השקפת הרבי מליובאוויטש זצ"ל בנוגע להנהגת הבית באופן של פרישות.

בשיחה זו (לקוטי-שיחות כרך י"ז שיחה לפרשת אחרי) מביא הרבי את מה שאמר רבי יוסי (שבת קי"ח, ב) "מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי" ומבאר שבזה הייתה עבודת-ה' שלו שונה מחבריו התנאים בכך שהוא ראה בכל דבר את ה*תכלית והמטרה* שלו, והוא ראה אצל אשתו את התכלית האמיתית שלה ע"פ תורה - הולדת בנים.

אמנם זוהי הייתה דרכו המיוחדת של רבי יוסי, ושאר התנאים נהגו באופן אחר - "קריתי לאשתי אשתי".

והנה תרגום של החלק המסומן באדום:
"ובזה הייתה שונה הנהגתו של רבי יוסי מהנהגת חביריו: אצל התנאים האחרים היו זמנים (ימים) ש'קריתי לאשתי אשתי': הם ראו את הענין של 'אשתו' כשלעצמו - ללא (ובשביל) התכלית של 'ביתו', שזה גם דרך וחשיבות *ע"פ תורה*,
כמו שמצינו את הדין בתורה: "נקי יהיה לביתו" (בכדי שיוכל "ושמח את אשתו" - בשנה הראשונה) מיד אחרי הנישואין, עוד לפני הולדת בנים; עד"ז הציווי (ברגלים וכו') "ושמח את אשתו", עד שעקב כך נפטר הבעל מכו"כ חיובים), "איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם", ובכלל העניינים - ע"פ תורה" - באופן שבו הנישואין של "איש ואשה" בפני עצמם"
עכ"ל.