סיפור נורא ודא''ח משלחן סעודת הפורים של אדוננו אור ישראל רבי אברהמ'ניו מקאמרון‎

רבנו  הצה''ק היה שעון כמו נופל על הגבאים הראשיים כאשר נכנס להגרויסער שטוב כי כבדה עליו עבודת יום הפורים הקדוש עד אשר לא נשאוהו רגליו וראשו הקדוש רופס ומתנדנד על צווארו. ובישבו ראינו את שפתות אדוננו שהכחילו ואפו שהסמיק כסלק ועיניו כגחלים רוחשים נורא מאוד וכך היה אדמו''ר יושב והנגיד רבי אליש אנגלנדר מימינו ובנו הגאון הרב פנחס שליט''א לשמאלו ורבנו כמו אינו מכירם בוהה כתוהה על החלה הגדולה כשבעים אינצ'עס שלפניו עד שהרים ראשו והיה מורה באצבע בהביטו בעיני איש ואיש מאנ''ש הסובבים אותו ופחדו נפל על כולנו כי הכרת פניו ענתה בו בעט''ר כי הוא צופה בנסתרות ויודע במטמונות מעללי איש ואיש, אשרי עין ראתה אלה.  

ויהי אחר אכילת מעי הדג שאוכלים בקאמרון בימי הפורים (להזכיר את מעי הדגה של יונה הנביא) האיר רבנו פנים ואמר ברעד בקול לוחש לשם יחודא דקוב''ה ושכינתיה ביחודא שלים הנני הולך לקיים מצוות בסומי בפוריא להוציא את כל מי שנאנס או הזיד ח''ו מקיום המצוה הקדושה בשם כל ישראל.. והביאו לפניו את צלוחית הקאסק הסקוטי היקר מכל יקר ששלח לו הנגיד הרב שלמה פרישוואסער שיחי' ורבנו הרים את הצלוחית בשארית כוחו והיה מחבקו ארוכות ונושקו בחיבת הקדש עד שהניפו בין שני כפותיו ועשה בו את כל סדר הנענועים מעלה מוריד מוליך ומביא בדחילו בדבקות נוראה עד מאוד  ואז נתעטף גופו הטהור לאיזה רגעים בטליתו וכאשר הסיר המסווה מעל פניו נראה שהבקבוק היקר נתרוקן ורבנו נתמלא כלבבו אבל כאשר ביקש המשב''ק להסיר את הכלי הריק מעל שולחן הצדיק רמז לו רבנו שיניחו במקומו.. רק אז נתן רבנו את האות פתח כמשיח לתומו ואמר:

ראו גם ראו תאוות הכבוד של המן האגגי שלא די לו שהושם כסאו מעל כל שרי פרס ומדי גם תלה ע''ז זרה על עצמו למען ישתחוו לו לא רק על כבוד עצמו אלא יוסיפו במוראו מהדרת כבוד העבודה זרה שעליו, לא יבין אותו רשע ולא יבין שהגויים היו משתחוים לע''ז גם בהיעדרו בכל זאת כדאמרי אינשי 'כבוד איז דאך כבוד..' ופתח בדא''ח בהתעוררות גדולה פתח ואמר:

ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר יהודי ולא גילה הכתוב  מה הוא הדבר שהם אמרו לו יום ויום ומה הוא הדבר שאלה ביקשו 'לראות' היעמדו דברי מרדכי מלבד אשר הגיד להם כי הוא יהודי?

ופשיטא שמרדכי היה מתרחק מעל דרכה של אותה ע''ז שעל המן ומבקש דרכא אחרינא שלא לבוא לידי נדנוד של נסיון ח''ו ואלה אמרו לו יום ויום הלמה אתה משתטה ומסתתר מגדול שרי המלך העובר כאן יום ויום ובכוחו לרוממך בזכות הצלת חיי המלך שבא על ידך וטרם קיבלת גמולך.. ומה היו דברי מרדכי? הוא הגיד להם כי הוא יהודי והוא בעל כרחו היה מלמדם אידישקייט ואומר להם שאם ייעד לי השי''ת גדולה זו בוא תבוא אף בלי שאחניף לגאה הזה ואם אין זה רצונו יתברך אין בו שום כוח להועיל לי גם אם ירצה, למחרתו בבואם אליו לפתותו היה מספר להם על הצלתו של אברהם אבינו עליו השלום מאור כשדים והנס שנעשה למשה רבנו שהקדוש ברוך הוא הצילו מחרב פרעה ופעם מספר מכל הניסים שנעשו לנביאים נגד מלכים ושרים שונה להם הפסוקים של והבוטח בה' חסד יסובבנו וכי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה'.. אלא שלא הוכשרו לבבות אוה''ע לאמונה הפשוטה ודת האמת שהיא ביסוד נשמתם של בני אברהים יצחק ויעקב ועוד לא די להם בלקחי מרדכי הצדיק ותם דרכיו והם הגידו והסיתו את המן כי ביקשו גם 'לראות' היעמדו דברי האמונה התמימה של מרדכי ע''כ דברי רבינו.

וציוונו לזמר את הא-ל מסתתר ועוד מעורר ומזרז שנזמר בהתעוררות וכוונה גדולה ואז נטל ידיו הקדושים במים אחרונים ובירך על גביע של זהב ואחרי ברה''מ ושתית הכוס של ברכה ציוונו לומר כו''כ מההושענות וקול מבשר של הו''ר  והוא שיחי תפס בצוואר בקבוק הקאסק שהחויר והלם את בטן הבקבוק בעוז על השולחן ופוצצו לרסיסים והיה רבנו עוד אוחז בצוואר הבקבוק שנותר בידו ותוקע תשר''ת כבעל תוקע וותיק וחותם בתקיעה גדולה מאוד  ושילחנו כולנו בשמחה לבתינו..

אשרינו שאנחנו יהודים מה טוב חלקנו שאנו חסידים ומה נעים גורלנו שאנחנו קאמרונער חסידים

בירכנוכם מבית רבנו

הכותב מבית רבינו מאורנו קוה''ק דקאמרון

•