ומאתנו את היכולת לזכות את יתומיו במצוות הצדקה מהכספים הגדולים שנפלו להם עם יציאתו של הצדיק המופלג הזה מן העולם, ( ומעידני שאין חשש גדול שאביהם הניח להם כספים שכבר ניטל מהם המעשר.) 

הרהרתי בדבר ארוכות וקצרות עד שהחלטתי כי גונבי דעת ערומים הם אלה המזהירים מטמאת הפובליקציות של הגויים והחפשים, כי אצלם הדבר הראשון שרושמים בידיעה על מותו של אדם מפורסם הוא בפרטי הרכוש שהניח האדון ליורשיו וכי כמה ציווה למעשה הצדקה, ואילו אצלנו מצלצלים ומרעישין ומספידים רק בדברי רוח והפלגות שאין שום מציאות לברר את אמיתת כולם או אפילו מקצת מקצתם, ואת המהות והאמת שאפשר ללמוד ממנו על טיב המנוח מניחים לנו לעולם האמת. 

ואלי כבר די לנו בלוקשים שלא פוסקים להלעיטנו בהם, והדבר הראשון שחשוב שנדע בהם בצדיקים וגדולי האדמו''רים והוגי הדיעות שאמורים בתוך השאר גם להחליט בשבילנו בדברים שחיינו וחיי משפחותינו תלויים בהם (למשל הפאליטיק בארה''ק) אנחנו צריכים וחייבים לדעת כמה כ ס ף יש לכל אחד ואחד מהם. איך הם צברו את הונם והאיך הם נוהגים בו, ואז נוכל להתחיל לגבש דעה מושכלת על קדושתם ורוממותם ללע עזרה, אחרת אמת בפי המלעיזים שהורגלנו שיהיו נוהגים בנו כבסתם שוטים ובהיימעס...

יהודי פשוט