כאשר טוב אוכלים אחד את השני

הזמן הכי טוב לאחדות החרדית היא הישיבה באופוזיציה, אין כיבודים אין קניידלך, אין על מה לריב, כולם מאוחדים משתפים פעולה כאופוזיציה חזקה, האינטרס משותף, ואין זה פלא מדוע שגם הציבור אגודה ודגל יחסית מאוחדים אז

אחרת הוא כאשר יושבים בקואליציה וכל אחד מבקש להוכיח כי הוא עשה יותר, מי שולט יותר למי יש כח וקרוב יותר לצלחת, לא מסתפקים במה שיש, מבקשים להוכיח כמה חלש ולא טוב האחר

בואו ניקח את הקדנציות האחרונות זו הקודמת כשישבו באופוזיציה וזו הנוכחית כשיושבים בקואליציה, איך היו יחסי החכי"ם החרדים אז ואיך היום ונמצא משהו מדהים, אז ראינו הרבה שיתוף פעולה, כולם צעקו צווחו נגד הממשלה, בלקלל לחרף ולגדף החרדים מקצה לקצה מאוחדים, אפילו המועצות של הגדולים התכנסו וישבו יחד, אבל ברגע שחדרו לקואליציה בקדנציה הנוכחית הכל השתנה, מריבות בלי סוף, ועד היום הזה עדיין מקניטים זה את זה, במיוחד ליצמן גפני ואחרים, אי אפשר להתפשר כל אחד רוצה את הכל

החרדים לא מסוגלים להתחלק בשלל ולחיות טוב, שיטת החטוף ואכול ומה שיותר היא הקובעת, כל אחד מבקש להוכיח כי הוא פופולרי יותר עושה יותר מתחנפים לשמאלנים ולערבים העיקר לזכות בנקודות, הדברים מגעילים ממש, ואין זה פלא מדוע בחיפה ובמקומות אחרים לא מצליחים להגיע להבנות

מצד אחד יאמרו כי עדיפה הקואליציה ככה מונעים 'גזירות' ומבטיחים כסף למוסדות, אבל האם זה שוה את המריבות הפנימיות השנאה והאיבה ומה שאומרים אלו על אלו? יהיו שיאמרו שהכסף עדיף על השלום הפנימי, אני הייתי מוותר על הרבה כסף למען שלום פנימי

חיים שאולזון